לפעמים נדמה שהמוזיקה הפופולרית צומחת מתוך מעבדות־על של חברות תקליטים ענקיות, מתוך חדרי כותבים מנוסים, ולחובבי הקונספירציות: חשד סביר לקשר עם מועצת הצללים. אך אחת לכמה שנים מגיע מי שמצליח לפרוץ דווקא מהשוליים. כזה הוא המקרה המיוחד סומבר (Sombr), – שם הבמה של שיין בוס, ילד מהלואר איסט סייד של מנהטן, יליד 2005 שבקושי סיים תיכון כשהפך לאחד הקולות הכי מדוברים של האינדי־פופ העולמי.
הוא גדל בשכונת מהגרים ניו־יורקית והתחנך בבית הספר היוקרתי לאמנויות "לגוארדיה", אותו מוסד שהצמיח דורות של זמרים ושחקנים (ובהם שמות כמו אלישיה קיז, ג'ניפר אניסטון). הוא התמחה בכלל בשירה קלאסית – סגנון שבקושי נשמע קשור לפופ אלטרנטיבי – אבל הקול שלו, רחב ורב־גוונים, נתן לו בסיס איתן להמשך. באותה תקופה התחיל להעלות לרשת קטעי שירה שקטפו התלהבות, בעיקר בטיקטוק. הסינגל הראשון שלו, Nothing Left to Say מ־2021 עוד היה גישוש עדין לעולם הדיגיטלי. אבל כשהעלה את "Back to Friends" ב־2024, משהו השתנה: השיר תפס תאוצה בטיקטוק, זכה למיליוני האזנות והצליח גם לחדור למצעד הפזמונים של מגזין הבילבורד. הישג מרשים לכל אמן אינדי, ובמיוחד לנער בן 18. במקביל, התחיל סומבר להופיע בפסטיבלים קטנים בניו־יורק, כשהקהל כבר יודע לשיר איתו את המילים. לכאורה, עוד סיפור הצלחה נוסח דור ה־Z, אבל נראה שיש כאן משהו אחר. הייחודיות של סומבר לתחושתי טמונה בחיבור בין שני העולמות – מצד אחד אינדי־רוק אפלולי ומלנכולי, עם טקסטים אישיים על אהבה, חרדה ובדידות; ומצד שני, הפקה עכשווית שנוגעת בפופ־דאנס ובפאנק. התוצאה מזכירה לרגעים בנגיעה (ואגיד זאת בזהירות) את להקת רדיוהד, אבל עם אנרגיה צעירה ומודעת לזמן ולמקום שהיא מתרחשת.
ב־2025 יצא הסינגל "Undressed", שזינק למקום הראשון באירלנד ורשימת ה־20 הראשונים בבריטניה ובניו־זילנד. פתאום, האמן שעד לא מזמן הוציא קטעים מהחדר שלו במנהטן מצא את עצמו ממלא אולמות באירופה ומוזמן לראיונות ברדיו הבינלאומי. השיא (בינתיים) הגיע עם האלבום I Barely Know Her, שיצא באביב 2025 שבו סומבר מציג טווח מרשים: מצד אחד בלדות פולק אינטימיות, ומצד שני שירים קצביים שמזכירים פופ־פאנק בתחילת שנות האלפיים. המבקרים ציינו לטובה את הכנות הטקסטואלית – סגנון כתיבה שמתקבל יותר כמו יומן אישי מאשר שירי רדיו – לצד הפקה מבריקה שלא מתביישת לחלום בגדול. התחושה היא שיש במוזיקה שלו משהו גדול יותר ממה שמרבית מבני דורו מאפשרים לעצמם ביצירתם. מגזין בילבורד צירף את סומבר לרשימת "21 מתחת ל־21" – מועדון סגור של אמנים צעירים הנחשבים הבטחה עתידית. כשהוא חולק את הרשימה לצד שמות גדולים, ברור שסומבר כבר לא רק תופעה מקומית או כוכב טיקטוק, אלא מועמד רציני להפוך לדמות מפתח בפופ האלטרנטיבי של השנים הקרובות. מובן כבר שגופים תקשורתיים כמו בילבורד כבר לא נותנים את הטון כמו בעבר לגבי האמן החדש שהציבור יאהב, וכאן כנראה מגיע הקסם של הרשתות, שבהן פרח סומבר וכנראה ימשיך לתחזק את עצמו בהן. זוהי גם הברכה בעידן שבו אנו נמצאים, לצד כל הבעיות שאין כמובן להתעלם מהן ולו לרגע, אבל יש לשמוח על דרך הצריכה החופשית והפתוחה לכל יוצר באשר הוא.
במבט ריאלי קדימה שאני נותן לכל יוצר פופ חדש - האם סומבר יצליח לשמור על הייחוד האינדי שלו גם כשיגיע עמוק עוד יותר אל תוך המיינסטרים? זאת שאלה גדולה. נכון לעכשיו, הוא מתפקד כמין גשר בין העולמות; מספיק אישי ואותנטי כדי לסחוף קהל אינדי, ומספיק קליט ומלא אנרגיה כדי לכבוש את מצעדי הפופ. אם אצטרך לנחש לפי הקצב שבו סומבר מתקדם, נדמה שזה רק עניין של זמן עד שנראה אותו מתייצב לצד הגדולים באמת.
אלו הם חייה
בריאיון זוגי עם טרוויס קֶלסי, שחקן הפוטבול, חשפה טיילור סוויפט פרטים על אלבום החדש "The Life of a Showgirl" שעתיד לצאת ב–3 באוקטובר: יהיו בו 12 שירים (כולל אחד עם סברינה קרפטנר) שעליהם עבדה, כמפיקה בעצמה, עם מקס מרטין ו–Shellback - שניים ממכונות הלהיטים שיצרו את הפופ העולמי ב–20 השנה האחרונות. על העטיפה סוויפט במים בצבעי טורקיז וכתום שמלווים את האתסטיקה של האלבום. לנו נשאר רק לאחל בהצלחה.