רק אודיה יודעת לחבר את רבי נחמן לוואן דאם

אודיה אזולאי היא תופעה, הרבה מעבר להיותה מוזיקאית. היא רק בת 24, וכבר חרכה לא אחת את המצעדים ואת הסטרימינג, וכעת יצאה בפרויקט חדש וקצרצר, EP בשם "Van da'M" המכיל בסך הכול שלושה שירים, שכל אחד מהם כבר הספיק להדהד. אבל בואו נתעכב רגע ונחזור קצת אחורה.

ב־2019 יצא לאוויר העולם "האהבה שלנו" בהפקת גיא ויהל שהיה הסנונית הראשונה של אודיה ותפס לא מעט אוזניים. לאט־לאט, משיר לשיר, התבהרה דמות מסקרנת שיודעת לשלב בין עולמות וכיום חתומה על הפטנט של דור שלם: הסקאלה האמונית שמערבבת בתוכה יציאות למועדונים ויציאות לכותל, ציצית בלי כיפה ודיבורים על רבי נחמן לצד ז'אן קלוד ואן דאם. לא היו לפניה שעשו את זה ובטח שלא ככה, מהודק וכתוב היטב.

ביקורות יש לא מעט, בעיקר כלפי הפרסונה שמערבבת בתוכה כאמור קצוות המתנגשים לא אחת, אבל הקהל אומר את שלו. עם הזמן התרחשו שיתופי פעולה עם פסגת היוצרים בפופ הים תיכוני, ובהם עומר אדם, עדן בן זקן ועדן חסון (איתו אפילו הייתה זוגיות מתוקשרת וחשאית), והדור החדש של אושר כהן, בן צור וששון שאולוב. מעל כולם, אודיה פיצחה אחרת את המטריקס שהוא המוזיקה הישראלית: תחזוק הדיגיטל השנון והמודע שלה לצד קצב מסחרר של הוצאת שירים, וכל אחד מהם הוא מאורע בפני עצמו. לפני הפרויקט האחרון נתקלה בבעיית זכויות יוצרים בינלאומית - כשאודיה פרסמה את “פאפי", הלהיט העצום שלה מהשנה החולפת - העטיפה שבה היא יושבת על כיסא פלסטיק לבן ברקע ירוק פסטורלי מרפררת ישירות לאלבום "Debí Tirar Más Fotos" של באד באני, הסנסציה הלטינית העולמית. העטיפה תפסה את עיניהם של רבים אבל גם גרמה לעניין משפטי, להורדת השיר מהסטרימינג ולגל תגובות שנאה על ניכוס תרבותי ופרו־פלסטינים תורנים שחיפשו טרמפ והגיעה לה החלופה עם כיסא של אליהו וסמלי חילות צה"ל, פטריוטיות בעיתות מלחמה זה דבר נדרש.

הפרויקט החדש גם תופס את האוזן ונפתח ב"רוקי" שכבר הספיק לקבל תהודה כשדלף מוקדם יותר לרשת וכבר הספיק לעשות מספר סיבובים כסאונד בטיקטוק. הוא מלווה בקליפ שהוא בעצם פתיח לסדרה פיקטיבית באותו השם, כולל אודיה בעצמה כ"אליס" (רפרנס ללהיט שלה מהשנה החולפת). העבודה המושקעת שלה עם צוותה רק על הקליפ עצמו מביאה איתה סטנדרט שלא נראה בדרך כלל בישראל כשמדובר בקונספט רחב למוזיקה, הולם את השיר שבאמת נשמע כמו פתיח מושלם לסדרה (ומזכיר לחלוטין את "פרפרים" של אורי בנאי, שאודיה עצמה השתמשה בלחן שלו ל"פרפרים", גם הוא מתשפ"ה). על ההפקה והכתיבה אבי אוחיון ומתן דרור, מגדולי הכותבים של הפופ והים תיכוני כבר יותר מעשור.

השיר השני הוא "ואן דאם", שפותח מבערים כלפי חוץ ("כולן דוגמניות היום וכולם בארון") ומרפרר כמובן לשחקן הקולנוע ואמן הלחימה הבלגי, אבל גם לנוספים כמו דודו טסה ועומר אדם. עיקר החידוש שאני מוצא אצל יוצרים הוא שפה חדשה, ואודיה היא אחת שיודעת ליצור כזאת, בתקווה שתחזור לשם. כאן מתן דרור על העבודה לצד גל אדם (אח של עומר), וזהו כנראה השיר הפחות בולט באמת מהשלושה.

השלישי (והחביב ביותר) הוא "הכול הכול לטובה". מדובר בלהיט. על ההפקה אלירן אליהו ועומרי דהאן שמגיעים ממחוזות ההיפ הופ וכבר רצים איתה תקופה, ושוב אנחנו למדים שזאת מנטרה ברסלבית שלוקחת את הפופ הישראלי קדימה. אם ב"תמיד אוהב אותי" שהיה שיר השנה של תשפ"ה היו אלה המילים של הרב שלום ארוש, כאן זהו הרב שלום סבג - אף הוא חסיד ברסלב שמעביר שיעורים בעיקר לחוזרים בתשובה, בסגנון חי ומלא רגש ללא פילטרים. הדבקות הזאת שמופיעה לחלוטין בלחן המידבק עם המשפט "יש עניין שיתהפך הכול הכול לטובה" ממשיכה את קו האופטימיות שרבים בעם ישראל בוחרים בו. כאחת מקולות הדור הזה ללא ספק, אודיה מקדימה רבים ברמת הביצוע והמעטפת, וגם אם זה מזכיר לנו דברים אחרים שלה - זה רק לטובה.

אחורה ופנימה

שיתוף פעולה מרגש ויפהפה של החצר האחורית של ג'וני (פרויקט של יונתן כהן) ושיר דוד גדסי, בשם "מחשבות רבות בלב איש" מביא לשיר אחד קולות דומים אך משלימים בו זמנית, והזדמנות נוספת לשמוע עוד מהדור הצמא לרוח בדרך קצת אחרת.