עד לפני עשור וחצי עצם המחשבה על שחקן ישראלי ב־NBA הייתה כמעט בגדר חלום, ואז עומרי כספי שבר את תקרת הזכוכית ובילה עשור בליגה הטובה בעולם. גם גל מקל שיחק בליגה לתקופה קצרה. אחריו הגיע דני אבדיה, שכבר אינו רק "הישראלי הבא" אלא אחד השחקנים הבולטים בדורו. ועכשיו העיניים נשואות לבן שרף. בגיל 20 בלבד, ואחרי כמה עונות שבהן הפך למטאור בכדורסל הישראלי והגרמני, סיים שרף את עונת הרוקי שלו בליגה הטובה בעולם - עונה רצופה עליות ומורדות, שבה הראה לא מעט ניצוצות מהכישרון שהביא אותו לשם. בקרוב הוא יפתח את עונתו השנייה במדי הברוקלין נטס, בתקווה להפוך לשחקן מוביל בקבוצה ובליגה.
"בקיץ 2022 שיחקתי עם נבחרת הקדטים באליפות אירופה מול שחקנים בגיל שלי שכבר היו בפנקסים של מגלי הכישרונות ב־NBA. הרגשתי שאני בגודל שלהם, מתמודד מולם בצורה שווה, והבנתי שאין שום סיבה שגם אני לא אכוון להגיע לשם", נזכר שרף, שהוכתר באותה אליפות כמלך הסלים. "סיימתי את כיתה י', נבחרתי לחמישיית העונה בליגה לנוער, ולמרות שרבים סביבי לא האמינו בזה, הסוכן שלי נדב מור, המשפחה ואני הרגשנו שזה יהיה זמן טוב עבורי להשתלב בקבוצת בוגרים, למרות שהייתי רק בן 16".
מי שעטה על המציאה הייתה אליצור עירוני נתניה, אז בליגה הלאומית, שאותה אימן עידן אבשלום - שייסד לפני שנים את "שחקן אמיתי", פרויקט שמקדם כישרונות צעירים. "למזלי אבשלום האמין בי מאוד, ובניגוד למאמנים אחרים שיכולים לערבב אותך עד מחר, הוא עמד בכל מילה שאמר. אחרי הפגישה הראשונה שלנו אמרתי להורים שגם אם רק 50 אחוז ממה שהוא אמר יקרה - שווה ללכת על זה. הוא לא הבטיח לי דקות, אבל אמר שאשחק בידיעה שהשלב הראשון צפוי להיות קשה. אבשלום הוא איש מקצוע שנהנה מאתגרים כאלה - לתת לאיתן בורג בגיל 21 ולי בגיל 16 לפרק את הליגה".
דני אבדיה | "הגשמת חלום". שרף בפעולה | צילום: AFP
הבחירה של שרף התגלתה כמוצלחת, והוא סיים את עונת הבוגרים הראשונה שלו כשנבחר לתגלית העונה בלאומית ולשחקן השישי המצטיין. משם עשה שרף עוד קפיצת מדרגה לליגת העל ולעירוני קריית־אתא, שם שיחק תחת שרון אברהמי בעונה חלומית שהסתיימה בחצי גמר הפלייאוף ובבחירה נוספת לתגלית העונה, כשהוא תורם 10.7 נקודות בממוצע, 3.7 אסיסטים ו־3.2 ריבאונדים ב־23 דקות לערב.
"אברהמי הכיר אותי מהנבחרות הצעירות והמשחק אצלו היה עוד החלטה טובה שעשיתי. פגשתי בקריית־אתא אנשים נהדרים שהפכו למשפחה, וזו הייתה עונה מיוחדת שתרמה לי המון. למרות הגיל הצעיר הרגשתי מוכן מנטלית, אבל אין ספק שהיו פעמים שעליתי למגרש וחטפתי פיצוצים מכל עבר. סדרת הפלייאוף מול רמת־גן ברבע הגמר, למשל, הייתה הכול חוץ מכדורסל. היה המון טראש טוק, קללות ואנרגיות, פשוט הלכנו מכות - והאמת שנהניתי מאוד", הוא מחייך.
באותו שלב שרף כבר היה מכוון מטרה קדימה, מה שהוביל אותו לאולם הגרמנית, קבוצה שידועה בנטייתה לקידום צעירים. זמן קצר לפני ההרפתקה החדשה המשיך לבנות לעצמו שם באירופה עם הופעה הירואית במדי נבחרת הנוער באליפות אירופה: 40 נקודות, 8 ריבאונדים, 4 חטיפות ו־3 אסיסטים בניצחון ברבע הגמר מול ספרד, ו־40 נקודות, 8 חטיפות, 6 ריבאונדים ו־5 אסיסטים בהפסד לסרביה בחצי הגמר. הישגים אלו, עם זכייה בתואר מלך הסלים ובחירה למצטיין הטורניר, הכניסו אותו עמוק לרשימת המועמדים להיבחר בדראפט ה־NBA.
"ההצלחה באליפות נתנה לי ולאולם עוד דחיפה קדימה, וגם הגבירה את הרצון שלהם לחשוף אותי. התחלתי שם את העונה על הספסל ולאט־לאט הרווחתי את המקום שלי בחמישייה". שרף הרשים בליגה הגרמנית ובמפעל היורוקאפ, ובמקביל התנהל מול נציגי קבוצות NBA שהגיעו לצפות בו. "כל קבוצה עושה עליך תחקיר עומק. הם אוספים כל נתון אפשרי, ובין השאר דיברו עם מורות שלי מהילדות, עם מאמני עבר וחברים ששיחקו איתי. הגיעו אליי לגרמניה נציגים ממיאמי ומברוקלין, עשו לי בדיקות ומבחנים, ישבתי לארוחת ערב עם כל מי שביקר, ובאחת הפגישות גם ביקשו ממני לשרטט מהלך מקצועי על דף. ניהלתי המון שיחות, זה תהליך ארוך".
הדראפט התקיים ב־26 ביוני בשנה שעברה, בדיוק במהלך סדרת גמר הפלייאוף של אולם מול באיירן מינכן, מה שהוביל את שרף להחליט להישאר בגרמניה ולהיעדר מהערב שהפך לפסגת חייו. "זו החלטה שהיייתה לי טבעית. התחברתי מאוד למועדון בגרמניה, ולמרות שהדראפט הוא עניין גדול, פחות קריטי להיות שם פיזית - בטח כשהייתה לי אז אופציה לזכות באליפות גרמניה, מה שלצערי לא קרה. בערב הדראפט עצמו רב הנסתר על הגלוי. ידעתי שנוסף לברוקלין ומיאמי גם וושינגטון ואורלנדו הביעו עניין, וקיבלנו מסרים שאם לברוקלין תישאר בחירה לקראת סיום הסיבוב הראשון - הם ייקחו אותי".
אחרי כמעט שעתיים מורטות עצבים זה קרה: הנטס קראו בשמו של שרף בבחירה ה־26 בסיבוב הראשון, שהבטיחה לו חוזה לשנתיים בסכום של יותר מחמישה מיליון דולר, ועוד שנתיים בסכומים גבוהים יותר כאופציית קבוצה.
חיבור מצוין. החבר היהודי לקבוצה, דני וולף | צילום: איי.אף.פי
"זה היה ערב מלחיץ מאוד, ובסופו של דבר היום הכי שמח שהיה לי בחיים", הוא נזכר. "יומיים אחר כך כבר הגעתי עם המשפחה לניו־יורק וזכינו לקבלת פנים בלתי נשכחת, עם מתנות, עוגות ובגדים של הנטס שחיכו לנו במלון, ומשם לקחו אותנו לסיור ראשון במתקן המפואר של הקבוצה. זה משהו שחלמתי עליו והתכוננתי אליו הרבה שנים. היה מרגש מאוד להגשים את החלום. עד אותו רגע מעולם לא הייתי בניו־יורק. בחודש הראשון זה לא היה פשוט, אבל למזלי, העובדה שאימא שלי הייתה איתי הקלה עליי מאוד ועזרה להתאקלם מהר. זו עיר כיפית עם קהילה יהודית חמה ועוטפת, המון ישראלים ומסעדות ישראליות. לא נתקלתי בשום אנטישמיות מאז שהגעתי. אני הולך להופעות, יש לי חברים מקומיים ובת זוג, ואני נהנה פה מאוד".
ברוקלין של העונה החולפת הייתה קבוצה צעירה מאוד, עם הרבה שחקנים בעונת בכורה בליגה ומעט ציפיות להצלחה. שרף, שהציג יכולות גבוהות בשלבי הקדם־עונה, זכה בחולצת הרכז הפותח במשחקים הראשונים בקריירת ה־NBA שלו. "אחרי אימון או שניים כבר הרגשתי בקצב. בסוף זה כדורסל כמו בכל מקום אחר, עם ההתאמות שצריך לעשות בכל מה שנוגע לקצב, מהירות ופיזיות. זו ליגה תחרותית מאוד ואתה צריך להרוויח את המקום שלך בכל רגע. זה מאוד הפכפך, אבל אני אוהב את האתגר ואת התחרות. יש בזה גם צד קשה, כמובן, כי בתקופות פחות טובות זה קשוח יותר".
מי שעומד על הקווים של הנטס הוא הספרדי ג'ורדי פרננדס, שבנה לעצמו שם של מפתח מוצלח של כישרונות צעירים. "ג'ורדי הוא מאמן של שחקנים. אני מדבר איתו הרבה, אפשר לצחוק איתו ושחקנים פה מאוד מעריכים אותו. לכל שחקן יש שני מאמנים שעובדים איתו באופן אישי, והקשר הקרוב ביותר שלי הוא עם סטיב אדסל, שמשמש גם כעוזר המאמן הראשי של ג'ורדי. יש לי קשר מיוחד איתו".
בחמשת המשחקים הראשונים שבהם פתח שרף בחמישייה, נוצחה הנטס והציגה יכולת חלשה, מה שהוביל את הקבוצה לשלוח אותו ללונג־איילנד נטס, קבוצת הבת של המועדון המשחקת בליגת הפיתוח (G League). "לא כיף לרדת לקבוצת פיתוח, למרות שיש פה מחשבה מקצועית מאחורי כל מהלך וגם סנכרון טוב בין שתי המערכות. המטרה הייתה שאקבל דקות משחק, ובסיום המשחקים פרננדס - שצפה בהם - היה כותב לי, דבר שבכלל לא מובן מאליו", משתף שרף. "זה מבאס, אבל בשורה התחתונה אני מרגיש שזה עשה לי טוב. למדתי הרבה, קיבלתי ביטחון וזה עזר לי כשחזרתי לקבוצה הבכירה".
החזרה לקבוצה הבכירה התרחשה בדצמבר, אחרי שקלע 40 נקודות מול קבוצת המשנה של אוקלהומה. לאחריה הוא החל להשתלב ולהציג יכולת גבוהה יותר - ולמרות זאת בפברואר נשלח שוב לליגת המשנה. "זה היה הרגע הכי קשה שלי בעונה הראשונה. כבר תפסתי תאוצה, קלעתי 12 נקודות מול אינדיאנה ושמחתי שעכשיו תהיה לי מנוחה קצרה בפגרת האולסטאר, ואז גיליתי שלמערכת יש תוכניות אחרות בשבילי. זה היה מתסכל וקשה, אבל גם חישל וחיזק אותי".
שרף, שהלך והתקדם ככל שהעונה התקדמה, סיים שנת בכורה עם 44 משחקים בליגה שבהם תרם 7.5 נקודות בממוצע, 3.3 אסיסטים ו־2.1 ריבאונדים ב־20.8 דקות לערב. הנטס סיימו עם מאזן עגום של 62 הפסדים מול 20 ניצחונות בלבד. "זו הייתה חוויה קשה להיות בפעם הראשונה חלק מקבוצה שמפסידה כל כך הרבה. אני אוהב מאוד לנצח וזה לא היה פשוט, אבל גם הבנתי שאני ורבים אחרים נמצאים בעונת הסתגלות בליגה. קיבלנו בחירה גבוהה בדראפט השנה, ולטווח הארוך, הניסיון שצברנו יעזור לקבוצה".
איך התחושה לעלות לשחק מול אגדות כמו לברון ודונצ׳יץ׳?
״אולי זה יישמע קצת מפתיע אבל כששיחקתי בנתניה בליגה השנייה נגד שלומי הרוש ויוגב אוחיון התרגשתי יותר. בניגוד לעבר, היום אני לא עולה למגרש כשאני מעריץ מישהו. החוויה הכי קרובה לזה הייתה כשלברון הגיע לברוקלין, כל האולם שלנו הפך צהוב והייתה אווירה מיוחדת״.
מה הדבר הכי קשה שהתמודדת איתו?
״השוק האמיתי הוא העומס, כמות הטיסות וכמות המשחקים. לא משנה כמה שמעתי על זה, עד שחוויתי את זה בעצמי לא הבנתי כמה זה אינטנסיבי וקשוח פיזית ומנטלית. אני זוכר שבמהלך העונה סובבתי את הקרסול אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר על המקום שלי, אז עליתי לשחק באופן שאני לא באמת אמור, כי אתה לא רוצה לתת את הדקות למישהו אחר. יש רגעים שהגוף כבד וכואב ואתה לומד להתמודד״.
בן שרף נולד ביוהנסבורג בדרום אפריקה, ובא עם משפחתו לארץ ולמושב יאשיה כשהיה בן שלוש. הוא מתנשא לגובה של 1.98 מטרים, מתפקד כרכז, והיד המובילה שלו היא שמאל. הוא שחקן יצירתי עם שליטה נהדרת בכדור, ראיית משחק מצוינת ויכולת חדירה גבוהה לסל.
"כדורסל היה דבר מאוד טבעי עבורי לעסוק בו מהרגע הראשון. ההורים שלי היו שחקנים - אימא הייתה חלק מהנבחרות הצעירות ואבא שיחק בליגה הבכירה. היה לנו סל בחצר וכולם סביבי אהבו את הענף. במקביל שיחקתי שנתיים כדורגל ועשיתי אימוני ג'ודו, אבל ידעתי כל הזמן איפה הלב שלי נמצא, ובשלב מסוים באתי למאמנת הג'ודו, אמרתי תודה והודעתי לה שאני עובר לכדורסל".
שרף החל את דרכו במחלקת הנוער של עמק חפר כבר בכיתה א'. "בשנים הראשונות שיחקתי עם ילדים גדולים ממני בשנתיים ולא הייתי השחקן הבולט בקבוצה, אבל כן עליתי בחמישייה והייתי טוב", הוא נזכר. "בשלב מסוים ההורים החליטו שאני צריך לשחק עם בני הגיל שלי. למרות שלא רציתי, זה היה מהלך נכון, ומגיל הנבחרות הצעירות כבר הובלתי - למרות ששוב שיחקתי עם גדולים ממני".
ובחזרה להווה: שריקת הסיום של העונה האחרונה הייתה גם פתיחה של קיץ עמוס בפעילות עבור שרף. "זה התחיל בחופשה של שבועיים בארץ ואז חזרתי לאימונים. בחודש הראשון עבדתי על הצד הפיזי, על צעד ראשון וכוח מתפרץ, ואז עוד חודש על המגרש שבו עבדתי על שיפור הקליעה, שליטה בכדור, קריאת מצבים וסיומות בצבע. משם המשכתי לליגת הקיץ בווגאס, עשיתי עוד ביקור בארץ ועכשיו אני שוב עובד קשה כל יום - מנסה לעלות במשקל ונהנה מאוד. בשל העובדה שאני חוזר שוב ושוב על אותן תנועות וחווה אותם מצבים, התחושה היא שהמשחק הפך איטי יותר בשבילי ואני יודע איך להתנהל בסיטואציה באופן טבעי יותר. התרגלתי לקצב הגבוה, לאגרסיביות, והשתחררתי מההלם הראשוני".
מי שמשתף פעולה עם שרף בקבוצה הוא דני וולף, יהודי־אמריקאי ששיחק בנבחרת העתודה ונבחר מקום אחד אחריו. "הפעם הראשונה שהכרנו הייתה במקרה, כשנכנסנו למסעדה ישראלית בעיר ופגשנו אותו עם המשפחה. הוא אומנם אמריקאי, אבל יש בו משהו ישראלי לטעמי, והוא אדם נהדר שכיף לבלות איתו. נוצר בינינו חיבור מצוין".
קולגה אחר הוא כמובן דני אבדיה, שהפך בעונה החולפת לישראלי הראשון שנבחר למשחק האולסטאר. "אבדיה הוא השראה בשבילי. הוא מוכיח שאפשר להגיע הכי רחוק והוא שייך לרמות הכי גבוהות, לאחר שבנה את עצמו במשך שנים. הקשר בינינו החל בגרמניה, כשפורטלנד הגיעה למשחק קדם־עונה נגדנו, ומהרגע הראשון הוא אמר לי שישמח לעזור בכל מה שאני צריך ושלא אהסס לפנות אליו. הוא סייע לי מאוד בשלבים הראשונים של הקליטה בליגה, ואחרי כל משחק שבו אנחנו נפגשים אנחנו הולכים לאכול יחד".
שלושת הכישרונות הישראלים חסרו מאוד לנבחרת בפגרה האחרונה, שבה כשלה במוקדמות אליפות העולם בשל כך שקבוצותיהם סירבו לשחרר אותם לנבחרת הלאומית. "אני מניח שהסיבה היא שמדובר בשנה הראשונה, והם רוצים לראות את הצעירים שלהם עובדים אצלם באולם. אני אוהב לבוא לנבחרת ולייצג את ישראל - זה הכבוד הגדול ביותר. יש לנו דור מוכשר ואני מאמין שהטוב עוד לפנינו".
מה הציפיות שלך מהעונה הקרובה?
"אני מאמין שאנחנו כבר שווים פלייאוף, ומקווה שזה יקרה בעונה הקרובה. מבחינה אישית אני מקווה להשתלט על עמדת הרכז בקבוצה, כשבאופן ריאלי בטח אהיה שני בהיררכיה, כדי לקבל כמה שיותר דקות, להתקדם ולהפוך לשחקן משמעותי".
אתה מרגיש לפעמים שאיבדת את הילדות לספורט?
"כשהייתי צעיר הרבה פעמים לא יכולתי להצטרף לחברים למסיבות ולטיולי כיתה וזה היה קשה. מצד שני, תמיד ידעתי מה אני בוחר לעשות ולמה, אז זה לא הפריע לי כל כך".
ספר משהו שלא יודעים עליך.
"אני אוהב מאוד לשיר ועושה המון קריוקי. אני מקשיב לכל סוגי המוזיקה, בעיקר בעברית".
מה תעשה ביום כיף?
"אשמח להיות בארץ. להתחיל עם ארוחת בוקר טובה, משם אלך לים, לאכול צהריים של אימא, לישון קצת, ואצא בערב עם חברים".