אביתר בנאי חוזר עם הרבה אומץ לשנות התשעים

צריך אומץ כדי לחזור לשהות ולו לרגע במקומות שבהם היינו בעבר, מיטיבים יותר ובטח באלו שפחות. אחד שיודע דבר או שניים על אומץ ושהייה הוא אביתר בנאי, שחזר לאלבום הראשון והאיקוני שלו ב־2022 וב־2023, אז הופיע עם האלבום במלואו במשכן לאמנויות הבמה בתל־אביב ובקיסריה וכמו התפייס עם אותו הילד המבוגר ומלא האמוציות, וכעת עושה זאת שוב עם "שיר טיול", אלבומו השני מ־1999. שיר טיול הוא יצירה הזייתית ומרתקת, לא מיינסטרימית ומאוד מרוחקת מההוויה ששלטה לקראת תחילת המילניום בישראל. אותה ישראל של פוסט־רצח־רבין, סופשבוע רגוע וחרדה מבאג אלפיים. בנאי ולהקתו העלו את ההזיה לבמת הבארבי בשלושה מופעים שנערכו בשבוע שעבר והשבוע, ואני כאן כדי לדווח על אחת מההופעות המיוחדות שחוויתי בחיי.

אומץ. מושג שכבר ציינו וחוזר הרבה בהקשר של אביתר בנאי והפעם במיוחד - להחיות את האלבום שלא צלח מסחרית (ודאי שלא כמו הראשון, וגם לא כמו אלה שאחריו) והציג את אביתר שחזר מהודו, בורח מההצלחה העצומה ומהעיר אל מצפה־רמון עם חבורת חברים־מוזיקאים שיוצרת אט־אט את הצלילים השייכים לעולמות הטראנס והאלקטרוניקה, סימפולים ועוד אלמנטים שמכניסים לחוויה אחרת. האלבום בוצע בהופעה במלואו (כשהשירים האינסטרומנטליים שבו מגיעים כרקע למונולוגים מדויקים מאוד של אביתר בפתיחה ובמעברים), הלהקה שומרת על העיבוד המקורי יחסית בתוספות של תופים ומקלדות שרק חידדו והזיזו את הקהל. בפתיחה הגיע "בראשית" - שיר טעון שנע בשיח על הא־לוהים (שאותו יצר האדם לפי השיר), הירצחו של רבין ("המלך האחרון נרצח לפני סוף המאה / והרוצח החייכן למד תורה / בבר־אילן"), הכול בבליל שתאם את המציאות שאליה ברח וחזר אביתר של אז. משם רק התגבר, כששני רגעים עוצמתיים הם "אמביציה" שהביא את בנאי רק בקולו מתוך כל הרעש, הלוך חזור עם הפקה מידבקת שקיבלה חיים מחדש. על המחשב ולופר/סמפלר פיקד תמיר מוסקט, המפיק של אביתר מאז "לשונות של אש" מ־2017 והמתופף והמעבד שלו בהופעות. עיצוב הבמה גם סייע לתחושה, כשמוסקט מוצב על במה מוגבהת מעל גבי הבמה הרגילה, מתקלט/מנגן את האירוע בסנכרון מעולה עם שאר הלהקה - איתמר ציגלר על הבס, יוגב גלוסמן על הגיטרות (וקולות עדינים וחשובים) ורועי חרמון על פסנתר וחצוצרה (גם חשובה לא פחות, כשהגיעה).

אחרי שסיים עם שירי האלבום שלכבודו התכנסנו, בנאי הפתיע בשירים שבדרך כלל לא זוכים לביצוע על במה, שני אלבום־טרקים יפהפיים שהלמו מאוד את האנרגיה האלקטרונית של הערב וגם שימחו לא מעט לבבות. אחריהם הוא ניגש לשירים המבוצעים בהופעות אבל כעת קיבלו תוספת אנרגיה, כדוגמת "אותיות פורחות באוויר" שנשמע רענן ומחשמל עם הניצוח של מוסקט ושאר החברים, כמו גם "מכור", "פרגולה" ועוד.

הלב היה כבר מוצף לגמרי בסיומת עם "כוכב" (במקור של אסף אמדורסקי) בביצוע של תיפוף על הגיטרה, שיחד עם עבודת סאונד רגישה הדהד ונצנץ למרחקים.

אחרי ההופעה תקלטה אלה גוטמן, דיג'יי ותיקה וחשובה בסצנה הישראלית שגם עבדה עם בנאי וחבורתו בתקופת "שיר טיול" - עוד צעד שמראה על חזרה ברגש ועדינות למקום מורכב ולא פתור. לעשות שלום ותשובה במקומות הדורשים אהבה וחמלה, להתחדש דווקא שם. וכפי שכתב ודייק הכי טוב אביתר בעצמו לקראת ההופעות:

״אני אוסף חזרה את מה שהנחתי מאחוריי. האלבום הראשון כבר פה, הגיע תורו של השני להיאסף חזרה. המדורות, הגילוי של הקיובייס, של המידי, הג׳אנגל, הטראנס, מסיבות טבע, מצפה־רמון. במשך שנה גרנו ביחד במצפה־רמון. חבורה של אנשים שרצתה לפרק את הצורה של העולם ולהרכיב מחדש. האמת, לא להרכיב מחדש. רק לפרק. איזו דחיפה לחידוש ולאמת טוטאלית בלתי מתפשרת, יהירה, שבזה לעיר, בזה לאמביציה האנושית להצליח. שהפכה את הכישלון לאידיאל. ששרפה טלוויזיות, שקידשה את הסוטול. עכשיו אני חוזר לשם. לראות מה יוליד הזיווג המחודש הזה עם תחילת שנות האלפיים האלקטרוניים החושניים הקיצוניים. שיר טיול יאללה בוא יא נשמה טהורה!״

הכירו נא

לאחרונה נכנסו לי ללב שני שירים חדשים של מוזיקאית ששמה רעות דורון (25), קול מיוחד וחם שבא לידי ביטוי ב"חולמת במעגלים" ו"לבד" - חדשניים ושונים מאוד בנוף של המוזיקה החדשה בישראל. לפני המלחמה רעות הוציאה מוזיקה באנגלית תחת השם "Tuti", ועכשיו עם הסינגלים מתוך אלבום שני ויפהפה, הפעם בעברית.