הצהרה לפתיחת המדור: מעולם לא נמניתי עם עדת המעריצים המושבעים של הביץ' בויז, אני אוהב ומעריך אותם, אבל לא באופן מיוחד, כמו רבים אחרים. ובכל זאת, נתחיל בלספר על נערי החוף עצמם; בריאן הסולן, שני האחים קארל ודניס וילסון, בן הדוד מייק לאב והחבר אל ג'רדין (בהרכב המקורי שלהם). בדומה למקרה של הג'קסון פייב, גם כאן מעורב אבא כוחני ושולט ביד רמה. מרי וילסון היה אבא נוקשה, שאפתן ובעל תודעה עסקית. כשגילה שהבנים שלו שרים הרמוניות יפהפיות בבית, הוא לא בזבז זמן, הביא מיקרופון, הקליט אותם ושלח את ההקלטות לחברות תקליטים. במובנים רבים (וכואבים) ללא מורי – לא היו הביץ' בויז. הלהקה מגיחה לחייהם של האמריקנים בשנות ה־60 ומספקת להיטים כמו Wouldn’t It Be Nice, Surfin’ U.S.A. ו־God Only Knows (שעליו אמר פול מקרטני שהוא השיר הכי טוב שנכתב אי פעם, ותכף גם נגיע אל הקשר עם הביטלס) ואלה על קצה המזלג.
מעבר ללהיטים - וילסון והלהקה (ובעיקר הוא עצמו בתור המוח מאחורי השם) הגיעו לפסגות מוזיקליות היסטוריות, ואחת חשובה היא האלבום Pet Sounds מ־1966. וילסון כתב והלחין את כולו כשחברי ההרכב האחרים היו ביפן בסיבוב הופעות, כשהוא מחליט במודע לעצור את שטף ההופעות (לפחות מבחינתו) כדי להתמקד ולהוציא את המיטב מעצמו. באותן שנים שלטה שיטת הקלטה הידועה כ"Wall Of Sound", שפיתח המפיק פיל ספקטור ובפשטות מדובר בהקלטה שבנויה על שכבות עבות של כלים, הרמוניות וקצב, שמנגנים ביחד ובאותו זמן – ולרוב מוקלטים באולפן קטן שגורם לצלילים "להתנגש" זה בזה. התוצאה: תחושת גודש, עומק ומין תחושת "ים" של סאונד שעוטף. דוגמה טובה היא השיר Be My Baby של הרונטס משנת 1963, שהשפיע ישירות על וילסון (שהעיד ששמע באותה תקופה את השיר בסביבות מאה פעמים ביום). הוא התנסה במגוון דברים, השתמש בתזמורות קלאסיות, כלים לא שגרתיים (פעמוני אופניים, קופסאות חול, צעצועי כלבים) ואכן, הפקתית נוצרה כאן רמה אחרת שלא דמתה לשום דבר שיצר לפני כן.
אבל היה גם שינוי נוסף; לפני Pet Sounds, הביץ' בויז נודעו בעיקר בזכות שירי גלישת גלים, מכוניות ונעורים קופצניים. ואז הגיע האלבום הזה – מלא בשירים על אהבה לא מושגת, חוסר ביטחון, התבגרות ובדידות. פתאום, הפופ המתקתק קיבל עומק רגשי חדש.
כשהאלבום יצא בזמנו בארה"ב הוא לא שבר שיאים מסחריים כמו קודמיו. הקהל לא הבין למה הביץ’ בויז נשמעים כל כך עצובים ולא שרים על גלישה. באירופה לעומת זאת – במיוחד באנגליה – הבינו. האלבום הפך לתקליט פולחן של מוזיקאים ויוצרים. עם השנים הוא דורג כמעט באופן קבוע כאחד משלושת האלבומים החשובים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית (לרוב בין אלבומים כמו Revolver של הביטלס ל־What's Going On של מרווין גיי).
ואגב הביטלס - האלבום האיקוני של הלהקה, "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" נוצר כתגובה ישירה ל"Pet Sounds" בהפריה מדהימה שנוצרה בין המוזיקאים החשובים בעולם באותה העת ובעצם, עד ימינו, ממשיכה הלאה עד ליוצרים מודרניים, שונים ומגוונים. תודה לך בריאן על ההשראה לרבים וטובים נוספים ועל פועלך, נוח בשלום.
עסק משפחתי
מהפכן נוסף שמת בשבוע שעבר הוא סליי סטון, מנהיג להקת Sly and the Family Stone שהוקמה ב–1966 ע"י סליי (שמו האמיתי: סילבסטר סטיוארט) - תקליטן, מפיק מוזיקאי מחונן. להקה אפרו–אמריקנית ולבנה, גברים ונשים, מנגנים יחד בהרכב שוויוני, הייתה דבר נדיר מאוד אז. שילוב מטורף של פאנק, פסיכדליה, סול, רוק וגוספל ומסרים של שלום, שוויון, חופש והעצמה שחורה, הפך בהמשך ל–Fאנק, הסגנון שיעצב את הדיסקו, ההיפ הופ וה–R&B של ימינו.