עופר ינאי רוצה להביא את דני אבדיה להפועל תל אביב

דלפקי הצ'ק־אין של אל־על בשדה התעופה של בוקרשט היו ריקים ושקטים בערב רביעי שעבר. רוב הנוסעים לטיסה שתמריא עוד מעט בחזרה ארצה כבר הגיעו ועברו את התהליך, ועובדי הדלפק נהנו מהשעמום הרגעי שזכו לו. אחד מהם זיהה לפתע את איש העסקים ובעלי קבוצת הפועל תל־אביב עופר ינאי, ובא ללחוץ את ידו. אני אוהד הפועל, אמר לו, וחי כבר כמה שנים באירופה מתוקף עבודתי. ינאי התעניין היכן הוא גר כיום, וכשזה השיב שבבלגרד, אמר לו מיד – אנחנו משחקים שם עוד שבועיים נגד הכוכב האדום, קח את המספר שלי וסמס לי, אשלח לך כרטיס למשחק.

האנקדוטה הזו די מייצגת את דמותו של אחד המיליארדרים הססגוניים ומעוררי הכותרות שחיים כיום בישראל. את הונו הוא עשה ועושה בתחום האנרגיה הסולארית, אבל מאז שרכש את הפועל תל־אביב בכדורסל לפני כשלוש שנים שמו הפך למוכר הרבה מעבר לשוק ההון והאנרגיה. מצד אחד מדובר באיש עסקים קשוח, חד מחשבה וחריף לשון, ומצד שני אנשים שמכירים אותו ועובדים איתו מתארים אדם חם ולבבי, שמדבר עם כולם בגובה העיניים. אני מכיר את ינאי כבר כמה עשורים, עוד מתקופת היות שנינו רווקים דתיים באזורי "הביצה" השונים. בריאיון שערכתי איתו לפני חמש שנים, רגע אחרי שהפך למיליארדר, הוא ניבא ש"נופר אנרגיה" תחצה את רף השווי של שישה מיליארד שקל בתוך שנתיים. זה אומנם ארך חמש שנים, אבל ינאי הוכיח שהוא לא מדבר דברי רהב; החברה שלו, שבה הוא מחזיק כ־27 אחוזים, שווה כיום כשישה מיליארד שקלים וחצי, ומנייתה מציגה רווח של 42 אחוזים בשנה האחרונה בלבד וקרוב ל־90 אחוזי רווח בשלוש השנים האחרונות. 

ביום רביעי שעבר טסתי עם ינאי בהזמנתו לרומניה ליום אחד. הסיבה לנסיעה: חנוכת שדה סולארי שהקימה נופר אנרגיה במרחק של כשעה נסיעה מבוקרשט, שדה עצום שעתיד לספק בקרוב אחוז אחד מצריכת החשמל של המדינה כולה לעשורים קדימה. הסיבה להצטרפותי: לא הצלחנו למצוא בלו"ז העמוס של ינאי שעתיים פנויות לריאיון. וכך, בין שדות ופאנלים סולאריים, בין תחנת משנה חדשה לייצור חשמל ובין ישיבת מנהלים עם החברה הרומנית שקנה לא מזמן ושאמורה לסחור עבורו בחשמל שחברתו מייצרת, ניהלתי עם ינאי שיחות ארוכות ומפורטות על שלל נושאים.

"ההמשך הטבעי של המשפט 'יש רק אמת אחת', כשהוא פוגש את הטבע האנושי, הוא 'יש רק אמת אחת והיא האמת שלי'. המחשבה הזו מסוכנת מאוד. אדם צריך להתהלך בעולם מתוך ענווה"

עם כל הכבוד לאנרגיה, ועם כל הכבוד להפועל תל־אביב - שאליהם נגיע כמובן בהמשך - השיחה המעניינת ביותר עסקה בעתיד הפוליטי של ינאי: לפחות להבנתי מכמה שעות של שיחה איתו, ואף שבשנים הקרובות הוא ממוקד לחלוטין בחברה שהקים ובהתפתחותה, ינאי מכין את עצמו לתפקיד ראש ממשלת ישראל. השאיפה הפוליטית המשמעותית הזו בהחלט קיימת. הרצון המתמיד להגיע לטופ לא אמור להפתיע כשמדובר בינאי. זה נכון בתחום האנרגיה, נכון בתחום הספורט - בהמשך הוא ידבר על שאיפתו להביא קבוצת כדורגל ישראלית לזכייה בליגת האלופות ולהביא את דני אבדיה להפועל - אבל בתחום הפוליטי אפשר לחוש את החיידק הזה אפילו כשהוא מדבר על נושאים מקצועיים נטו כמו AI, לדוגמה. כשזה קורה, הוא מפליג לדיון מעמיק על אודות השפעת תעשיית הבינה המלאכותית על המצב הגיאופוליטי בעולם ועל היכולת של ארה"ב לפתור באמצעותה את משבר החוב העצום שהיא שרויה בו, פלוס התחרות המעצמתית מול סין - שיחה שמתאימה יותר למי שחושב על הנהגה ופחות קשורה ישירות לעסקיו. אבל הפוליטיקה הישראלית עולה בשיחה כשאני שואל אותו עד כמה הוא דומה לדתי־לאומי עשיר אחר שמתגורר ברעננה כמותו, נפתלי בנט.

"אין שום דמיון", הוא חורץ מיד, "אנחנו אנשים שונים לחלוטין. תראה, אני חושב שישראל חווה ירידת דורות בהנהגה הציבורית. כשאני מסתכל על מנהיגי עבר – יצחק רבין, שמעון פרס, אריאל שרון, יצחק שמיר וגם בנימין נתניהו בתקופות מסוימות – ראית אנשים בעלי שיעור קומה, הייתה בהם גדולה. כיום אתה רואה במערכת אנשים שלא הייתי מעסיק אפילו כסמנכ"לים, שרואים את עצמם ראויים לראשות ממשלה. הבעיה הזו קיימת בקרב שרים רבים שחסרים את הכישורים והמוטיבציה הראויה".

יש לך תוכניות להיכנס למערכת הפוליטית בעתיד?

"היו פניות רבות אליי מצד גורמים רציניים שביקשו שאיכנס כבר עכשיו לפוליטיקה, והשבתי לכולם שאני עוד לא בשל לכך. אבל אני כן מכין את עצמי לרגע שבו זה יקרה, ואז אכוון לראש הפירמידה. כדי להתקדם לשלב הזה אני צריך להשלים כמה דברים: קודם כול, לסיים את הקדנציה בנופר כשהחברה שווה הרבה יותר. שנית, ברמה האישית אני רוצה להקים בית, למסד זוגיות ואולי להביא עוד ילדים. שלישית, צריך לבוא לתפקיד ציבורי מתוך הבנה עמוקה של הכלכלה והעולם, ולא ללמוד את הדברים מתוך חוסר הבנה כפי שקורה לעיתים בממשלה. ביום שאחליט לפעול בתחום הזה אעשה זאת בצורה טוטאלית, כפי שאני פועל בכל תחום".

מגדירים אותך כאיש ימין. מה זה אומר מבחינתך?

"מבחינה כלכלית אני איש ימין מובהק: מאמין בשוק חופשי, בהסרת חסמים וצמצום מעורבות ממשלתית כדי לאפשר לעסקים לפרוח. אם יום אחד אהיה ראש ממשלה, הכלכלה הישראלית תחווה עשור יוצא דופן של מימוש פוטנציאל גיאו־פוליטי וחיבור ליהדות העולם. עם זאת, אני חושב שצריך לקחת מהשמאל את המחויבות העמוקה לסיוע לחלש; גדלתי בבית שבו לצד אחיי הביולוגים היו גם שלושה ילדים ממשפחות מצוקה שאימצנו כמשפחת אומנה.

"במישור הביטחוני, השמאל בעיניי חי באשליות. אירועי 7 באוקטובר שינו לחלוטין את תפיסת עולמי. ב־1999 ראיתי את עצמי במרכז המפה והצבעתי לאהוד ברק, אפילו האמנתי בהיתכנות של פתרון מדיני של שתי מדינות בתנאים מסוימים. מ־1999 ועד 6באוקטובר 2023 התזוזה בעמדותיי הייתה ממרכז למרכז־ימין, ב־7 באוקטובר התרחשה אצלי תזוזה של קילומטר ימינה. טעות נוספת של השמאל היא המדינה הפלסטינית. הבנתי שהרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית ממערב לירדן אינו יכול להתקיים במקביל למדינת ישראל, ושמדובר באיום קיומי. אם היינו מותקפים במערכה מתואמת בעוד כמה שנים, ספק אם היינו יכולים להמשיך להתקיים כאן כמדינה. חזון לאומי פלסטיני משמעותו סוף מדינת ישראל. פלסטיני שרוצה לחיות תחת החוק והסדר של מדינת ישראל – יוכל לעשות כן; אבל שאיפה לאומית פלסטינית צריכה בעיניי לצאת לחלוטין מחוץ לחוק. אם יש רעיון של לאום פלסטיני שמתדלק פעם אחר פעם ניסיונות רצח נגדנו - הרעיון הזה צריך למות. מדינת ישראל חייבת לנקוט קו של בהירות מוסרית מוחלטת להגנתה. כמה שהוא היה נורא ואיום, 7 באוקטובר היה כמו גילוי סרטן דרגה שלוש רגע לפני שהוא גומר אותך".

ינאי מתאר כיצד שתי התפיסות שבקצה המפה הפוליטית הישראלית נולדו באותו מקום. "בסוף, גם הימין וגם השמאל הישראליים הם תולדה של השואה. מהשואה יצאו שני סיפורים, שניהם לגיטימיים: סיפור אחד אומר: רצחו אותנו כי אנחנו יהודים, לכן לעולם לא נתנהג בצורה רעה לעם אחר ולעולם לא נהיה גזענים. זה הסיפור שהשמאל הליברלי מאמץ. הסיפור השני אומר: רצחו אותנו כי היינו חלשים, לכן לעולם לא נהיה חלשים עוד ותמיד נעמוד על שלנו. שני הסיפורים נכונים, אבל מה שעשה 7 באוקטובר מבחינתי, הוא התכת שני הסיפורים לאחד: אתה יכול להתנהג בכבוד למי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה, אבל אם יש אידיאולוגיה שמהותה היא איום על הקיום שלך, אידיאולוגיה שמממנת ומתדלקת את הרצון לרצוח אותך - אותה אתה חייב להוציא מחוץ לחוק".

הוא בן 51, נולד ביבנה למשפחה דתית־לאומית ויש לו עוד שבעה אחים ואחיות. אביו עלה מתוניס, אימו מלוב. "יבנה הייתה אז עיירת פיתוח, ובהסתכלות שלי כילד וכנער הרגשתי שונה לעומת הילדים שגדלו בפתח־תקווה או בני־ברק ותמיד הסתובבו כחבורה מגובשת, בעוד אתה מגיע יחיד ובודד מעיר קטנה שאיש לא מכיר. היום אני מבין עד כמה ההתבגרות ביבנה תרמה לי. אף פעם לא זכיתי באור מן ההפקר".

הוא למד בישיבה התיכונית בנחלים, ולאחר מכן בישיבת מרכז הרב ובישיבת הר עציון. בריאיון ב־2021 שאלתי אותו אם נתקל בעבר באפליה על רקע עדתי, ותשובתו הייתה שלילית. חמש שנים אחר כך, יש לו עדכון בנושא: "לפני כשנתיים הזמינו אותי לשאת דברים בישיבת נחלים, והזמינו בהפתעה גם את הוריי ואת בתי. נתתי נאום וסיפרתי על תקופת הלימודים שם. בסיום ניגשה לאבי מזכירתו הוותיקה של ראש הישיבה לשעבר, וסיפרה לו שהיא זוכרת כיצד הגיע לבקש עבורי הנחה בשכר לימוד. אבי היה מנהל בית ספר שהשתכר שכר בסיסי, ושכר הלימוד היה 1,600 שקל בחודש. שלושה מבניו למדו במקביל במוסדות דומים, כך שהתשלום הכולל הגיע לכמעט חמשת אלפים שקל בחודש - סכום גבוה גם היום אבל כמעט בלתי אפשרי במונחי 1988. היא סיפרה לאבי שברגע שהוא יצא מהחדר, ראש הישיבה לקח את טופס הבקשה וקרע אותו, בגלל הרקע הספרדי שלנו. אבי מעולם לא ידע מדוע הבקשה נדחתה. כאמור, גיליתי זאת רק שנים ארוכות אחרי, ובדיעבד. בזמן אמת לא גדלתי בתחושת קיפוח בכלל. גם אחיי ואחיותיי לא. שניים מהם רופאים – סיוון גינקולוגית ושחר בהתמחות; פנינת היא שגרירת ישראל ביוון, שמוליק איש עסקים, שני פרקליטה בירושלים, בועז פסיכולוג ונתי בכיר באלתא. כולם הגיעו רחוק".

אחרי שעבד תקופה קצרה בתור מתכנת, ינאי ניסה להקים בירושלים חברה בסגנון "וולט" של היום, אך נכשל. גם ניסיונותיו הראשונים ביזמות בתחום האנרגיה הסולארית נכשלו, וכל כספו ירד לטמיון. "פשוט חליתי", סיפר לי ב־2021, ״אשפזתי את עצמי לכמה ימים בבית ההורים ולא יכולתי לעשות כלום". אלא שהניסיון הבא, שבו שיתף פעולה עם כמה קיבוצים, כבר העלה אותו ואת החברה שהקים על מסלול נסיקה מואץ שנמשך מאז כבר 15 שנה ברציפות. "נופר אנרגיה" שהקים, הפכה לאחת מחברות האנרגיה הירוקה הגדולות בישראל.

מיליארדרים אינם תופעה נפוצה – ומיליארדרים סרוגים ודאי שלא. ינאי מגיע מהעולם הדתי ובתוכו הוא חי גם היום. בעבר התבטא בנושא כמה פעמים, ואמר למשל שרק מי שמעמיק בלימוד גמרא יכול להבין מה באמת כתוב בטקסטים מורכבים. על עצמו העיד שכך מצא ב"אמות המידה" – התנ"ך של שוק החשמל בישראל – את הסדק שאפשר לו לעשות את עסקת הענק של "נופר אנרגיה" עם הקיבוצים ובהמשך להניח פאנלים סולאריים על מאגרי מים.

איך העולם הדתי שספגת בבית, בישיבת נחלים, במרכז הרב ובהר עציון השפיע עליך?

"הדבר הראשון הוא תפיסת ערך הזמן. אתה מפנים שזמן הוא המשאב היקר ביותר שניתן לך, ושחובה ליצוק בו ערך. ההתפתחות שלי בציונות הדתית – מבית אבא דרך המוסדות – הייתה עבורי הבסיס ליושר, הגינות וכבוד לאדם".

למדת בשתי ישיבות שמייצגות תפיסות עולם סותרות בתוך המגזר - מרכז הרב מהצד החרד"לי, וישיבת הר עציון מהצד הליברלי.

"נכון. את מרכז הרב עזבתי בעקבות מקרה ספציפי: היה שיעור של הרב אלישע וישליצקי זכר צדיק לברכה, ולאחריו התפתח ויכוח ביני לבין תלמיד ותיק בשיעור י'. טענתי שדברי האר"י והגר"א מייצגים תפיסות שונות, והוא התעקש: 'אין דבר כזה, יש רק אמת אחת. אם זה נראה שונה זה רק מפני שאנחנו לא מבינים אותם מספיק'. הוויכוח הזה והביטחון שלו הבהירו לי משהו עמוק. ההמשך הטבעי של המשפט 'יש רק אמת אחת', כשהוא פוגש את הטבע האנושי, הוא 'יש רק אמת אחת והיא האמת שלי'. המחשבה הזו מסוכנת מאוד בעיניי. אדם צריך להתהלך בעולם מתוך ענווה, ספקנות ונכונות ללמוד ולהודות בטעויות. בעקבות אותו ויכוח החלטתי לעזוב. בהר עציון מצאתי גישה הפוכה: בית מדרש סובלני ומכיל, בהובלת הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יהודה עמיטל זכר צדיקים לברכה, שחינכו להסתכל על המציאות בצורה מורכבת ומתוך פתיחות. זה הרבה יותר התאים לי".

במבחן התוצאה הפוליטי והציבורי, נראה שהזרם של מרכז הרב והר המור ניצח את הר עציון ברחוב הדתי־לאומי.

"אני לא בטוח שזה נכון. ברמה הפוליטית הייצוגית הם אולי בולטים יותר כי מדובר בקבוצה הומוגנית ומגובשת, אבל הקול המתון והמורכב קיים בהחלט. יש הרבה דמויות אחרות כמו חילי טרופר, אלעזר שטרן ואחרים. כללית, אני לא מתרגש מחילוקי דעות בכלל ובתוך המגזר בפרט ולא רואה בעין שלילית את הציבור החרד"לי. שנאת חרד"לים משקפת בעיניי בלבול עמוק. גדלתי במשפחה מגוונת מאוד: אימי הגיעה מבית חילוני, עברה לעולם החרדי למשך כמה שנים, ואז נישאה לאבי שהשתייך לציונות הדתית. יש לנו במשפחה חרדים, חרד"לים, ובמשפחתה של טלי יש אנשי שמאל מובהקים. כשיושבים ומדברים מבינים שכולם אנשים טובים. להיות ליברל פירושו להכיר בכך שלא כולם צריכים לחשוב כמוך. הציבור החרד"לי משרת בצבא, משלם מיסים ותורם לחברה, ולכן אין לי שום עניין לפסול את עמדותיהם. אני גם לא מפחד מהשתלטות שלהם על החינוך או משהו כזה. בסוף לכל אחד יש ערכים מהבית ולא פשוט לשנות אותם. אתה ואני למדנו אצל ר"מים חרדים, זה הפך אותנו לחרדים? הביקורת המהותית שלי מופנית לאוכלוסייה החרדית אם היא אינה נושאת בנטל השירות והתעסוקה, משום שזה מייצר נזק כלכלי כבד למדינה".

אתה לפחות אחד מהאנשים העשירים בציונות הדתית. השותפויות העסקיות הראשונות שלך היו עם קיבוצים, וכעת נכנסת להפועל תל־אביב - גופים שמזוהים עם השמאל החילוני. זה היה מהלך מכוון להפגין פתיחות, או צירוף מקרים?

"המכנה המשותף הקובע מבחינתי הוא עצם היותנו יהודים ושותפות הגורל שלנו. טלי הייתה חילונית, וזה מעולם לא הפריע לי. במישור העסקי, הבחירה בקיבוצים בתחילת הדרך נבעה מכך שהם שלטו בשטחי גגות גדולים ומרוכזים, בניגוד למבנה המפוצל במושבים. אבל מעבר לזה, היה לי חיבור רגשי עמוק לחלוציות שלהם. ישבתי מול מייסדים מבוגרים ממני בעשרים ושלושים שנה, דור שהקים את המדינה וסיפר סיפורים שהזכירו לי את הבית של אבא שלי. הם מצידם זיהו בי חדשנות ויזמות והעריכו את זה מאוד".

טלי שעליה מדבר ינאי, היא העיתונאית טלי לאור, בת זוגו נפטרה לפני כשמונה שנים לאחר מאבק במחלת הסרטן. את בתם המשותפת שירה הוא מגדל לבדו. הוא מדבר בגילוי לב על הבדידות, הרצון בהרחבת המשפחה והאתגר לעשות זאת בגיל מתקדם יחסית ובהתחשב במעמדו הכלכלי והיותו "נשוי לעבודה".

"אני גאה מאוד בשירה. טלי ז"ל חלתה כשהיא הייתה בת שש, ונפטרה כשהיא הייתה בת שמונה. זה היה האתגר הגדול ביותר בחיי: לגדל ילדה, לחנך אותה לערכים, להקדיש לה זמן ולהיות עבורה אבא ואימא - במקביל לעבודה תובענית מאוד. כשהיא הייתה קטנה הייתי אוסף אותה מבית ספר, וכדי לאפשר לעצמי לעבוד הייתי נותן לה ערכות לגו מורכבות. היא הייתה מרכיבה, וכשהתקשתה היינו בודקים יחד איפה הטעות, מפרקים ומתקנים. בזמן שהיא ניסתה לפתור לבד אני עבדתי, ואחר כך היינו יושבים לארוחת ערב ומשוחחים. כיום, בנסיעות עסקים ארוכות בעולם, היא מצטרפת אליי.

"אני גאה מאוד בבתי שירה. טלי חלתה כשהיא הייתה בת שש, ונפטרה כשהייתה בת שמונה. זה היה האתגר הגדול ביותר בחיי: להיות עבורה אבא ואימא - במקביל לעבודה התובענית"

"בכל מה שקשור לזוגיות, זה תחום שטרם הצלחתי להקדיש לו מספיק פנאי וקשב. במערכות יחסים שהיו לי, התלונה המרכזית הייתה תמיד שאני לא מקדיש מספיק זמן לקשר. זה יעד שאני מציב לעצמי להעלות בסדר העדיפויות ולהשקיע בו בשנים הקרובות, ממש כמו במשימה עסקית. לאיש של מלחמות כמוני, שקם בבוקר למאבקים מול רגולטורים ומתחרים, החשיבות של נפש קרובה בסוף היום היא עצומה. ומעבר לזוגיות, חשוב לי מאוד להביא עוד ילדים. לגבר יש אומנם חלון זמן רחב יותר מלאישה, אבל גם הוא מוגבל. אני בן 51, ואם לא עכשיו - אימתי. זה מבחינתי יעד לשנה-שנתיים הקרובות".

*

לפני כשלושה חודשים רכשה נופר אנרגיה כמחצית מתחנת הכוח "ריינדיר" שבשרון, המבוססת על גז טבעי. אני שואל את ינאי אם מדובר בנסיגה מהחזון הירוק של נופר, שהרי גז טבעי שייך לקבוצת האנרגיה הפוסילית, ממשאבי כדור הארץ הלא־מתחדשים.

"חס וחלילה", הוא עונה. "מבחינתי אנרגיה מתחדשת היא לא דת. יש כמה שלבים בשילוב אנרגיה מתחדשת בתוך תמהיל אנרגיה של משק. כשמגיעים ל־30-10 אחוז מהצריכה, המחירים יורדים, כי יש לך עוד מקור אנרגיה זול שמוריד את העומס מהמערכות. איפה מתחילים האתגרים? כשאתה עובר את ה־70-50 אחוז. אז מתחילות בעיות של יציבות ברשת וחוסר כדאיות כלכלית מבחינת ניצול הפאנלים ומתקני האגירה מבחינת שעות אור ועונתיות. המגמה הנכונה היא לא החלפה כוללת, אלא תמהיל. עד שטכנולוגיית המימן תצליח להיות מסחרית, הדבר שכולם צריכים לכוון אליו הוא שילוב של הרבה מאוד אנרגיה מתחדשת כדי להוזיל את עלויות האנרגיה, לצד שימור הגמישות דרך גז טבעי".

אז איך מגיעים היום ל־70% אנרגיות מתחדשות בישראל?

״זה מורכב רק בירוקרטית, לא טכנולוגית. הפתרון שאפשר ללכת עליו כפרויקט לאומי הוא פרויקט של 50 ג'יגה זרם ישר באזור הערבה. אתה יכול להעביר כמות אדירה של אנרגיה בכבל יחיד וקטן שאתה קובר באדמה ישירות למרכז הארץ. במהלך אחד כזה עקפת את כל צווארי הבקבוק, ואתה משתמש בשמש של הערבה לייצור של כשבעים אחוז מהאנרגיה במדינת ישראל".

זו נראית שעתם היפה של מתנגדי או לפחות ספקני האנרגיה הירוקה. הנה, אחד האנשים שמוביל אותה בישראל אומר שהיא לא מספיקה לבדה.

״שעתם היפה הייתה אולי כשמחירי הפאנלים הסולאריים היו גבוהים, גם אז אני לא בטוח. תמיד דיברתי על שילוב ולא על החלפה מוחלטת של האנרגיה הפוסילית. לגבי מחיר הפאנלים היה ברור לי שהמחיר הגבוה זמני. אתה זוכר את טלוויזיות הפלזמה הראשונות? הן עלו עשרות אלפי שקלים, היום אלפים אחדים. זה מה שיקרה גם בפאנלים. אחד ההבדלים בין יזמים כמוני לאנשי אקדמיה או פקידי ציבור היא ההסתכלות על המשק קדימה לעוד כמה שנים וגזירת מסקנות אופרטיביות לעכשיו. ב־2018 ירדתי לאילת לפגישה עם בכירה ברשות החשמל. הצגתי לה תוכנית שלפיה אפשר לנתק את אילת מרשת החשמל ולחסוך סדר גודל של כמה מאות מיליונים בשנה, כמעט מיליארד שקל. איך עושים את זה? מקימים שדות סולאריים, פלוס אגירה, פלוס גיבוי מקומי. הצגתי לה את הגרף של בלומברג לגבי מחירי הסוללות. אמרתי לה: 'במחירי הסוללות של היום זה עדיין לא כלכלי, אבל תסתכלי על המגמה - ב־2021 זה כבר יהיה כלכלי לחלוטין'".

התוכנית הזו לא יצאה לפועל.

"הממשלה עשתה עם זה את מה שממשלות רגילות לעשות: אישרו תקציב ליועץ. היועץ שנבחר הגיע אליי למשרד, ישב איתי והסברתי לו למה זה עובד. הוא הגיש דו"ח שאומר שזה רעיון מצוין, ושם נגמר הסיפור. שם זה נעצר. זה הפער האדיר בין יזם לבין ממשלה: ממשלה מתקשה מאוד לקבל החלטות ביצועיות".

וזה בממשלות ימין, שלכאורה בעד הסרת רגולציות ורפורמות.

״הפעם היחידה שראיתי יישום אמיתי של מדיניות ימין כלכלית הייתה ב־2003, כשביבי היה שר האוצר. בקדנציה שלו כשר אוצר ראית מחשבה כלכלית־ליברלית, וזה גבה ממנו מחיר פוליטי כבד. כשבאים לעשות שינויים כאלה צריך לוודא שלא קורעים את המרקם החברתי, אבל אין ספק שישראל משוועת למנהיג בסגנון חאבייר מיליי – מנהיג ימין אמיתי שבא לקבל החלטות ולהזיז דברים".

"הפעם היחידה שראיתי יישום אמיתי של מדיניות ימין כלכלית הייתה ב־2003, כשביבי היה שר האוצר. אין ספק שישראל משוועת למנהיג בסגנון חאבייר מיליי, מנהיג ימין אמיתי שבא לקבל החלטות ולהזיז דברים"

אתגר נוסף שמזמנת הרכישה החדשה הוא תיווך של השינויים בחברה למשקיעים בשוק ההון, אבל ינאי לא נשמע מודאג. ״אני חושב שהיום אני מנכ"ל הרבה יותר טוב ממה שהייתי כשרק נכנסתי לתפקיד. לא הייתי בעבר בממשק ישיר עם שוק ההון, והיום אני דמות מוערכת שם כי הוכחנו שמה שאמרנו עשינו. ויש לי דעתנות, שלאנשים יש מה להגיד עליה וזה בסדר, אבל לעיתים קרובות אתה רואה שהשוק מתיישר לפיה: חברות מתחרות מעתיקות מהלכים שנופר עשתה בהפרש של רבעון או שניים״.

בעבר אמרת שכישלון הוא חלק בלתי נפרד מיזמות. עכשיו החברה שלך שווה מיליארדים. אתה לא חושש שהכישלון הבא עלול להיות בהיקף של מיליארדים?

"המצב כיום שונה לחלוטין. זו כבר לא פעילות של איש אחד מול מושבניקים; נופר היא מערכת שלמה של מאות עובדים מיומנים, צברנו ניסיון רב. אבל אם אתה שואל מה מטריד אותי ומדיר שינה מעיניי - אני לא דואג לניהול השוטף של היום־יום. אני חושש מאיך ייראה העולם בעוד שלוש שנים והאם אנחנו ממוקמים נכון לקראתו. לכן הובלתי כמנכ"ל החלטות משמעותיות: הבנתי שאנחנו חייבים להשקיע יותר בארצות הברית כי השוק שם עבר טרנספורמציה; והבנתי שאנחנו חייבים להיכנס לתחום הגז והדאטה־סנטרים בגלל ה־AI. תמיד יש סיכונים שלא תלויים בך, וזה שתהיה שמרן ולא תעשה שינויים לא מבטיח לך בהכרח יציבות. אם תשחק רק על בטוח – תימחק. הדרך היחידה להתמודד היא לחשוב כל הזמן קדימה על כל תרחיש אפשרי. אני מוטרד לפעמים גם מדברים שלא קשורים ישירות אליי. למשל, מה יקרה אם סין תפעל מול טייוואן ותשתלט על החברה שמייצרת צ'יפים לכל העולם? זה אירוע שמשנה סדרי עולם. הגדרתי פעם את האישיות שלי כ'פרנואיד אובססיבי ואופטימי אבסולוטי'. אני כל הזמן מוטרד ומזהה בעיות, אבל תמיד מתנהל עם תוכנית גיבוי אחת או שתיים כדי לפתור אותן".

אציע תזה בשני שקלים - אולי פשוט השתעממת מלהיות בטופ של הסולארי, וכיזם בנפשך אתה חייב לייצר לעצמך אתגרים חדשים?

"כל אדם צריך לשאול את עצמו מי הוא: האם הוא הנפח הכי טוב, בונה השעונים הכי טוב, או סוג של דה־וינצ'י שטוב בכול. קשה מאוד להיות דה־וינצ'י. בעולם היזמות יש בעיניי דה־וינצ'י אחד: אילון מאסק. קיבלתי לאחרונה ספר במתנה מאישיות בכירה באחד הבנקים, ובהקדשה נכתב: 'לאילון מאסק הישראלי'. התקשרתי אליו ואמרתי לו שזו מחמאה גדולה מדי, ושאין באמת מקום להשוואה. אז לשאלתך, יש לי גבולות גזרה. אני רואה המון הזדמנויות מסביב, אבל בחרתי לתחום את עצמי למסגרת של נופר ולשאול איך בתוך עולם האנרגיה אני בונה את החברה הטובה ביותר שמייצרת מקסימום ערך לבעלי המניות. זה ודאי לא מגיע משעמום".

בשנת 2021 נסעת ברכב ישן עם 400 אלף בקילומטראז׳ וגרת בדירה צנועה ברעננה. מאז השתנו הרבה דברים. אם תפרוש עכשיו ותמכור עשירית ממה שיש לך, המשפחה שלך מסודרת למאה שנה. מה הדרייב להמשיך לעבוד מסביב לשעון?

"שנינו גדלנו בחינוך ישיבתי. זכור לי היטב איך לימדו אותנו מה זה 'ביטול תורה', וסיפרו על הגר"א שכל חייו ביטל אולי 15 דקות מלימוד. המסר שנחרט בי הוא שהזמן שלנו בעולם הוא יקר ערך, ואסור לבזבז אותו. אני החלטתי לפעול בעולם המעשה. הקב"ה בירך אותי בכישרונות: יכולת ניתוח, הבנה עסקית והנעת אנשים. העולם מלא באתגרים שדורשים פתרון, והתשוקה האמיתית שלי היא עשייה, להשפיע ולעשות טוב בעולם. אנחנו נוסעים עכשיו לראות פרויקט סולארי ברומניה שליוויתי משלב הרעיון וההחלטות. הפרויקט הזה יספק אחוז מצריכת החשמל של כל רומניה לשנים קדימה. לראות את תוצאות המעשים שלך משפיעות על העולם - זה הדבר שמניע אותי".

את השיחה על החלק הספורטיבי בעסקים של ינאי אני פותח בשאלה שהציקה לי מאז שראיתי ביוטיוב פרק שצולם לייב בפודקאסט הספורט "שוט", שם רואיין יחד עם אריק שטילמן, מנותני החסות העיקריים של מכבי תל־אביב.

היה בסיטואציה הזו משהו צורם: יושבים על הבמה שני טייקונים וזורקים שמות של שחקנים וסכומים: 900 אלף, 1.1 מיליון, 1.5 מיליון, וממש נהנים מזה. בסוף מדובר בבני אדם ובשכר שלהם. זה נראה כמו שני בעלי הון שמשחקים במגרש משחקים אנושי.

"מה מטריד אותך, שהשכר מפורסם?"

שהפכתם את זה להצגה. כל אחד זורק סכומים, יש בזה משהו לא צנוע.

"אולי, אבל צריך להבין את ההקשר", אומר ינאי, "שכר שחקנים בכדורסל הוא עניין פומבי ומפרסמים אותו, ומי שמפרסם את זה בעיקר אלה הסוכנים. זה חלק מחוקי המשחק".

איך אתה מסביר את זה ששחקן כדורסל ישראלי ממוצע מרוויח יותר משחקן כדורגל?

"אני מודה שזו קצת אשמתי. יש פה באמת אירוע של שינוי סדרי עולם. בכדורסל האירופי נכנס בשנים האחרונות כסף גדול שיצר אינפלציית שכר. מועדונים מבינים שכדי להתחרות הם חייבים להגדיל הכנסות, למקסם את זכויות השידור ולהעמיד תקציבים ראויים. יצירת רמת שכר תחרותית היא חלק בלתי נפרד משינוי כללי המשחק והפיכת המועדון לפקטור משמעותי".

מאז כניסתך כבעלים להפועל תל־אביב, הקבוצה נמצאת בעימותים מול איגוד הכדורסל, מנהלת הליגה, שופטים וערוץ הספורט. זו אסטרטגיה מחושבת להעלות את שווי המועדון - פי עשרים למעשה?

"הרצון המרכזי שלי הוא שהפועל תל־אביב תילקח ברצינות מוחלטת, הן בזירה המקומית והן בזירה האירופית. העלאת השווי היא תוצאה של שורה של מהלכים: הבאת שחקנים מהשורה הראשונה, כמו פטריק בוורלי בעונתו הראשונה, והחתמתו של מיציץ' שנבחר בעבר ל־MVP של היורוליג. אבל המהלך החשוב ביותר היה הבאתו של המאמן איטודיס בנובמבר 2024. זה קרה שבוע לאחר שמוטלי עזב באופן פתאומי והפרויקט נראה בנקודת שפל. מנכ"ל היורוליג דאז שלח לי הודעה: 'מכל הקסמים שעשית בהפועל, להביא דמות מקצועית בכירה כמו איטודיס לקבוצת יורוקאפ זה הקסם הגדול מכולם'. במקביל, הכדורסל הישראלי סובל מבעיות התנהלות קשות, מחוסר שקיפות וממערכות שמנוהלות בצורה בעייתית. ראינו את זה בסדרת הפלייאוף מול הפועל ירושלים, שבה בית הדין פסק עונש תמוה עד שאותו דיין פוטר לאחר עשרות שנים. אני לא מוכן לעבור לסדר היום על התנהלות לא הוגנת. זה הספורט של המדינה שלנו ואני רוצה לתקן את המערכת״.

ינאי מתאר את המעטפת שעליו להעניק לשחקנים כמנהל קבוצת ספורט. "כדי לבנות מועדון מנצח צריך לייצר נוכחות גם ברשתות וגם בתקשורת האירופית - אם זה עקיצות מקצועיות מול ארגין עתאמאן (המאמן הטורקי של פנאתנייקוס, א"ש), או התגובה שלנו באיום לרכוש את כל החדרים במלון מול ריאל מדריד כשהם הזמינו טיסות מוקדמות לפני תום הסדרה. שחקנים ומאמנים רוצים לראות בעלים עם תשוקה לניצחון שמעמיד עבורם את כל התנאים המקצועיים הנדרשים. הדברים האלה משפיעים מאוד על השחקנים. לשחקן יש קריירה קצרה של שמונה-תשע שנים. בהתחלה מניע אותם הכסף והביטחון הכלכלי, אבל מהר מאוד הם מחפשים לנצח. מיציץ' קיבל הצעה מריאל מדריד של שבעה מיליון אירו לעונה הראשונה ושלושה מיליון לעונה השנייה - גבוהה משלנו. שאלתי אותו למה הוא בחר בהפועל, והוא אמר: 'כשחקן אתה מחפש בעלים עם תשוקה לזכות, שמעמיד מערכת שלמה שמכוונת לשם, מהסגל ועד טיסות נוחות שלא יגרמו לעייפות".

גם מכבי תל־אביב הייתה במשבר גדול של שש עד שמונה שנים. למה לא רכשת אותם?

"קיבלתי הצעה להיכנס למכבי, אבל שאלתי אם זה כולל שליטה והם אמרו שלא. הרעיון שלקחתי על עצמי היה לבדוק אם אפשר לייצר קבוצת יורוליג שאינה מכבי שתזכה בתואר. לכן בחרתי בהפועל תל־אביב. במכבי, בלי שליטה הייתי צריך להתפשר על הבינוניות שלהם, וזה לא מתאים לי. בכלל, חשוב להבין שיש הבדל בין מה שקורה באירופה לארץ. המערכות בארץ מתנהלות בצורה מושחתת ולא שקופה, למרות שמדובר במשאב ציבורי שצריך להתחלק בשוויון. דברים בספורט זזים לאט, אלו מערכות שמרניות, אבל אני מקווה שהדברים מתחילים לזוז".

"בניגוד למה שמתואר בתקשורת, רוב מוחלט של אוהדי האולטראס תומכים בי. אני רואה את זה בכל יום. מדובר באנשים ספורים בהנהגת האולטראס שמובילים את הקו הזה נגדי"

בסוף העונה שעברה, אחרי הזכייה ביורוקאפ, אמרת שזו תהיה שנת מבחן ביחסים עם האוהדים, ואם זה לא ישתפר ייתכן שלא תהיה שם. השנה הגעתם ליורוליג ולפלייאוף אבל המשבר עם האוהדים עדיין קיים.

"בניגוד למה שמתואר לפעמים בתקשורת, רוב מוחלט של אוהדי האולטראס תומכים בי ואוהבים אותי. יש לי עשרות הקלטות שיוכיחו, ואני רואה את זה בכל יום. מדובר באנשים ספורים בהנהגת האולטראס שמובילים את הקו הזה נגדי, להערכתי אפילו באדם אחד בלבד. אחיין שלי, יואב ינאי, היה בטיול במעיין כלשהו בצפון ועצרו לידו כמה חבר'ה. הם התחילו לדבר וכשהבינו ששם המשפחה שלו זה ינאי, הם שאלו אם יש קשר והבינו שאני דוד שלו. הם אמרו לו שהם מאוד אוהבים ומעריכים אותי, אבל שהמנהיגים שלהם לא מאפשרים להם לבוא למשחקים. הם גם אמרו שאם המנהיגים שלהם היו פוגשים אותו (את יואב - א"ש) הם היו מכים אותו כי הם באמת שונאים אותי, אבל שחוץ מהקומץ הזה כלל אוהדי האולטראס אוהבים ומעריכים אותי מאוד.

"בתרבות של אוהדי הפועל חסרה ההבנה שצריך לתמוך במועדון. הם שולפים בקלות רבה מדי את קלף ה'אני מחרים ולא מגיע'. תמיכה פירושה רכישת מנויים או מתן חסויות למי שיכול, כי זה משא כבד שצריך לחלוק. ראית מה קרה עכשיו ליד הגייט, ניגש אליי בחור נרגש כולו, אוהד הפועל. שאלתי אותו: 'עשית מינוי?' הוא ענה שלא. שאלתי למה, והוא אמר: אלימות. אבל אין אלימות בכדורסל, אין תשובה אמיתית".

במכבי זה קיים?

״כן. ברגע שההנהלה משקיעה, הקהל ממלא את האולם. צריך לזכור שיש כרגע נסיבות מקילות של שנות מלחמה, אבל כשנשחק ביורוליג ברצף ונבנה היכל ראוי, הקהל יגיע. אני רגוע לגבי זה. לגבי המשבר עם האוהדים, הרגשתי שזה פשוט מבאס אותי ואין לי מזה נחת. בהסתכלות אסטרטגית מיניתי את סתיו שחם – שהוא אוהד הפועל – לקבל את ההחלטות מול הקהילה והאוהדים, והוא עושה עבודה מצוינת".

חוסר הנחת הזה, עם החזרה שלך לתפקיד מנכ"ל נופר, הובילו למכירת חלק מההחזקות שלך בהפועל. זה לא נתפס אצלך כנסיגה? אולי נוצחת בקטע הזה?

"ממש לא, הכול לפי התוכנית. כבר בסדרת הגמר אמרתי לשותפים שאני חוזר לנהל את נופר, ולכן הם חייבים לקחת יותר מעורבות ולהגדיל החזקות. סיכמנו את זה בסדרה מול ריאל והשלמנו את זה עכשיו. בעונה הבאה יכול להיות שארד לרבע או שנכניס שותף חמישי ונהיה 20 אחוז כל אחד. ברמת ההשקעה שאנחנו מייצרים, לא הגיוני שאדם אחד יישא הכול לבד".

שמת אישית בהפועל יותר מ־100 מיליון שקל.

"כן, אבל קיבלתי אותם בחזרה בעסקת המכירה החלקית. "נכון שיהיו כמה שותפים, העיקר שיעבדו בשיתוף פעולה ולא יגיעו למבוי סתום כמו במכבי. אנחנו לקראת שנה גורלית: אולי נקבל רישיון קבוע ליורוליג ואולי נצטרף ל־NBA אירופה. ברגע שזה יקרה – המועדון יהיה מבוסס שם והשגנו את המטרה. גם אם ייקח לזה יותר זמן, יש לי סבלנות להמתין".

"בסוף אתה לא יכול לנתק את עצמך מההקשר: כדורסל משוחק גם בשבת. מה שאפשר לעשות זה לצמצם. ביורוליג יודעים שאם יש משחק בשישי בערב אני הולך ברגל מהאולם למלון"

איך התמודדת כאדם דתי עם משחקים בשבת? אתה מייצג, יש לך כיפה.

"בסוף אתה לא יכול לנתק את עצמך מההקשר: כדורסל משוחק גם בשבת. מה שאפשר לעשות זה לצמצם, וצמצמנו את כמות המשחקים שלנו בימי שישי. היורוליג יודעים שאם יש משחק בשישי בערב, אני הולך ברגל מהאולם למלון. זה לא תמיד קל – לפעמים זה ללכת בקור ובשלג, או מול הפגנות אנטי־ישראליות – אז הם מתחשבים ומצמצמים את המשחקים האלה בשבת עבורי מיוזמתם. אני לא בא בדרישות".

אני משער שלא פשוט לאדם דתי להגיע למשחק כדורסל שמצולם לטלוויזיה וכולי בשבת.

"זו חוויה שונה. הרבה פעמים אני מקדים ועושה קידוש לקבוצה שעה וחצי לפני המשחק, יחד עם כניסת שבת. יש עוצמה בלשמור שבת בתנאים האלה".

בתוך שנתיים הגעתם לפלייאוף יורוליג, כנראה תקבלו שם מקום של קבע. איזה עוד אתגר אתה רואה לפניך?

"אתגר מקומי: אנחנו חייבים לקחת תואר בישראל ולשבור את הבצורת שנמשכת משנות התשעים. ביורוליג אנחנו מקווים להגיע לפיינל פור ואולי לזכות. האתגר שמתחיל לדגדג לי הוא לזכות עם קבוצת כדורגל ישראלית בליגת האלופות".

מה שנקרא - בום. בוא נראה אם אקבל ממך עוד אחד כזה. החוזה של אבדיה בפורטלנד מסתיים בסוף השנה הבאה. אתה רואה אותו משחק בהפועל תל־אביב?

"החוזה הבא של דני ב־NBA יהיה של עשרות מיליוני דולרים. השאלה אם הוא ישחק בהפועל תלויה בדבר אחד פשוט: אם הפועל תהיה ב־NBA אירופה, שבה המשכורות יושוו ל־NBA - הוא ישחק בהפועל. זו תהיה מטרה מספר אחת שלי. כמובן לא הכול תלוי בנו, אבל זה השחקן הישראלי שאני הכי רוצה אצלי. הוא מדהים. פגשתי אותו באימוני הנבחרת ואמרתי לו - דני, אתה עוד תשחק אצלנו, זה רק עניין של זמן".