ביום שני, ט"ו בחשוון, הגענו לתיאטרון ירושלים למופע הראשון בסבב ההופעות החדש של אברהם פריד, שחוגג 45 שנות קריירה. כל ערב הוא זמן טוב למופע של מלך המוזיקה החסידית, אבל הלילה שלפני הבחירות היה עיתוי מושלם בשביל להתנתק לשעתיים וחצי מהאקטואליה. זיהיתי בקהל איש ציבור בולט שכנראה חשב כמוני, ולקח פסק-זמן בניחוח חסידי יום לפני שחרש את הארץ בניסיון להוציא מתלבטים מהבית.
אחרי קטע מוזיקה קלאסית יפהפה, ואז קטע הנחיה ארוך וקצת מיותר ("כמה אנחנו אוהבים את אברהם פריד" - כן, אנחנו באמת אוהבים אותו ונעדיף לשמוע ממנו עוד שני שירים במקום לשמוע את עופר חדד החביב מתפייט על הקריירה שלו), סוף סוף עלה פריד על הבמה - גוש אנרגיה בן 67.
נתחיל מהעיקר: אברהם פריד כריזמטי ובעל חוש הומור, מתקשר עם הקהל ויודע להפעיל אותו. הוא ביקש מהיושבים להשלים את השירים מהאלבום הראשון שלו, ואז בדק מי מכיר את שירי הילדים החדשים, ובשני המקרים נענה בשיתוף פעולה מהדהד. לחלוטין לא מובן מאליו, כשמדובר על שירים שיצאו בחמישה עשורים שונים. כפי שציין עופר חדד, הגיל בהחלט ניכר על פריד - הוא הולך ומשתבח.
הכי מעניין
את המופע ליוותה בתזמורת "חסידות בקלאס", שכוללת עשרות נגנים מוכשרים בניהולו המוזיקלי ובניצוחו של יובל סטופל, והעיבודים שלהם (כולל מחווה מפתיעה ל"הטוב, הרע והמכוער") שדרגו את הערב.
יובל סטופל במופע "פריד וחברים" | צילום: חיים טויטו
לאור העובדה שמדובר במופע שמסכם מספר עגול (או חצי עגול) של שנים, ציפינו לשמוע את הלהיטים הגדולים והמוכרים ביותר, קצת התאכזבנו כשפריד לא ביצע את תניא, עלה קטן, התייצבו או אדרבה - שדווקא יכול להתאים במיוחד בתקופת בחירות, מתי עוד אנחנו זקוקים לתזכורת לראות את מעלת חברינו. הוא כן ביצע את "העלה והתולעת" מסדרת אוצרות יהודיים, כמה שירים חדשים יותר כמו "קח את שלי", ושניים או שלושה שירים שלא נשמעו לנו אפילו מוכרים. אולי אחרי 45 שנים צריך קצת לגוון, ומעבר לזה הרפרטואר של פריד כל כך עשיר שמן הסתם אף צופה לא קיבל בדיוק את השירים שרצה. ובכל זאת, היינו שמחים לאיזה ניגון חב"ד בפעם הבאה.
כך או כך, גולת הכותרת של סיבוב ההופעות, כפי שמסגיר השם "פריד & Friends", היא האורחים שמצטרפים לסופרסטאר על הבמה. פריד סיפר שעד לפני עשרים שנה היה מופיע לבד, אבל בשלב מסוים החליט בעצה אחת עם יובל סטופל, המפיק המוזיקלי הוותיק שלו, לצרף זמר נוסף בכל הופעה. "הופעתי עם רוב הזמרים בארץ", הוא העיד, "ואני יכול לספר לכם שאין אחד שדומה לשני. לכל אחד יש ייחוד משלו".
בסיבוב הנוכחי מלווים אותו עקיבא תורג'מן, שולם למר ובניה ברבי. כל אחד מהם ביצע יחד עם פריד את אחד השירים של המארח, ואז פריד נסוג אל מאחורי הקלעים והותיר את הבמה לזמר האורח שיבצע את אחד מלהיטיו. האהוב עלי בשלב זה היה דואט נהדר של פריד ועקיבא בשיר "ריבון העולמים", וראוי לציון גם ביצוע מקפיץ של פריד עם בניה ברבי לשיר "מי לא יבוא".
אברהם פריד ובניה ברבי | צילום: חיים טויטו
בכל אחד מהמופעים יש גם אורח נוסף. במופע שבו היינו היה זה אמיר דדון - "שבשביל להגיע לגובה שלו אני צריך כיסא, ובשביל להגיע לגובה של הקול שלו אני צריך סולם", כפי שהציג אותו אברהם פריד. בהתחשב בתאריך ציפיתי לשמוע את הלהיט "לבחור נכון", אבל הוא בחר דווקא ב"שאריות של החיים", אולי מתוך רצון להימנע מתעמולת בחירות.
כל שיתוף פעולה היה יפה בפני עצמו, אבל בשלב מסוים התחלתי להרגיש קצת עומס. יותר מדי זמרים, יותר מדי פעמים שפריד עולה ויורד מהבמה ("אני הולך על הבמה יותר ממה שאני הולך ביום רגיל", הוא התבדח ואמיר דדון המליץ לו לבדוק במונה הצעדים בטלפון). ייתכן שמופע מהודק יותר היה מוציא את הצופים מסופקים יותר.
אברהם פריד ושולם למר | צילום: חיים טויטו
אבל אלה זוטות. בשורה התחתונה, כשהגיעה מחרוזת הסיום הצטערתי לגלות ששעתיים וחצי חלפו כל כך מהר וכבר צריך ללכת הביתה. מחרוזת הסיום, אגב, כללה את השיר "לבנימין אמר". אולי פריד דווקא לא חושש מתעמולת בחירות.