עידן עמדי: "אני שונא מלחמות - אך לא אשתוק כשקוראים לאחיי פושעי מלחמה"

אמש (4.8) נערכה הקרנה מיוחדת לסרט התיעודי "לתת לחיים לרקוד" ובו נחשף תהליך השיקום של הזמר עידן עמדי, מפציעתו בחודש ינואר 2024 ועד להוצאת אלבומו החדש, בדיוק שנה לאחר מכן. ההקרנה בהשתתפות חבריו, קרוביו ומשפחתו, התקיימה ערב לפני שידור הסרט בערוץ קשת 12, מיד לאחר מהדורת החדשות.

כזכור, עמדי לוחם ומפקד גדוד בהנדסה קרבית נפצע קשה בפיצוץ שאירע במהלך הכנות להשמדת מתחם תת-קרקעי לייצור רקטות לטווח-ארוך באל-בורייג' שבדרום רצועת עזה. באירוע הקשה נהרגו שישה לוחמים, בניהם חבריו הטובים רב סמל מתקדם עקיבא יסינסקי ז"ל ורס"ל (במיל') גבריאל בלום ז"ל ונפצעו רבים.

הסרט, אותו יצר רובי אלמליח, מלווה את עמדי מימי הפציעה הראשונים, בהם עוד סומן כ"אלמוני בן 22", לאחר שלא ניתן היה לזהות את פניו. מי שדאג לתעד אותו בשבועות הראשונים והקשים, הוא מתן זמיר, מנהלו האישי וחברו הקרוב מילדות. בסרט משתתפים גם אשתו של עמדי, מרים, והוריו טובה ורוני שמצאו את עצמם חוזרים בזמן, לתקופה בה נפצע אביו של עמדי גם הוא במלחמה בזמן שהיה ילד, כמעט כמו ביתו הבכורה יעלי.

רגע לפני ההקרנה, נשא עמדי דברים בפני הקהל שהגיע. הוא הודה לרופאיו שליוו אותו ועזרו לו לעבור את הקושי, וגם את החשש שלעולם לא יחזור עוד להופיע.

"בסרט שתראו יש תסריט ובסופו הגיבור עולה לבמה כמנצח זה סוף הוליוודי אופטימי אבל מתעתע", הזהיר עמדי את הקהל, "למעשה רק לפני שלושה שבועות עברתי ניתוח ויש עוד כמה בדרך. אני לא מפסיק לחשוב גם היום על האירוע שבו נפצעתי כל יום תוהה מה יכולתי לעשות אחרת. אני מתגעגע לאלכסיי, עקיבא, גבריאל ואלירן ועדיין מחפש לאסון הזה משמעות.

יש ימים בהם אתה מרגיש שאתה צריך להיות הגיבור שאנשים רוצים שתהיה. יש לפעמים תחושה שהמלחמה הסתיימה, שאנשים שבו לחיים שלפני. אבל למשפחות חטופים, משפחות שכולות ומשפחות פצועים אין את הפריווילגיה לשכוח ולו לרגע. הם בהתמודדות יומיומית. אז לכל אחיי הפצועים בלב ובנפש אני רוצה לבקש מכם היו סלחניים עם עצמכם, תשקפו את מה שקורה בפנים. לכם התומכים בהם תהיו קשובים, לא שיפוטיים. מתחוללת בתוכם סערה.

לאנשים הקרובים אליי אני תמיד אומר שזו טעות או בדיחה של אלוהים שאני מפורסם. שום דבר בחשיפה לא נוח לי. עם השנים למדתי איפה אני נותן את עצמי ואיפה סוגר בכל הכוח. הסרט הזה לא פשוט לי. חיי וחיי משפחתי פרושים בפניכם. בחרתי בסרט הזה בעיקר כדי להוקיר טובה. ובעיקר בשם התקווה, לאנשים שפוסעים עדיין באותה הדרך, ותקווה פנימה לעצמי ולבני ביתי".

בנוסף התייחס עמדי לסערה שהתחוללה ביומיים האחרונים, מאז שתקף בחריפות מספר אומנים שחתמו על עצומה המגנה את פעולות צה"ל ברצועת עזה, ומאשימה את מדינת ישראל בהרעבת התושבים העזתים.

"אני יודע שהיה בלאגן אתמול", הוא מודה, "אני ער לספינים שמנסים לצייר את הדברים שאמרתי כמי שמכשיר את השטח למלחמה אין סופית. אלו דברי שקר. אני בן 37, מגיל 19 אני נלחם בשלוש מלחמות. איבדתי חברים ופקודים. אני שונא מלחמות. כל חיי הבוגרים הייתי עסוק בהשבת חטופים, כשהם היו רק ארבעה. חלק עם כל הציבור וחלק מאחורי הקלעים. אני חוזר ומדגיש, אין דבר חשוב יותר מהחזרת החטופים, חיים וחללים.

הוריי שייבדלו לחיים ארוכים חינכו אותנו לאהבת ישראל. אלו המשקפיים בהם אנו מסתכלים על העולם. לכן לא אשתוק כשקוראים לאחיי ואחיותיי פושעי מלחמה. אותם לוחמים שקפצו לאש מהשביעי לעשירי בלי היסוס הם אינם פושעי מלחמה, הם המגן הפיזי והמוסרי שלנו. מגן גם לאלה החותמים על עצומות נגדם.

 איננו זקוקים להטפות מוסר, אנו זקוקים לעורף שיתמוך בנו ויאמין שאנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על כל המעורבים. עורף שיסמוך עלינו שהלב שלנו נמצא במקום הנכון. אני רוצה להאמין שבימים אחרי שנחפשנו לתיעודים הקשים של אביתר ורום, נדע להפנות את תשומת הלב למאבק שלנו, למען החטופים שלנו. הם המאבק החשוב ביותר"