מעדן בן זקן ועד עמיר בניון: השפע המוזיקלי של החודש האחרון

עדן בן–זקן - Queen of Roses

עשור מהרגע שבו עלתה נערה צעירה מקריית־שמונה וביצעה את "Hurt" של כריסטינה אגילרה באודישן בלתי נשכח באקס פקטור, מוציאה אותה נערה - שמאז מובילה את הפופ הים־תיכוני - שיר שכולו באנגלית. נבהיר שלא מדובר בגרסה אנגלית ללהיט הידוע "מלכת השושנים", ושההשראה מאגילרה מורגשת גם כאן וחושפת צד נוסף והולם מאוד אצל עדן בן־זקן.

מאיור, מאור - דווקא כאן

המפיק מאיור (יובל מאירי) הוא קול חשוב בסצנת ההיפ הופ התל־אביבית והישראלית. את הלפיד ירש מאביו עופר מאירי, שעומד מאחורי ההרכב מטרופולין והפקות לדנה ברגר, אביב גפן, מוניקה סקס ורבים נוספים. כחלק מאלבום בשם "בזמני" שבו הוא דוגם את יצירתו של עוזי נבון (פרויקט נפלא שמוביל המוזיקאי יוני לוין המגלם דמות פיקטיבית במוזיקה הישראלית של שנות ה־60 וה־70), יצא סינגל ובו סיפור של בחור החי בארצו הכאובה שחורז את הכאב לצד האהבה. מאור (אלואשוילי) הוא מהשמות הצומחים והמבטיחים בסצנה.

בועז קראוזר - הזמן האחרון

מעטים יודעים לזקק סאונד ישראלי שמחזיק איתו משקל גדול של יופי, נגינה ושירה משולבים בכתיבה ולחן. קראוזר עומד לחלוטין בדרישה גם בימים שאינם מלחמה, ומוציא את "כל תמונה היא כמו משפט משיר" שלכד רגעים ממדבקות הנופלים ותמונות החטופים, והפך אפילו לסאונד בטיקטוק. עכשיו בגרסה משלו לשיר אלמותי של הבילויים, טקסט קלאסי ומשחקי שהולם את הקול של קראוזר, קרוב ומדגיש כל מילה, במין רגיעה של אחרי או לפני סערה.

עמיר בניון, תזמורת ירושלים מזרח ומערב - רחמנא

על הקול של עמיר בניון אפשר לכתוב עבודה אקדמית. בשילוב תזמורת ועוד בניצוחו של מאסטרו תום כהן - אין מילים כמעט. אלבום שלם של ניגוני חב"ד שבוצעו בלייב, עם המילים המוכרות מהסליחות והלחן של הרב מאיר שלמה ינובסקי (סביו של הרבי מלובביץ'), דווקא כאשר אנחנו פסע אחרי חודש הרחמים והסליחות - מכה אפילו יותר חזק.

דני קוטנר - Seeds

חלוקת הז'אנרים היא עבודה עיתונאית ידועה ובטוחה רוב הזמן, אך אני מאמין שעולם המוזיקה הופך יותר ויותר ל־Genere-Fluid, פוגש יותר ויותר יצירות ויוצרים המוכיחים את הנקודה הזאת שוב ושוב. אפשר לסכם את היצירה של דני קוטנר כרית'ם אנד בלוז, אינדי פופ ואלקטרוניקה, אבל היא פשוט עניין קסום מזה. מתוך אלבום שני וחדש שלה (בשם "Lilly") בלט השיר הפותח, כמו מזמין להיכנס אט־אט לעולם אחר, שזורע את החוויה באוזני המאזין. תנו לזה לגדול.

איה כורם - איה

לפעמים, כמו בשיר הקודם שכתבתי עליו - שיר אחד תופס ואינו מרפה מתוך אלבום שלם, יפה גם הוא ללא ספק. כאן מתוך "עלינו לא שרים שירים - שיחה מדומיינת עם נתן אלתרמן", כורם מקיימת דיאלוג מרגש עם המשורר האגדי, בטקסטים משלה (בסיועו של בן זוגה המוזיקאי אדם בן־אמיתי, שאמון על הלחנת השירים וחתום גם על העיבוד והתזמור), כש"שיר משמר" מופיע אצלה כ"שיר השומרת"; "אליפלט 2.0" הפוגש את הגרסה המקורית בימינו אנו ועוד יפים. בסוף האלבום מגיע "איה", שיר של אלתרמן שכורם הלחינה מחדש, ומזקק הכי יפה את כל האלבום לטעמי, מחבר את המשורר והמשוררת, המבצעת והקול הייחודי שהיא.

חנן בן–ארי - לא המשוגע היחידי

בדרך לאלבום עוצרים בסינגלים יפים. אחרי עשור של פעילות (לפחות ברמת המיינסטרים) בן־ארי הרחיב את הסאונד שלו לא אחת. ב־2015, באלבום הבכורה "איזון", נכחו השפעות פאנק, סול והיפ הופ באופן ברור ומאז הורגשה הנטייה לפופ, רוק וסלסולים, בלי לאבד את המהות שאיתה הוא הולך בדרך. בסינגל האחרון השיגעון מורגש עם הגרוב, שהולם אותו כל כך, ומסקרן מאוד מה נשמע באלבום המתקרב מרגע לרגע.

עיליי אשדות - יהלום שחור

השיר הזה הוא אכן יהלום, יקר מאוד. בנוסף להפקות לאחרים כמו נונו, יהודית רביץ, אלון עדר ונוספים - עיליי יוצר בעצמו את עצמו, משקף תמונות כנות וחשופות מחייו ומהחוויות העוברות עליו, כמו גם את המתרחש בחוץ. בצירוף קליפ יפהפה (שצילם יזהר אשדות, אביו) יש משהו בשיר הזה שעוד ילך איתי לדרך מלאה ברגש, אך בקצב הולך ונבנה.