לא רבים האמנים בישראל שיכולים להוציא אלבום בלי לקדם אותו מראש. שיטת הסינגלים עודנה כאן ב־2025 ומשאירה לרגעים טעם של פעם, ובכל זאת מספר אמנים בישראל מסתדרים גם בלעדיה. לדוגמה, עומר אדם (שהוציא לפני זמן קצר את "תסמינים של פרידה" שכבר מראה מספרים מרשימים) טונה ורביד פלוטניק החברים מפתח־תקווה שדואגים להביא את משנתם במקשה אחת מגובשת. וכעת, אני שמח להוסיף לרשימה הזו גם את פאר טסי, שעושה דרך מופלאה בשנים האחרונות עם שני אלבומי "רדיו שטח" מעולים וחדים שיצאו ב־2022 וב־2024. במוצ"ש האחרון יצא השלישי בסדרה, וניגשתי להאזין לו בציפייה גדולה.
מהקודמים נשארו איתי שירים נפלאים ("38", "אחרי הנצח", "התיקון הכללי", "רוז", "המדומיין" ועוד) שגם כבשו את הרדיו הישראלי ואת הסטרימינג.
"רדיו שטח 3" הוא אלבום אמיתי, חוויית האזנה ארוכה (שעה ו־12 דקות, אורך שכבר לא נפוץ הרבה בימינו) שתפס אותי להאזנה לילית. כבר בפתיחה שמחתי לשמוע את טסי הכותב המשתדרג עם הזמן, ב"פרופיל 97" משוחח על המצב בדרכו שלו, עם שורה כמו: "נשבעתי בתפילין / שאם אני חוזר אז / זה יהיה כבר / שיר של אחרי המלחמה". לא ראינו הרבה יחס ישיר בז'אנר הים־תיכוני למלחמת חרבות ברזל, וזאת גם לא קריאה ליוצרים לעסוק בה יותר כמו שזו גדולה של טסי לכתוב בצורה אישית חוויות של רבים בלי לאבד את זאת שלו. קרדיט גדול גם ליוצרים הנוספים בעבודה על האלבום, הלא הם השותפים הקבועים של טסי מהקודמים בסדרה; טל ״טליסמאן״ בן נון (שמתארח מעולה גם בקולו באלבום), מתן דרור, גל ג'ו כהן ואיתן דרמון לצד נוספים וטובים. מקווה שנראה בפרויקטים הבאים עוד שיתופי פעולה (לא שטסי צריך אותם במיוחד) ורק בשביל לראות אותו בזוויות נוספות, ודוגמה טובה היא ״קריוקי״ של טונה מ״מזרח פרוע״ שם הוא מפליא בקולו בפזמון.
הכיוון של אמנים כמו טונה יוצאי דופן במוזיקה הישראלית וייחודיים כמו טסי עצמו לדעתי יהלום אותו מאוד גם בפרויקטים שלו עצמו ולא רק כאירוח אצל אחרים.
כאמור, טסי כותב ייחודי בנוף שלו, מוצא מינוחים מיוחדים וכתיבה אישית שמצליחים להרגיש אותנטיים מבלי לוותר על הקליטות של המוזיקה והלחנים שמדייקים את הפסקול הישראלי עוד יותר (השוואה לשלמה ארצי בהמשך, אל דאגה). היופי הגדול בשירי האהבה שהביא לנו פאר טסי במהלך השנים מקבל באלבום הזה (ובעיקר בזכות התזמון שלו) רובד נוסף, כשהפעם נשמע שנכתבו לא רק לאישה אלא גם לארץ. כבר שמעתי בעבר אבחנה יפה של מאיר אריאל ז"ל על הכתיבה שלו שתמיד מדברת במספר מישורים; ארץ ישראל, אשתו, בתו. החוויה הזאת מורגשת גם כאן, לדוגמה בשיר "לדרכי לדרכך"; שורה כמו "רק שמרי לי חצי סנטימטר / או מטר אחד בליבך / ככה או ככה אשמור קילומטר / אצלי שהוא רק בשבילך" הוגשה בחן אופייני של טסי שטומן בתוכו עולם נוסף. דוגמה נוספת היא "ארץ עצובה" שכמו משחק עם "שיר ארץ" של נתן יונתן (במודע או שלא) ובסוף גם הוא שיר אהבה.
זה לא אלבום מושלם, וזה מובן והגיוני כשמדובר באסופה לא קטנה של שירים שמדי פעם חוזרים לדברים שטסי כבר הגיש לנו בקריירה שלו, בין שאלו שירים מרימים־אלקטרוניים שלא מביאים אותו במיטבו (לטעמי) ובין שזו הכתיבה הכמו־מייעצת לבחורה במשבר, שתדע מה "טוב לה".
עוד זכורות השורות "היא נודרת שנדיר לה" מתוך "סלינה" מרדיו שטח הקודם, מעלות גיחוך אבל גם קצת נשמעות כמו טרנד שחלף ולא מביא לנו את היכולות הנפלאות של טסי שהתחדדו בשטח שבו הוא שולט ביד רמה בשנים האחרונות. מדובר בווקאליסט לא מהעולם הזה וכאמור כותב מסקרן שמוצא לעצמו נתיב בז'אנר המתחדש שהוא הפופ הים־תיכוני ומזכיר לי לרגעים את שלמה ארצי בכתיבה הפשוטה, גם אם לעיתים קצת מתחכמת מדי. לפני עשור, כש"דרך השלום״ הושמע בכל מקום והפך ללהיט היסטרי היו רבים שלא האמינו שיום יבוא ואותו פאר טסי יצליח להתעלות מלהיט כה מקבע, כמו שחקן של תפקיד אחד. אחרי פארק הירקון והישגים נוספים בלתי נתפסים זה כבר ברור - טסי עושה את שלו ועושה את זה מעולה. יאללה, ניפגש ב"רדיו שטח 4".
בין סוזן לוואלרי
המפיק מארק רונסון עטור השבחים והפרסים, שעבד עם קשת אמנים רחבה מליידי גאגא וברונו מארס עד דוראן דוראן ופול מקרטני, הוציא לאחרונה עם הזמרת ריי (Raye) את "Suzanne", שיר נפלא שמרפרר - אם ירצה או לא - ל"Valerie" שהפיק בשנות האלפיים לאיימי ויינהאוס המנוחה, ועושה לה הרבה כבוד עם הקול החד–פעמי של ריי וההפקה המובחנת כל כך שלו עצמו.