כל דבר שנכתב על משהו, בכל נושא שהוא, מושפע גם מהמציאות שמלווה אותנו. אספתי שבעה שירים שמתנגנים לי באוזניים שוב ושוב מאז שמחת תורה תשפ״ד, נוגעים ולא נוגעים בו זמנית. האם אפשרי בכלל לגעת במאורעות אותו היום ומאותו היום? אלה שהשאירו סימנים בגוף ובנפש? אין לדעת. והמוזיקה כתמיד, עושה את שלה ומשמשת קונצזוס מחבר. מכאן, בתפילה ובאמונה שנשמע רק שירים שמחים, נוגים ויפים שלא יוקדשו יותר לזכר אף אחד, שנחזור לעסוק במוזיקה ללא סימני עשן ודם.
אושר כהן - תרקדי (7.10.23)
כהן, באותה הנקודה כבר האמן הגדול שצועד במצעדים ומוכר כרטיסים בלי שנוכל להספיק לקלוט, היה מהראשונים שידעו לתפוס את הרגעים הכאובים כמות שהם, בלי לוותר על הכתיבה הייחודית שלו. השיר, שמרפרר ישירות לדמות שרוקדת במסיבת הנובה, נמשך חמש דקות שמשאירות תמיד תחושה שהלוואי שאפשר היה לרקוד ריקוד ארוך יותר ולחיות חיים ארוכים יותר.
ענר שפירא - ג׳רוז
רוב הציבור הישראלי מכיר את שפירא כ״גיבור המיגונית״. החלק המופלא שמתגלה אט־אט הוא של יוצר ברמ״ח אבריו, מפיק וראפר שבחייו הספיק להקליט לא מעט. מתוך מה שיצא כאלבום קצר (EP) בשם ״מבוא לענרכיזם״, ובהמשך, האלבום ״מחפש אהבה״. דווקא השיר המוקדש לעיר שבה גדל מצמרר בכל פעם יותר מהרבה שורות שמקבלות חיים אחרים בדיעבד, עיר הקודש שחסרה אותו ואת החבר הקרוב הירש גולדברג־פולין, יהי זכרם ברוך.
איה כורם - שלום אחות (342 יום)
שיר מתוך אלבום שלם שהושפע מהחוויות שעברו על כורם מפרוץ המלחמה, פגישות עם חיילים, מפונים וצוותי בריאות הנפש, והפך למעין סשן עיבוד האבל, במטרה להמשיך בתנועה. באלבום מופיעה ״התשובה העדכנית״ לפי כורם ל״מה שלומך אחות״, שכתבה והלחינה נעמי שמר ב־1986 וביצעה חוה אלברשטיין. השיר המקורי נכתב לאסירת ציון אידה נודל, שהייתה מסורבת עלייה.
אביתר בנאי - חלל
הופעות בבסיסים לצד ביקורים בבתי חולים ושירה בהלוויות השפיעו עמוקות על בנאי, ואפשר להרגיש זאת מהקלטה אמיתית של כוח צבאי תחת יריות בסוף ״מעונה לעונה״ הפותח את האלבום האחרון שהוציא - ״שיחות שלום״. מעונה לעונה הוא סינגל שיצא במרחק זמן מתחילת המלחמה, אבל גם הוא נמצא תחת ההשפעות של המציאות החדשה. אחריו מגיע ״חלל״ שמספר על נשמת חייל העולה לעיני משפחתו בטיפול נמרץ, על הא־ל השותק. תזמורת ירושלים מזרח ומערב עם נינט טייב -בואי הביתה
אותו הקול של נינט ששר ״ים של דמעות״ על הבמה בניצנים מצא את עצמו קורע שוב את השמיים, הפעם עם מקהלת הילדים של קונסרבטוריון מועצה אזורית אשכול. גרסת כיסוי לשירו של ברי סחרוף שמביאה איתה צמרמורת מחניקה, מתוך "בסוף הגשם יבוא אביב" - מיני אלבום קונספטואלי של התזמורת שנוצר מתוך ובתוך המלחמה.
אידיוט - חלמתי על אמריקה
אורי רוסו ואיתמר לבשטיין הם חברים, וגם נגנים שעושים חיל בימי שגרה על הבמות בישראל ומחוצה לה עם נגה ארז (רוסו הוא גם בן זוגה ואבי בתה). הצמד המבריק לקח את ״Going To A Town" של רופוס ויינהרט והפכו אותו לשיר מנחם וקורע לב יחדיו, עם התקווה וההיאחזות בגודל של דבר כמו אמריקה.
יגל הרוש - קינת בארי
הרוש, נגן קמנצ׳ה ומוזיקאי מופלא, כתב מילים חדשות (וחיבר אותן עם לחן שבמקור לקוח מ״גרושים מבית תענוגיהם" של יהדות מרוקו) ויצר את הקינה המוקדשת לקיבוץ שספג מכה איומה ביום המר. ״עֵינִי נוֹבְעָה מַיִם / מֵעֹמֶק שִׁבְרִי״.
אז רק תסירו, שיר (או קטלוג) לא לשלום
בשבועות האחרונים מתרחש גל של הסרות מוזיקה משירותי הסטרימינג בישראל כצעד מחאה במסגרת יוזמה הנקראת No Music for Genocide. מאות אמנים וחברות תקליטים (בעיקר מהצדדים האלטרנטיביים של המוזיקה) הפכו את היצירות שלהם לבלתי נגישות בישראל, מתוך מחאה על ״מדיניות ישראל ברצועת עזה וקריאות לפשעי מלחמה״. מהשמות הגדולים (יחסית); ביורק ומאסיב אטאק שהסירו (לפחות) חלק גדול מהקטלוג שלהם מהספריות של הישראלים, שכעת לא יכולים להשמיע את מרבית שיריהם בספוטיפיי ובאפל מיוזיק. האבסורד הגדול (בצעד האבסורדי כלשעצמו) הוא שאותם פלסטינים שלכבודם מוחים המוזיקאים גם הם באזור ישראל, ולכן גם הם לא יוכלו להאזין למוזיקה של המחרימים לכבודם. מי מספר להם?