"ידעתי שאשחה מהר אבל התוצאה שלי הפתיעה גם אותי"

באפריל 2018 שברה השחיינית לאה פולונסקי שיא ישראלי ב־400 מטר מעורב בתחרות גביע האיגוד שנערכה בישראל והפכה רשמית בגיל 16 לכוכבת החדשה של ענף שחיית הנשים, כשברזומה שלה זכייה באליפויות ישראל, שתי מדליות כסף יוקרתיות בפסטיבל האולימפי האירופי לנוער ושבירה סדרתית של שיאי גילים. "משלב מוקדם שבו שחיתי בלטתי בתחרויות אבל לא תכננתי הרבה לגבי העתיד ולא חשבתי שיהיה לי סיכוי להגיע לאולימפיאדה", מספרת פולונסקי, "הייתי בצמרת הישראלית וזכיתי במדליות בינלאומיות אבל אז נעצרתי מקצועית, לא התקדמתי, לא שיפרתי זמנים, הפסקתי ליהנות מהספורט והתחלתי אפילו לחשוב על פרישה". אחת הסיבות לעצירה המקצועית הייתה הפריחה של אנסטסיה גורבנקו, שמתחרה מול פולונסקי באותם מקצים וגם שברה את שיאה הישראלי שנה לאחר שהושג. "גורבנקו היא שנתון מתחתיי ובשנים הראשונות היא השיגה תוצאות סבירות אבל אז היא החלה להתקרב אליי ואז לעקוף אותי ובשלב הראשון זה היה מאוד קשה", מודה פולונסקי, "עד שהיא הגיעה הייתי ראשונה ולקח לי זמן להתאים את עצמי למציאות החדשה אבל עם השנים למדתי להתמודד עם זה. אנסטסיה עכשיו ברמה אחת מעל כולם ועם השנים מצאנו דרך לראות אחת את השנייה כנשים ולא רק כמתחרות בבריכה והיום אנחנו כבר חברות טובות, שנמצאות גם הרבה ביחד מחוץ לשחייה וזה כיף".

רגע לפני אליפות אירופה לנוער בקאזאן, רוסיה ב־2019 הודיעה לאה לאימה שבסיום התחרות תתלה את בגד הים שלה ותפרוש מהבריכה. כמה ימים לאחר כן זכה אחיה המבוגר ממנה בשנה רון פולונסקי בסגנות אליפות אירופה לנוער ב־200 מטרים מעורב אישי עם שיא ישראלי חדש לנוער, במה שהפך גם לרגע מכונן עבור לאה. "הזכייה שלו החזירה לי ברגע את המוטיבציה, התקשרתי לאמא שלי שכבר לא הבינה מה אני רוצה ואמרתי לה שגם אני רוצה לזכות במדליה". האתגר הגדול הבא של פולונסקי היה להשיג את הקריטריון למשחקי טוקיו, משימה שהייתה רחוקה תשע מאיות בלבד מלהשלים ולהגשים את החלום. מנגד, אחיה רון קבע אותו ושחה בטוקיו בשלושה משחים שונים. "מאוד התרגשתי כשרון השיג את הקריטריון, הייתי גאה בו ובכיתי אבל עדיין היה לי קשה לצפות במשחים בטלוויזיה בבית והרגשתי הרבה תסכול", משתפת פולונסקי, "לא היה לי חשק אז להשתתף באליפות ישראל ונסעתי לחופשה קצרה בפריז, שם הבטחתי לעצמי שבעוד שלוש שנים אחזור לשחות שם באולימפיאדה. הייתי רק בת 18, רגע לפני הרפתקה חדשה מעבר לים ובסופו של דבר הכישלון של טוקיו לא עצר אותי כי ברגע שאני מציבה לעצמי מטרה לא אעצור עד שאשיג אותה".

///

ההרפתקה שעליה פולונסקי מדברת היא המעבר שלה למכללת ברקלי בסן־פרנסיסקו, קליפורניה שם הצטרפה לפני ארבע שנים לקבוצת השחייה, במקביל ללימודי תואר במדעי המחשב. "במסגרת האימונים בנבחרת ישראל, שבה עבדתי תחת המאמן דייב מארש, הגעתי למחנות אימון בסן־דייגו שם פגשתי הרבה שחיינים אמריקנים, ובהם גם את קתלין בייקר שזכתה במדליות אולימפיות בריו ובאליפות העולם. היא שוחה בין השאר את המשחים שלי, למדה במכללת ברקלי, שנחשב למקום הישגי וברמה גבוהה ובגיל 16 הרבה בזכותה זה הפך עבורי לחלום להגיע לשם בעצמי", היא מספרת, "ההתחלה שם הייתה מאוד קשה בשבילי. זו הפעם הראשונה שעזבתי את הבית ומעבר למדינה אחרת היה עבורי קצת גדול ומפחיד. היה לי קשה לחזור ללימודים, בטח בשפה שנייה, תוכנית האימונים הייתה קשוחה וזה היה פרק חדש לגמרי בחיים. עם הזמן הכרתי את האנשים, את הקבוצה, הרגשתי נוח יותר באנגלית והדברים הפכו קלים יותר, כך שאני מבינה עד כמה הייתי בהלם בתקופה הראשונה". מה שהקל על פולונסקי היה שבמקביל אחיה רון עבר למכללת סטנפורד, גם היא בקליפורניה וששנה לאחר מכן עברו לשם גם הוריה עם אחיה הקטנים והתמקמו בסן־חוזה הסמוכה. "זה כיף שהם נמצאים במרחק שעה ממני ובכל זמן שאני רוצה אני יכולה לנסוע אליהם, לאכול אוכל טעים של אמא ולפגוש את האחים הקטנים שלי". בקולג' הכירה פולונסקי עולם שחייה אחר לחלוטין. "כל מה שפגשתי שם היה שונה, כבר מהאווירה והגישה של אנשים שנולדו לתוך הספורט. בכל בית ספר פה יש בריכה אולימפית ואילו בארץ כולה יש אולי חמש, והאמריקנים, שנחשבים טובים מאוד בשחייה, עובדים קשה מאוד עם הרבה מאוד מוטיבציה", מנתחת פולונסקי, "בקולג' הצטרפתי לקבוצה שמורכבת רק מבנות, שהיה בזה משהו מיוחד מאוד. האימונים פה שונים עם דגש על שחייה מהירה ותחרותיות, והתחרויות עצמן קבוצתיות. אתה שוחה כדי להשיג ניקוד עבור הקבוצה שלך ויש בזה משהו משחרר כי פחות מתרכזים בזמנים או במשחה טוב יותר או פחות, אלא רק בלהגיע כמה שיותר גבוה בדירוג ולהביא נקודות". לפני שבועות אחדים הפכה פולונסקי לשחיינית הישראלית הראשונה שזוכה במדליה באליפות מכללות ארצית מהדרג הבכיר בארצות הברית. פולונסקי זכתה במדליית ארד במשחה ל־200 יארדים (כל יארד הוא 0.9144 מטרים) בתוצאה 1:51.51 כאשר היא מקזזת שתי שניות משיאה האישי במהלך יום התחרות. הזוכה בזהב הייתה טורי הסק, שזכתה בשלוש מדליות זהב במשחקי פריז והיא גם אלופת עולם, ובכסף ואלכס וולש, סגנית אלופה אולימפית ב־200 מעורב ואלופת עולם, מה שרק מסביר את הרמה הגבוהה של התחרות.

"אליפות המכללות נחשבת לתחרות השנייה בטיבה בעולם אחרי האולימפיאדה בגלל כל הכישרונות שמשתתפים בה, מארצות הברית ומהעולם כולו", מסבירה פולונסקי, "ארצות הברית היא מעצמת שחייה עם המון כישרונות ולפני כל תחרות גדולה הם מקיימים מבחנים, והשניים הראשונים בכל מקצה מעפילים אליה. אני מכירה מישהי שמחזיקה שנים בתוצאות ששוות גמר אולימפי אבל בגלל האיכות וכמות השחיינים היא רק רביעית בארצות הברית ומעולם לא השתתפה לא באולימפיאדה ולא באליפות עולם". קושי נוסף באליפות המכללות הוא שאין מקצה חצי גמר שקובע מי ממשיך הלאה והעולים לגמר נקבעים רק בסיום מקצה הבוקר הראשון, מה שלא מנע מפולונסקי לסיים שנייה לפני וולש ולשבור שיא אישי בשנייה וחצי. "ידעתי שאשחה מהר בשלב המוקדמות אבל גם אותי התוצאה הפתיעה אם כי אני מרגישה שתמיד הייתה בי היכולת הזו, רק שהפעם הצלחתי להוציא אותה ולהראות שאני מסוגלת", היא מסבירה, "לגמר כבר הגעתי ליהנות אבל כשראיתי שאני ממוקמת במשחה בין הסק לוולש נלחצתי לרגע, אבל אז הזכרתי לעצמי שהגעתי לפה בזכות ושאני הולכת להתחרות נגדן כמו נגד כל אחת אחרת ולא אוותר. זה היה המשחה הכי כיפי שהיה לי בחיים, פשוט חלום שהתגשם. ברגע שהוא נגמר היה לי פחות חשוב באיזה מקום סיימתי, נהניתי מאוד מהחוויה אבל אז הסתכלתי ליציע וראיתי את אמא ואחותי הקטנה נרגשות מאוד, גיליתי שסיימתי שלישית והייתי פשוט בשוק ושמחתי נורא". זמן קצר לאחר מכן חגגה פולונסקי את ההישג לצד שתי האלופות האולימפיות. "היה מאוד כיף לחלוק פודיום עם שתי שחייניות כאלה, זה משהו שקשה לבטא במילים. וולש החמיאה לי מאוד, זו פעם ראשונה שדיברנו ושמחתי שהיא יודעת מי אני", הוא נזכרת, "זו הייתה חוויה מרגשת לסיים את שנות הקולג' שלי בצורה כזו. עבדתי מאוד קשה עבור זה". יום לאחר מכן עלתה פולונסקי לגמר נוסף, הפעם ב־200 יארד חתירה וסיימה במקום הרביעי, במרחק נגיעה מעוד מדליה.

רגע השיא הזה הגיע כמה חודשים אחרי הופעה מאכזבת מאוד של פולונסקי ונבחרת השחייה במשחקים האולימפיים בפריז. הקיץ דווקא החל נהדר עבור הישראלים שהציגו יכולת שיא וזכו ב־14 מדליות בשלל סגנונות באליפות אירופה, כאשר פולונסקי זכתה בסגנות ובמדליית כסף ב־200 מעורב אישי (גורבנקו זכתה בזהב, פעם ראשונה עם שתי ישראליות על הפודיום) ומדליית זהב במשחה שליחות 4 כפול 200 חופשי לצידה של גורבנקו. אבל החבורה שהגיעה עם הרבה ציפיות לבריכה האולימפית לא הצליחה לעמוד בהן. פולונסקי עצמה סיימה במקום ה־19 ב־200 מטרים חופשי ו־28 ב־200 מטרים מעורב אישי, בנוסף למקום 11 עם נבחרת השליחות ב־4 כפול 200, ובשלושת המקרים לא המשיכה הלאה לשלבים המכריעים. "ההופעה בפריז הייתה מאכזבת ברובה אבל בכל זאת הייתי גאה בעצמי שהגשמתי את החלום ועשיתי את זה. העובדה שרדפתי כל כך הרבה אחרי הקריטריון הובילה למצב שהגעתי למשחקים קצת מותשת. זה לא אידיאלי לעשות הכנה מלאה ולהשתתף באליפות אירופה חודש לפני מעמד אולימפי, אבל לא הייתה לי ברירה כי עדיין לא השגתי קריטריון והייתי חייבת לצאת", מסבירה פולונסקי, "זו הייתה חוויה אולימפית ראשונה עבורי, חלום שעבדתי עבורו כל החיים אבל בניגוד לאליפות אירופה שבה שחיתי פעמים רבות, לפריז הגעתי בלי לדעת בדיוק איך זה מתנהל, איך להתכונן ולמה לצפות. ברור לי שיכולתי לשחות מהר יותר אבל לא תמיד על הכול יש לך שליטה וחשוב לי לא להיתקע ולהמשיך הלאה ואני שמחה שעכשיו הוכחתי לעצמי שאני יכולה גם אחרת". הכישלון של הנבחרת ואי ההתייצבות של גורבנקו לגמר ה־200 מטרים מעורב, שבו יכולה הייתה להשתתף בשל פרישה של שחיינית אולימפית, הובילו לסערה תקשורתית גדולה.

הרבה כביסה מלוכלכת שדלפה לתקשורת והובילה לשינוי מקצועי שהחזיר את ליאוניד קאופמן לתפקיד המאמן הראשי והציב את יעקב טומרקין הפורש בעמדת המנהל המקצועי החדש. "תמיד כשלא הולך אז מנסים למצוא אשמים ואני חושבת שבשורה התחתונה יש הרבה נקודות לשיפור גם אצלנו השחיינים וגם באיגוד ובהנהלה, וצריך לדעת להתמקד בעתיד כדי שההמשך יהיה טוב יותר", קובעת פולונסקי, "אני שמחה שקאופמן חזר לעמדת המאמן הראשי. יש לו הרבה ידע וניסיון, יש לי חיבור טוב איתו וחשוב שאיש המקצוע הבכיר יהיה איתנו באימונים כל הזמן. גם הכניסה של טומרקין למערכת טובה".

///

לאה פולונסקי, 22, נולדה וגדלה בחיפה. אמא שלה עלתה מברית המועצות, אביה מאוקראינה ובנוסף לרון יש לה אח ואחות קטנים. אחת הסיבות לפריחה שלה קשורה להחלטה שלה לפני כשנה לשים יותר דגש על עבודה מנטלית. "אני עובדת שנים עם פסיכולוג ספורט אבל לפני שנה, אחרי שכשלתי בפעם השלישית למצות את הפוטנציאל שלי ולהעפיל לגמר באליפות המכללות, יחד עם העובדה שמדובר היה בשנה אולימפית כשאני במרדף אחרי הקריטריון, הרגשתי פתאום כמו סיר לחץ שהולך להתפוצץ", היא משתפת, "פריז התקרבה, לא רציתי לוותר והרגשתי שאני מסוגלת לעשות את זה מבחינה פיזית אבל שאני חייבת לעבוד על הצד המנטלי, ונכנסתי לתהליך טיפול של פעמיים בשבוע, שהיום אחרי שנה אני מרגישה שהוביל לשינוי גדול שעוזר לי מאוד. אחרי שנים ארוכות של אימונים יחד עם אנשי צוות מצוינים שהעניקו לי הרבה ידע, בנוסף לניסיון שצברתי בתחרויות הגדולות, אני מרגישה עכשיו בשיא הקריירה, שכרגע מצאתי נוסחה שעובדת בשבילי". בנוסף לקשיים המקצועיים נאלצה פולונסקי להתמודד גם מול גל שנאה חריף שפרץ בקמפוס שלה בעקבות אירועי 7 באוקטובר. "עוד לפני שהגעתי סיפרו לי שיש כאן בעיה של אנטישמיות באוניברסיטה ובאזור כולו אבל עד 7 באוקטובר לא באמת הרגשתי משהו. אחרי שהמלחמה החלה היו המון הפגנות ובמשך ארבעה חודשים חסמו את השער הראשי עם דגל ענק של פלסטין והיו משמיעים הקלטות של פיצוצים וצרחות בנוסף למחאת אוהלים והאווירה כאן הייתה מאוד קשוחה", היא מספרת, "לא הרגשתי מאוימת אבל עדיין זה היה לא נעים וצורב בלב, בטח בשעה שאני יודעת מה קורה בארץ. היה לי קשה לבוא לקמפוס ובשלב מסוים פשוט הפסקתי ללכת כי לא יכולתי יותר".

מה תעשי ביום כיף?

"אצא לטיול עם חברים ואלך לראות שקיעה. אני אוהבת לצייר, לבשל, לעשות קינוחים ולבלות עם המשפחה שלי".