נועם בתן עמד אמש (ש') על במת האירוויזיון בווינה, סחף את ישראל להישג אדיר עם המקום השני היסטורי והכניס את המדינה כולה לסיטואציה בלתי נתפסת: רגע אחד של גאווה לאומית מהולה באנחת רווחה. בשנה רגילה, ישראלים היו כוססים ציפורניים בתקווה לדוז פואה האחרון שיביא את הגביע הביתה. השנה, באופן אבסורדי, כמעט כולם חששו דווקא מהאפשרות הזו. בתוך תחרות שהפכה מזמן להרבה יותר ממוזיקה, ובצל החרמות, המחאות והאווירה הפוליטית סביב השתתפות ישראל, מקום שני הרגיש כמו התוצאה המדויקת ביותר: ניצחון ישראלי גדול, בלי המחיר של אירוח אירוויזיון בישראל בשנה הבאה.
ובכל זאת, מה מסתתר מאחורי הסנטימנט הישראלי המשונה הזה? האם באמת עדיף מקום שני על פני מקום ראשון? ומה היה קורה אם ישראל כן הייתה זוכה? "חשוב להבין שלארח אירוויזיון עולה הרבה מאוד כסף, ומדינת ישראל נמצאת בבור תקציבי מטורף בגלל המלחמה", אומר אלון אמיר, מהמומחים הגדולים באירופה בכל הקשור לתחרות האירוויזיון, בריאיון לאתר מקור ראשון. ובכן, נראה שגם אמיר, ששימש בעבר מנהל יחסי הציבור של משלחות ישראל לתחרות וכשופט בינלאומי בתחרויות קדם שונות באירופה, נשם לרווחה כשגילה שנועם לא סיים את הערב עם הגביע.
"התאגיד עוד לא סיים לשלם את העלויות של אירוויזיון 2019, ולכן קודם כול החשש הגדול היה כלכלי", הוא מדגיש. "מעבר לכך, למה להכניס את עצמנו למצב שבו באים ואומרים לנו: 'אתם לא יכולים לארח'? הרי הפקת אירוויזיון נמשכת שנה שלמה, ולכן כבר בשבועיים הקרובים צריך להחליט היכן הוא יתקיים. אם ישראל הייתה זוכה, במצב הפוליטי הנוכחי, כשעדיין יש מלחמה ברקע, אין שום סיכוי שהיו מאפשרים לנו לארח את האירוע. וגם אם כן - מדינות לא היו מגיעות, משום שאף חברת ביטוח לא הייתה מבטחת את המשלחות בדרכן לישראל". בעיה שנוגעת היום גם בזוכה הגדולה: בולגריה.
הכי מעניין
"אני בכלל לא משוכנע שסופיה תוכל לארח את התחרות", מסביר אמיר. "הבולגרים חזרו השנה רק משום שאיגוד השידור האירופי לחץ עליהם לעשות זאת. מישהו שם הזרים כספים ודמי ההשתתפות שלהם היו נמוכים מאוד, משום שהיה צורך למלא את השורות אחרי פרישתן של מדינות אחרות. עד אוגוסט של השנה שעברה הבולגרים עוד אמרו שאין סיכוי שהם חוזרים לתחרות, כך שהם בוודאי לא כיוונו לזכייה. היום תאגיד השידור של בולגריה נמצא בבעיה רצינית מאוד: אין לו כסף, המדינה מתנהלת בלי תקציב ובצל שחיתות קשה, וקשה לי להאמין שהם יהיו מסוגלים להפיק אירוויזיון ברמה גבוהה".

מפגין פרו פלסטיני באירוויזיון | צילום: Fabrice COFFRINI / AFP
ומה עושים במצב כזה? כמובן - פונים למדינה שסיימה במקום השני. כלומר, לישראל. "בשנת 2022, כשאוקראינה זכתה ולא ניתן היה לארח את האירוע במדינה בגלל המלחמה, בריטניה, שסיימה במקום השני, לקחה על עצמה את האירוח", משחזר שופט התחרות לשעבר. "בתרחיש כזה, אם ישראל תסרב לקחת על עצמה את האירוח הגדול הזה, איגוד השידור האירופי יפנה למקום השלישי בפודיום, רומניה, ושם המצב דומה לזה של בולגריה, כי מדובר בעוד מדינה ענייה. רק לאחר מכן הוא יפנה לאחת המדינות הגדולות, כנראה גרמניה או צרפת, משום שספרד פרשה ובריטניה אירחה לא מזמן".
ולמרות הנטל האובייקטיבי שמביא עמו אירוח האירוויזיון, אלון אמיר עדיין סבור כי תמיד נכון, ואף מומלץ, לפתוח את שערי המדינה לתחרות. "בעיניי צריך להיות ממש מטורפים כדי לוותר על האירוח, כי אמנם זה עולה הרבה מאוד כסף, אבל גם מכניס הרבה מאוד כסף", הוא אומר. "צריך להסתכל על זה בראייה ארוכת טווח, מתוך הבנה שבעתיד האירוע עשוי להחזיר את ההשקעה ואף מעבר לכך. לצד זאת, חייבים להיות מודעים גם ליכולות הטכניות והלוגיסטיות: צריך לדעת להפיק את האירוע ברמה הגבוהה ביותר. האם לבולגריה יש את הנתונים הנדרשים? אולמות מתאימים? מספיק חדרי מלון? כנראה שלא".

"התאגיד עוד לא סיים לשלם את העלויות של אירוויזיון 2019, ולכן קודם כול החשש הגדול היה כלכלי"
רוית סהר | אלון אמיר, פרשן ומרצה על פוליטיקה באירוויזיון
אז בשביל מה ישראל שם, אם היא לא באמת יכולה לזכות ולארח את התחרות?
"גם כשאנחנו נוסעים לאולימפיאדה, אנחנו מבינים שלא בכל ענף ננצח. גם כשמתמודדים על מקום במונדיאל, ברור לנו שלא תמיד נעפיל, אבל חשוב להיות שם. פשוט להיות. האירוויזיון הוא פלטפורמה בינלאומית קיימת, ואם אנחנו רוצים להיות חלק מהעולם הגדול, אנחנו צריכים להשתתף".
ואם ישראל הייתה זוכה, האם לדעתך הייתה מוותרת מראש על האפשרות לארח את התחרות?
"לא. אני משוכנע שאיכשהו היו מוצאים את התקציבים לאירוח. מי רוצה לוותר על דבר כזה? על חשיפה כזאת? מצד שני, איזה מזל שאנחנו לא צריכים להתמודד עם זה בפועל. כי מעבר לשאלת התקציבים, תל אביב היא פחות או יותר העיר היחידה בישראל שיכולה לארח אירוויזיון. ירושלים? לא רלוונטית מבחינה פוליטית. חיפה? לא נראה לי שיש לה את התנאים המתאימים. אילת? ממש לא, אלא אם כן רוצים להחזיר את המשתתפים לשנות השמונים. העיר היחידה שיכולה לקחת על עצמה אירוע כזה היא תל אביב".

המשלחת הישראלית לאירוויזיון 2026 | צילום: אסיף לנקרי
ובנושא אחר, הופתעת מהצבעת השופטים? הם יחסית פרגנו לנו - ואף אחד לא ראה את זה בא.
"כבר בשבת בצהריים הבנתי שנקבל מהשופטים יותר נקודות ממה שאנחנו מקבלים בדרך כלל. אני חושב שבגלל שהמלחמה בעזה כביכול נמצאת בהולד, לשופטים היה קל יותר להצביע עבור ישראל. ייתכן גם שהפעם השיקולים שלהם היו באמת מוזיקליים בלבד. בעיניי, הגיעו לנו אפילו יותר נקודות. אובייקטיבית, הבאנו ביצוע נהדר: השיר היה אחד הטובים בתחרות, ונועם היה אחד משני הזמרים הטובים ביותר בה. קשה היה להתעלם מהאיכות שהבאנו. זה כבוד ענק למדינת ישראל".
אז בשורה התחתונה, אתה שותף לחשש מפני ניצחון ישראלי?
"אני אמרתי מראש: מקום שני. לכוון למקום השני. מקום שני זה נהדר. הכי הכי טוב".
עוד כתבות בנושא






