"הכוכב הבא" מחזירה עטרה ליושנה ומתקרבת במידה מסוימת לאחד מגלגוליה - "כוכב נולד" האלמותית, שהתאפיינה בין השאר בחזרה ליצירות ישראליות דרך קולות חדשים. בעבר היו תוכניות מיוחדות שהתמקדו ביצירה של יוצר כזה או אחר. כיום הקונספט כנראה כבר מיושן במידת מה, מסיבות מובנות בחלקן. אבל כמה טוב שמדי פעם אנחנו נזכרים בקלאסיקה, אפילו עלומה במקצת.
ביצוע של המתמודדת אליאור שמש והיוצרת נועם קלינשטיין (שהגיעה להתארח) לשיר "אם זו אהבה" של להקת פרמיירה הנשכחת הקפיץ את השיר לדור הצעיר ולאלה שהספיקו קצת לשכוח אותו, והביא איתו גל קאברים לא קטן שהביא אותי גם לחזור לאותו רגע ולתת כבוד לשניים מהיוצרים המעורבים בשיר, שאולי גם הם, כמו השיר, אולי יקבלו עדנה מחודשת והכרה על פועלם החשוב.
נתחיל באבנר קנר, מהיוצרים השקטים אך המשפיעים בתולדות המוזיקה הישראלית. מלחין, נגן קלידים, מעבד ומפיק מוזיקלי - איש של צלילים יותר משל כותרות. במהלך הקריירה שלו הפך קנר לאחד המעבדים המבוקשים בישראל. הוא עבד עם שורה ארוכה של אמנים מובילים, תרם לאלבומים מרכזיים, והיה שותף לעיצוב הסאונד של התקופה. הוא לא חיפש את אור הזרקורים, אלא את הדיוק המוזיקלי: איך תישמע התזמורת, איפה יגיע הסינתיסייזר, ואיך הקול של הזמר ישב בתוך השיר. בין הפרויקטים והאמנים שהיה שותף להפקתם: קלידן ב"צוות הווי פיקוד ההדרכה"; הצמד והאלבום "ארבע עשרה אוקטבות" עם יוני רכטר (מתוכו "דמעות של מלאכים" האיקוני); כתיבת לחנים ועיבודים עבור אריק איינשטיין (באלבומים "ארץ ישראל הישנה והטובה" חלקים ב' וג'); נגן ומנהל מוזיקלי בסיבוב ההופעות של יהודית רביץ "מילה טובה"; כתיבת לחנים לאלבום "40:06" של גידי גוב, ועוד. בהמשך התמקד קנר בכתיבת מוזיקה לתיאטרון וקולנוע, ובתוך כל אלה יש גם פרק יחסית לא בולט בכל העשייה הענפה הזו, והוא להקת פרמיירה - יחד עם יואל לרנר והאחת והיחידה - מזי כהן.
כהן נכנסה לתודעה הציבורית ככוח טבע. זמרת עם קול חזק, נוכחות בימתית ואישיות שלא מתנצלת. היא הגיעה בזמנים שבהם עדיין שלטו לא מעט מוסכמות מגדריות במוזיקה הישראלית, מזי הביאה איתה אנרגיה ישירה, חופשית ורוקנרולית. אחרי שירות בלהקת פיקוד מרכז, תפקיד הסולנית בלהקת גזוז של דני סנדרסון וגידי גוב והשתתפות בערב שירי משוררים, היא הצטרפה לקנר ולרנר להרכב שלא האריך ימים אבל השאיר חותם כלשהו. בתחילת שנות ה־80 המשיך קנר ליצור לחנים עבור ההרכב שהשתתף בהקלטות האלבום "והילד הזה הוא אני" המבוסס על הספר של יהודה אטלס. ההרכב, שכלל את מזי כהן ואת יואל לרנר, הקליט גם את הלחנים של קנר לאלבום שנקרא כשם ההרכב, "פרמיירה", ויצא בשנת 1982.
מה ב"אם זו אהבה" בולט מעל כל שירי האלבום? שאלה טובה. מוזיקולוגים טובים יענו כנראה טוב ממני, אבל הרגש מדבר את הכול יותר טוב מכל מה שיגידו לטעמי. בלדה עוצמתית המשלבת לחן נוגה אבל מתפתח של קנר עם טקסט של אהוד מנור האהוב ובחוד החנית, הקול האדיר של מזי כהן.
ההרכב פנה לתחום לא מוכר בזמנו במוזיקה הישראלית - שירי Fאנק וסול. הרוק כבר היה כאן, הפופ התחיל להתעדכן, והעולם הביא איתו סינתיסייזרים, מקצבים חדשים והשפעות בינלאומיות. כל אלה השתלבו נכון ובחוכמה, כשהחיבור בין המוזיקה של קנר לקול הקורע והמרגש של כהן מוביל את הספינה הזאת, שלא האריכה ימים - אומנם קנר זכה בתואר מלחין השנה בגלי צה"ל בעקבות הצלחת האלבום. למרות ההתלהבות שבה התקבל האלבום, קנר בחר שלא להופיע עם ההרכב שהתפרק לאחר יציאת האלבום. כל אחד המשיך לדרכו, אבל השירים נשארו והם מלאי נשמה כמו ביום שיצאו.
תביאו פופקורן
שירה זלוף המוכשרת השתתפה בעבר ב"The Voice", שם הגיעה לחצי הגמר. מאז הספיקה להוציא אלבום בכורה וכעת מקבלת הכרה שהיא ראויה לה כל כך, אחרי שהגיעה למקום השלישי בכוכב הבא. היא אולי לא תייצג אותנו באירוויזיון, אבל מלמדת לא מעט על התמדה ועל עבודה. לכו תשמעו את החדש שלה, "לא אוהבת סרטים".