"לקום מוקדם אל העולם, כל הנופים עוד לפנינו. לאור היום בראש מורם, לבוא לטוב בינינו. לחיים היפים ואנחנו אורחים, אורחים לרגע". אלו מילות השיר המרכזיות של אליעזר הכהן בוצר ז"ל, בדואט עם היוצר עקיבא, שפורסם הבוקר (חמישי) - כשנה וחצי לאחר שהלך לעולמו.
נועה בוצר, אלמנתו של אליעזר, אמרה: "כשנאלצתי לבשר לילדים שלנו על הנורא מכל, אלה המילים שיצאו ממני בזעקה: 'זה לא הסוף, זו התחלה'. מתוך אלפי השירים שאליעזר השאיר, השיר הזה נשכח מזכרוני. כששמעתי אותו שוב, כמה שבועות אחרי שהחיים התהפכו, שפשפתי את האוזניים כמה פעמים כדי להיות בטוחה".
"אליעזר, בקולו הנבואי, שולח לנו רמזים וצפנים אל עבר העולם שבא. זה אחד מהם. השיר נכתב על ידי אליעזר ועקיבא בהמשכים, מתוך מפגשים אקראיים של חברותא. מילים שנכתבו מתוך תנועה חיה של חיבור, הקשבה ושהייה", הוסיפה בוצר.
הכי מעניין
נועה הסבירה מדוע השיר פורסם דווקא כעת: "מי שדחף ועודד להוציא את השיר לאור הוא בוב סטארק, שזיהה את מה שיש בו וביקש שלא יישאר נסתר. יציאת השיר בתקופה שבין פסח ליום הזיכרון נוגעת בדיוק בזמן הזה: זו תקופה רגישה ומשמעותית, כפי שהייתה עבור אליעזר וכפי שהיא עבור רבים, ימים שבהם האובדן נוכח בעוצמה, אובדן שלא פסח על איש. דווקא מתוך זמן של פסח, זמן של מעבר וגאולה, מתגלה גם מה שלא ניתן לדלג מעליו, הכאב שנשאר ומבקש מענה ואיחוי".
"'אורחים לרגע' נוגע בשבר, ומוליד תנועה של חיים. הוא מציב קריאה לנוכחות מלאה בתוך המציאות: לקום, לפעול, לאהוב, לגדול, לבחור בטוב. תודעת האורח בתוך העולם מחזיקה את האדם בעבודה פנימית מידתית ומדויקת: ענווה, הכרת הטוב, עדינות ואחריות. הרגע, כשהוא מחובר למה שמעבר לו, פותח שער אל הנצחיות. זו התנועה שבתוך החיים עצמם. מעבר מתודעת בעלות לתודעת שייכות, ומתוכה אחריות למה שניתן לרשותנו. מתוך השיר עולה הבנה נוספת: החיים ממשיכים מעבר למה שנראה לעין. היותנו 'אורחים' רומזת על תנועה מתמשכת של קיום, על חזרה, על תיקון שלם, עד תחיית המתים לאיחוי הלבבות השבורים", הסבירה את מהות השיר.
נועה ספדה לאהובה: "ברוח זו כתב אליעזר על ימי הזיכרון ועל החברה שלנו: הצורך באיחוי, באחריות, וביכולת לשאת יחד את פצעי החיים. להכיר בכאב, ולפעול מתוך ערבות הדדית שמבקשת לבנות מחדש. וכזה הוא אליעזר. חי חיים מלאים. בלי פשרות על האמת. נוכח, מדויק, מחויב למה שהוא רואה ומבין עד האינסוף. המפגש בכתיבה ובחיבור הקולות של אליעזר ועקיבא יוצר מרחב שבו האישי מתרחב והופך לנחלת הכלל, קול פנימי שמקבל ביטוי רחב ונוגע במקומות משותפים בלב האנושי. זה לא שיר על סוף. זו רק ההתחלה".
הזמר והיוצר עקיבא, שותפו לשיר של בוצר, סיפר איך נולד השיר, וציין: הוא כמעט נבואי. "השיר נכתב עם אליעזר בוצר ז"ל שהיה חבר קרוב, חברותא ובן שיח לתורה עומק והתפתחות. לפני כמה שנים כשהיינו שכנים בנווה צדק, ברגע מיוחד בחג הסוכות, לפנות בוקר על הגג בסוכה המיוחדת שלו מול הים, אליעזר הביא כמה שורות שביחד הפכו לשיר על הארעיות שלנו והבחירה בחיים מתוך המקום הזה. עכשיו כשאני קורא את הטקסט במבט לאחור אני מבין שיש לו אופי כמעט נבואי שכאילו מרגיש את שעומד להתרחש. השיר הוקלט רק בטלפון ולכן בהתחלה לא חשבתי שיש מה לעשות איתו אבל אחרי מאמץ עיקש של המפיק אורי אבני הצלחנו להביא את השיר לרמת גימור מספקת. זה היה מסע לא קל כמו לחפור בפצע שלא הספיק להגליד".