אי אפשר להתעלם מהקול המוזיקלי של טוהר גדסי

אני מוצא את עצמי הרבה בהופעות חיות, גם כבילוי מועדף, גם כחלק מעבודתי ברדיו ובעיתון אבל גם כצורך נפשי והכרחי ברמה התרפית אפילו. בחודשי הקיץ העמוסים זה יכול להגיע לשלוש־ארבע הופעות בשבוע, וכמובן חשוב לשים לב למינון ראוי ולא להישאב אל תחושת פומו בלתי נשלטת. ברוב ההופעות (המשתייכות בעיקר לסוגת ההיפ הופ) אני מוצא את עצמי נהנה מאוד, אך מחפש גם התנדנדות כלשהי. שמתי לב שבאלו שהותירו רושם אצלי בנפש מצאתי את עצמי נע ונד. לקחתי את העניין לתשומת ליבי ובשבוע שעבר חוויתי את הכול יחד בהופעה מיוחדת של טוהר גדסי במועדון הגריי בתל־אביב, בהשקת האלבום החדש שלה, "טוהר".

גדסי כבר מתגלגלת זה זמן בעולם היצירה. ככה זה כשבאים מבית שנושם וחי את המנגינות - מהאבא יאיר, דמות חשובה בעולם המוזיקה היהודית והתימנית בפרט, הדוד, אבנר גדסי, שחתום בין השאר על הקלאסיקות "הגברים בוכים בלילה" ו"נפרדנו כך", ועד האח הצעיר שיר דוד גדסי שגם עושה חיל.

המשקל החשוב הזה נוכח מאוד במוזיקה של טוהר ונשמע מוכר גם לרחוקים מההווי הרוחני־מסורתי. בלי חלילה להוריד מהנימה האישית שנוכחת בשירים, המנעד הרוחני שכבר מזמן נוכח במצעדים בשלל התלבושות שלו - מישי ריבו ושזירת פסוקים מהתנ"ך ועד רבי נחמן של אודיה ו"אבא" של בן צור - נוכח כאן וזה תופס. מאז עליית הז׳אנר אי שם בשנות האלפיים של ארז לב־ארי, אתי אנקרי ושולי רנד לצד נוספים, המוזיקה הישראלית עברה מספר גלגולים, כשהמזרחית מתחזקת גם היא באותן השנים ועוברת תהליך מטאורי. בין כל אלה, גדסי מוצאת את מקומה, וזוהי משימה לא קלה בכלל.

מדובר בקול שאי אפשר להתעלם ממנו. הגנים התימניים הם לא דבר של מה בכך (עניין סטטיסטי בדוק. אין תימני או תימנייה עם קול רע, תבדקו בעצמכם). המנעד הווקאלי שלה מורגש באלבום כמו גם בלייב, מטשטש את ההבדל בקלות, דבר שלא רבים יודעים לעשות. השפה היומיומית שלא מורידה מעצמה בשביל לפנות כלפי מעלה גם היא ניכרת, וההפקות של עמית שגיא (התקווה 6, אליעד) ובן שופן (ארקדי דוכין, עברי לידר) מתקשרות נכון את כל זה, לא מעמיסות אלא רק מפרות.

הדואט עם אבא יאיר ב"טוב להודות" מעולה ממש, כמו גם "יומה" שמוקדש לאמא של טוהר. בגזרת שיתופי הפעולה אני יכול לראות את טוהר מחברת את העולמות שלה יחד עם אלה של אחרים, כמו שכבר קרה בשיר "על הלב" שהוציאה יחד עם קורל ביסמוט מספר ימים לפני ההופעה. החיבור הנשי הטבעי והמאוד פשוט התבטא יפה כל כך כשביסמוט הגיחה לבמה לביצוע משותף, שני קולות וגיטרה. מסקרן לדעת מה עוד יהיה בקנה השיתופי, שלדעתי ייטיב ויצמיח עוד ענפים ליצירה של גדסי.

ובכל זאת, אנחנו באלול. גם הפיוטים חיברו את האירוע לתפילה כלפי מעלה, גם הקהל (עם נוכחות נשית מרהיבה) נכח בשירה והחזיק יחד את ההופעה הזאת, והפך הופעה טובה למעולה ומעוררת לבבות.

בואכה מצעדי סוף שנת תשפ"ה אנחנו מסכמים יצירה עברית מגוונת, אסקפיסטית לעיתים, כאובה ממציאות המלחמה ועם זאת אופטימית ומאמינה. האלבום "טוהר" והיוצרת שלו משלבים את רוב העניינים האלה יחד, ממשיכים לדייק לנו את הפסקול של הימים מלאי ההתרחשויות האלו, מזיזים ומניחים לנפש בו זמנית ולנו נשאר רק להודות. והרי ידוע שטוב להודות.

ניגון מיוחד משלהם, לזכרו

ג'עלה הוא הרכב חברים ויוצרים המונה את גל חבר (קאנון ועוד), אלירן מזוז (גיטרה ושירה) וחנני זית (כלי נשיפה). הם מגיעים מאזור מדבר יהודה, עם צלילים שמדברים את הצימאון ואת הפנייה מעלה. באלבום חדש "אני לדודי", לצד פיוטים וקטעים מקוריים יש גם ביצוע ל"שירת העשבים" של נעמי שמר המוקדש לזכרו של סרן אלעד סימן–טוב ז"ל. אלעד לחם בגבורה ונפצע בלבנון באוקטובר 2024 במהלך היתקלות עם מחבלי חיזבאללה.