את משחק הבכורה שלו באנגליה, ב־10 בינואר 2026, דניאל פרץ לא ישכח במהרה. רק 48 שעות לאחר שהושלמה עסקת בזק להעברתו לסאות'המפטון, השוער הישראלי מצא את עצמו עומד בין הקורות במשחק הגביע האנגלי מול דונקסטר רוברס. זה היה ערב קפוא בדרום יורקשייר, במשחק שהיה אמור להיות טיול קליל מול יריבה מהליגה השלישית אך הפך לדרמה מורטת עצבים. בדקה ה־94, כשהלוח הראה 2:3 שברירי לטובת קבוצתו החדשה, סיפק פרץ הצלה כפולה הרואית ומנע שוויון שהיה גורר משחק חוזר ומביך. האוהדים האנגלים, שרק למדו להגות את שמו, כבר מכנים אותו "כיפת ברזל".
אבל ההצלה הכפולה הייתה הרבה יותר מעוד רגע ספורטיבי מוצלח; היא הייתה אנחת רווחה של קריירה שלמה. אחרי שנתיים מתסכלות בגרמניה, שכללו ישיבה ממושכת על הספסל של באיירן מינכן ואפיזודה קצרה ומרה בהמבורג שכללה שביתה איטלקית, קיבל פרץ החלטה אמיצה: לעזוב את "כלוב הזהב" הגרמני לטובת המאבקים הפיזיים של הליגה השנייה באנגליה. המעבר לסאות'המפטון בחלון ההעברות של ינואר הוא לא רק שינוי כתובת, אלא ניסיון להציל את מעמדו כשוער ראשון לגיטימי באירופה, רגע לפני שתווית "הכישרון המבוזבז" תדבק בו סופית.

"כיפת ברזל". פרץ במדי סאות'המפטון | צילום: גטי אימג'ס
כדי להבין את חשיבותו של המהלך צריך לחזור לנקודת ההתחלה המבטיחה. באוגוסט 2023 נרשמה היסטוריה בספורט הישראלי כאשר קבוצת הפאר הגרמנית באיירן מינכן קנתה את שירותיו של פרץ, שוער צעיר ומוכשר שגדל במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. העסקה כללה תשלום של 6 מיליון אירו תמורת השוער, אז בן 23, שקיבל חוזה לחמש שנים עם שכר בסיס של 1.25 מיליון אירו, סכום שעשוי לצמוח עד 4 מיליון אירו בכפוף לבונוסים.

פרץ, המחזיק בדרכון גרמני, צד את עיניהם של מגלי הכישרונות המקומיים לאחר שהצטיין במדי נבחרת ישראל מול הנבחרת הגרמנית בשלב הבתים של אליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה ב־2023 ברומניה וגאורגיה. פרץ הציג הופעה הרואית במשחק: הוא עצר פעם אחר פעם את חלוצי היריבה, הדף שני פנדלים ונבחר לשחקן המצטיין בהתמודדות שהסתיימה בתיקו 1:1, אף שישראל הייתה בחיסרון מספרי מהדקה ה־45 בשל הרחקתו של עדן קארצב.
עוד בפלייאוף העלייה לטורניר, נגד אירלנד, הדף פרץ שלושה פנדלים, והמשיך להרשים גם בהמשך בטורניר. בשלב רבע הגמר מול גאורגיה, שהסתיים בתיקו אפס בתום הזמן החוקי, הדף שני פנדלים נוספים. ישראל, לראשונה בהיסטוריה, עלתה לחצי הגמר. שם אומנם נוצחה הנבחרת 3:0 בידי אנגליה, אך ישראל הצליחה לראשונה מאז מונטריאול 1976 להעפיל לטורניר האולימפי, שאותו פרץ נאלץ לבסוף להחמיץ בשל פציעה. למרות זאת הוא סומן כמנהיג השקט של הנבחרת וכגורם המשמעותי ביותר בהצלחתה, והקריירה שלו השתנתה לחלוטין.
״אין ספק שההצלחה של פרץ הכניסה אותו לפנקסים של מגלי הכישרונות, אבל מועדון כמו באיירן לא רוכש שחקן לפי הופעה אחת או שתיים, ואני בטוח שהמשיכו לעקוב אחריו במשך תקופה״, אומר עוזי דן, עיתונאי הארץ ומומחה מוערך לכדורגל בינלאומי. ״בתור אוהד מכבי תל־אביב ומישהו שהיה שוער בעצמו בגילים הצעירים, אני מודה שהפריצה המקצועית של פרץ הפתיעה אותי. חשבתי שהוא שוער מוכשר, אבל לא האמנתי שזה יגיע למקומות האלה״.
החתימה בבאיירן הייתה הצהרת כוונות מרשימה מצידו של מועדון הפאר, אך לכולם היה ברור – כולל לפרץ עצמו – שהוא אינו מגיע לקבוצה על תקן השוער הראשון, עמדה שכבר שנים ארוכות מנואל נוייר, אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה, מככב בה. ״ברגע שבאיירן מינכן, אחד מחמשת המועדונים הגדולים בעולם, רוצה לרכוש את שירותיך, אתה לא יכול להגיד לא, גם אם מייעדים לך תפקיד של שוער שלישי או חמישי וכל מה שתעשה בפועל זה להתאמן לצד אגדה כמו נוייר", אומר דן. "זו הצעה שהוא חייב להסכים לה, והוא עשה בשכל שלקח אותה ולא נשאר במכבי וחיכה להצעה אחרת. אפשר להתווכח מה נכון יותר לשחקן בקריירה שלו. שוער יכול לשחק הרבה שנים, ובשלב הראשון אין ספק שפרץ בחר להיות זנב לאריות ולהתאמן במועדון שזוכה בתארים באופן קבוע ומגיע בכל שנה לשלבי ההכרעה בליגת האלופות״.

אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה. מנואל נוייר | צילום: AFP
בפועל הפך פרץ לשוער מחליף שמחכה על הספסל, ולפעמים מחוץ לסגל, להזדמנות שלו. זו הגיעה לבסוף בתחילת דצמבר 2024, לאחר פציעה של נוייר בן ה־39, שנמצא כבר בשלהי הקריירה שלו. פרץ עלה להופעת בכורה בבונדסליגה ב־7 בדצמבר מול היידנהיים, וספג שני שערים וכרטיס צהוב במשחק שהסתיים בניצחון באיירן 2:4. שלושה ימים לאחר מכן עלה לראשונה בהרכב הקבוצה בליגת האלופות, בניצחון 1:4 מול שחטאר דונייצק האוקראינית – משחק שבסיומו קרא הקהל בשמו וביקש שיבוא לעבר היציע כדי שיוכלו לברך אותו על הופעת הבכורה במפעל.

״בהזדמנויות שדניאל קיבל בבאיירן הוא היה בסדר גמור, לא ציון 4 ולא ציון 10", מנתח דן. "היה די ברור שמבחינת מעמד הוא בין שוער שני לרביעי, תלוי במצב השוערים האחרים בקבוצה. אני לא חושב שההופעות שלו עוררו במועדון תחושת ביטחון שהוא מתאים להפוך בקרוב לשוער המוביל, אבל הם כן חשבו שיש כאן פוטנציאל לבנות עליו בעתיד. שוער זו עמדה בעייתית וכפוית טובה לפעמים, כי אתה יכול להיות הכי טוב על המגרש במשך 89 דקות ואז לחטוף גול באשמתך שיוביל להפסד״.
הצעות מפתות שהוצעו לפרץ בשנה שעברה מגנואה האיטלקית ומברסט הצרפתית נדחו על הסף, כחלק מהתעקשותו להיאבק על מקומו בבאיירן מינכן. הוא סירב בהמשך גם להצעות מטוטנהאם האנגלית ומלאנס הצרפתית – מהלך שהפתיע אפילו את הנהלת באיירן, שלחצה עליו לקבל את ההזדמנות. ״אני מניח שבבאיירן הבינו שכדי לבנות עליו בעתיד הוא חייב לצאת להשאלה ולצבור ניסיון, ובטח שידרו לו שזה הצעד הבא שכדאי לו לעשות״, אומר דן. ״גם פרץ עצמו הבין כנראה שהגיע הזמן להתקדם לתחנה הבאה. בטח כבר דגדג לו לחזור ולשחק באופן קבוע״.
הפרק של פרץ בבאיירן הסתכם בשבע הופעות בלבד: ארבע בליגה, שתיים בגביע ואחת בליגת האלופות, כשבין לבין התמודד עם פציעה לא פשוטה בכליות שהשביתה אותו לכמה חודשים. מי שזכתה לבסוף בשירותיו בקיץ הייתה המבורג, שחזרה לליגה הגרמנית הבכירה לאחר שבע שנות היעדרות. המבורג, שירדה מעט מנכסיה בשנים האחרונות, עדיין נחשבת לאחת המעוטרות באירופה: בארון הגביעים שלה שש אליפויות וזכייה אחת בליגת האלופות (בעונת 1982-1983). פרץ הושאל תמורת רבע מיליון אירו עם אופציית רכישה בסך 8.5 מיליון אירו, והיה אמור להפוך לשוער הראשון על חשבונו של דניאל הוייר פרננדס, שוער גרמני־פורטוגלי בן 34 שסייע למועדון לחזור לבונדסליגה ונחשב לאהוב הקהל.

הרבה זמן ספסל. במדי באיירן מינכן | צילום: EPA
אבל התוכניות השתבשו. אחרי תקופת הכנה שבה שני השוערים קיבלו הזדמנות, הודיע מאמן הקבוצה מרלין פולצין כי בחר בהוייר לשמש כשוער הבכיר. זו הייתה בשורה קשה ולא צפויה בשביל פרץ. ״אני בטוח שהמחשבה של באיירן הייתה להשאיל אותו לקבוצה שבה יוכל לפחות להיאבק על אפודת השוער הראשון, ולשחק לסירוגין גם אם לא באופן קבוע", משער דן. "אני מניח שהתקיימו שיחות בעניין והייתה גם הצהרת כוונות, אבל אתה לא באמת יכול להבטיח במאה אחוז שמישהו ישחק. באיירן לא הייתה משאילה אותו להמבורג לו ידעה שזו תהיה התוצאה. נוצר מצב בעייתי ומתסכל. בשנתיים האחרונות פרץ בילה את רוב זמנו על הספסל״.
פרץ קיבל שתי הזדמנויות בלבד בהרכב במשחקי הגביע. הידיעות שפורסמו טענו שהוא ממשיך להתאמן ברצינות מלאה ולהיות חבר טוב בחדר ההלבשה, אבל במקביל בכל הזדמנות הוא הבהיר בתקשורת שאינו מרוצה ממצבו. פתאום הוא ניצב בצומת דרכים, כשהמשך הקריירה שלו בסכנה. ״ברור שזה מתסכל, אבל אני לא יכול לתת לזה לפגוע בהתנהגות שלי ואני לא משנה דבר בהתנהלות ובהרגלים. אני ממשיך לעבוד קשה בכל יום״, אמר בריאיון לאחרונה. ״רציתי לשחק הרבה השנה אבל השליטה לא בידיים שלי. הדבר היחיד שאני יכול לשלוט בו הוא להיות מוכן ולעשות כל מה שאני יכול״.

כשסבלנותו פקעה הוא גמר אומר למצוא יעד חדש. לקראת פתיחת חלון ההעברות נבחנו האפשרויות, והפור נפל לבסוף על סאות׳המפטון מהליגה האנגלית השנייה (הצ'מפיונשיפ). ״זה מועדון ותיק מדרום אנגליה עם עבר עשיר בליגה הראשונה והרבה מאוד אוהדים", מסביר דן. "הקבוצה עוברת בשנים האחרונות תקופה לא פשוטה, כולל ירידה מהפרמייר ליג חודשיים לפני תום העונה, ותחלופה של שמונה מאמנים בשלוש שנים. באנגליה יש תחרות גדולה מאוד בין הקבוצות בסדר גודל בינוני, ובשנים האחרונות ראינו מועדוני פאר כמו סנדרלנד ונוטינגהאם פורסט מידרדרים לליגה השלישית. זו ליגה טובה, קשוחה ואינטנסיבית עם 24 קבוצות, 46 מחזורים ומשחקים רבים באמצע השבוע. באנגליה היא הליגה השנייה מבחינת הקהל שמגיע למשחקים, אבל היא מדורגת במקום השישי או השביעי באירופה כולה. אם אתה מצליח שם, תוכל להצליח גם בליגות הבכירות באירופה״.
סאות׳המפטון, המכונה "הקדושים" וזכורה בישראל כקבוצה שכיכב בה אייל ברקוביץ׳, דשדשה במקום ה־15 בטבלה אך במרחק של שש נקודות בלבד מעלייה לפלייאוף. כשנראה שמעברו של פרץ הושלם החלו להתפרסם דיווחים על קשיים במשא ומתן: המבורג סירבה לשחרר את פרץ ללא מחליף ראוי. זה הוביל לכך שפרץ פתח לכאורה בשביתה איטלקית, סירב לחזור לאימונים והתעקש שישחררו אותו. סברה אחרת תלתה את העיכוב בחלל הניהולי שנוצר עקב התפטרות מנכ״ל המבורג, מה שמנע את החתימה הפורמלית.
"הידיעה על השביתה הפתיעה אותי", מודה דן. "אני עוקב אחרי פרץ במשך שנים וגם ראיתי אותו לא מעט פעמים איך הוא מתנהל מול ילדים ואוהדים. הוא בחור טוב ונחמד שמדבר בגובה העיניים, ממש לא טיפוס בעייתי. אם זה מה שקרה, כנראה הגיעו מים עד נפש. נגמרה לו הסבלנות והוא הרגיש שעושים לו עוול. זה משבר מורכב: מצד אחד הוא מגשים חלום במועדון פאר, ומצד שני הוא לא משחק, וכל זה כשברקע המלחמה בישראל והסיטואציה הלא נעימה של להיות ישראלי באירופה".
מיד לאחר שהוסרו המכשולים והמעבר הושלם רשמית הופיע פרץ כאמור באותה הופעת בכורה בגביע האנגלי מול דונקסטר מהליגה השלישית, שבה לצד ההצלות המרהיבות סיפק פרץ גם כמה טעויות. "לא פשוט להיכנס לעניינים ולהכיר את שיטות ההגנה אחרי אימונים בודדים, אבל הוא נתן משחק מצוין ופתח באופן מבטיח", החמיא לו בסיום מאמנו החדש, טונדה אקרט הגרמני. "מדובר בשוער איכותי מאוד, עם פרופיל מצוין, שנראה מוכן. צפינו בהרבה משחקים שלו, גם כאלה שבהם שיחק בלי הרבה קצב, והוא נראה טוב מאוד. אני שמח שיש לנו אותו ואנחנו נרגשים שהוא איתנו במועדון".
דניאל פרץ (25), יליד תל־אביב, נשם כדורגל מיומו הראשון. סבו דוד עמד בשערן של קבוצות בליגות הנמוכות בישראל, והוא בן דודם של דן, עמית ותמיר גלזר, כדורגלנים מקצוענים גם הם. מעבר לייחוס המשפחתי הספורטיבי, פרץ מככב לא מעט גם במדורי הרכילות, בעיקר בזכות נישואיו הטריים לזמרת המצליחה נועה קירל, עובדה שהפכה אותו לדמות מוכרת גם מחוץ למגרשי הכדורגל.

יצא מגבולות המגרש. עם אשתו, נועה קירל | צילום: EPA
את צעדיו הראשונים על הדשא עשה בגיל שש במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב. בקיץ 2019 הושאל לקבוצת הבת, בית״ר תל־אביב בת־ים מהליגה הלאומית, וזכה להשתפשפות מקצועית. למרות גילו הצעיר היה פרץ קפטן הקבוצה וסיים את העונה עם 36 הופעות ושני שערי בכורה נדירים לשוער, שהוא כבש מהנקודה הלבנה. הפריצה הגדולה הגיעה באוגוסט 2020: בעקבות פציעתו של השוער דניאל טננבאום, ערך פרץ הופעת בכורה בהרכב הבוגרים של מכבי תל־אביב בניצחון 0:2 נגד בני סכנין. היכולת המשכנעת שהפגין הובילה לכך שתפס את עמדת השוער הראשון, ובשלוש עונותיו בצהוב רשם 103 הופעות בכל המפעלים וזכה בגביע המדינה ובגביע הטוטו.

יתרונותיו של פרץ הם יכולות אתלטיות מרשימות, רפלקסים מהירים, ובעיקר מנטליות חזקה וקור רוח המאפשרים לו לתפקד תחת לחץ ברגעי האמת. לצד קריירת המועדונים שלו היה פרץ חלק בלתי נפרד מהנבחרות הצעירות. באוקטובר 2021 זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת בידי המאמן דאז, וילי רוטנשטיינר, וערך את הופעת הבכורה בנובמבר 2022 במשחק ידידות מול קפריסין. גם המאמן הנוכחי, רן בן־שמעון, העניק לו את המפתחות כשוער הבכיר בליגת האומות ובמוקדמות המונדיאל, ועד כה הוא הופיע עשר פעמים בהופעות בינלאומיות. גם בנבחרת ידע פרץ עליות ומורדות: לצד תצוגות הרואיות כמו בניצחון 0:1 מול בלגיה ובתיקו המאופס מול צרפת, רשם השוער כמה הופעות חלשות מול איטליה ונורווגיה, שכללו טעויות לא אופייניות ועלו לו זמנית במקומו בהרכב לטובת עמרי גלזר.
״יש הגורסים שאם אתה לא משחק במועדון שלך אין לך מקום בנבחרת, אבל זה לא תמיד עובד ככה, בטח אצל שוער״, קובע דן נחרצות. ״בן־שמעון יודע שפרץ הוא השוער הבכיר שלו, וגם אם הוריד אותו לרגע לספסל, ההיררכיה ברורה. יש לכך תקדימים בכדורגל העולמי: ויסנטה דל־בוסקה המשיך לתת לאיקר קסיאס את אפודת השוער הראשון בנבחרת ספרד גם לאחר שז'וזה מוריניו סִפסל אותו בריאל מדריד בגלל סכסוך שהתגלע ביניהם״.
כעת, כשהוא לובש את מדי סאות'המפטון, מגיע שלב ההוכחות. ״הירידה לליגה השנייה באנגליה אינה אסון. מנור סולומון עשה זאת בהצלחה בלידס והמשיך משם למועדונים בכירים״, מסכם דן באופטימיות. ״בכדורגל אתה טוב בדיוק כמו המשחק האחרון שלך. אם פרץ יצטיין, איש לא יזכור את הישיבה על הספסל במינכן או את האפיזודה בהמבורג. אני מקווה שימשיך לקבל הזדמנויות וידע לנצל אותן. הוא עדיין צעיר, וגם אם לא יהפוך בעתיד לשוער ראשון בבאיירן אלא ישחק באופן קבוע בליגה בכירה באירופה – זו תיחשב הצלחה מסחררת. אין ספק שהוא השוער הישראלי הטוב ביותר שצמח כאן מאז ימי ניר דוידוביץ׳ ודודו אוואט״.

