ביום שישי לפני שבועיים נפל דבר. או בעצם שני דברים, שני אלבומים - "רובים ותלתלים" ו"ראפ מטורף" של טונה (איתי זבולון). בעודי כותב את השורה האחרונה תהיתי אם צריך להוסיף את הטייטל "הראפר" לפני שמו של הדג והיוצר, אבל התשובה שעלתה לי ריגשה וחידדה את גודל האירוע - אלבום, ועוד של ראפר בישראל של 2025 זה דבר של מה בכך.
רצף זמן זריז למי שלא עוקב: פריצה לתודעה בבום עם "גם זה יעבור" הנוסטלגי שתכף מציין עשור ואחריו האלבום "טונהפארק" מ־2017 שחגג את ניצחון ההגעה למיינסטרים, אחריו "ועכשיו לחלק האינטרגלקטי" ב־2019 שהמשיך את קונספט החלל האהוב על זבולון ו"מזרח פרוע" שיצא ב־2021 ובו להיטים כמו "סהרה" ו"היי בייב" לצד המון ביקורת על התנהלות המדינה בכל הקשור לקורונה. האלבום הביא את טונה לשיא נוסף, פרסים והופעות שנמכרות ברגע כמעט בלי לפרסם אותן. במאי 2023 נרשם שיא היסטורי כאשר יצא יחד עם חברו מהעיר פתח־תקווה רביד פלוטניק לסדרת הופעות משותפת בלייב פארק בראשון־לציון, שאליהן הגיעו יותר מ־90 אלף אנשים, כולל עבדכם הנאמן והדומע מהתרגשות.
וכעת, ניגש לאלבומים החדשים פרה־פרה (או אלבום־אלבום), ונתחיל ב"רובים ותלתלים". נגיעת המוזיקה הים־ תיכונית אולד־סקול שכבר נכחה בעבר אצל טונה מקבלת כאן את מלוא תשומת הלב. מהאירוח של חיים משה (בשיר "קשר בתקצורת") וסמפולים שלו, של אבנר גדסי ושל שימי תבורי. סיפור הקונספט המדבר על אהובה ספק לא מושגת ספק לצידו של טונה (אף בסגנון שוד בוני וקלייד, כפי שאפשר לשמוע בשיר "ממי את יודעת איך" עם סימה נון המעולה) התחבר לי סופית בשיר "אהבת אותי" עם פלוטניק החבר (שגם, ספוילר, יגיח באלבום השני) שם מדובר על אהובה ובו בזמן על ההיפ הופ הישראלי, ואף מעמיד במקום רבים שטענו לאור ההצלחה הגדולה של השניים שרביד וטונה אינם מייצגים או יוצרים היפ הופ "באמת".
כל בר דעת שיאזין לשיר הזה יבין לבד ויתבדה מהשטות הנ"ל, כשמדובר בשני ענקים ועמודי תווך של ז'אנר חשוב זה. באלבומים החדשים יש הרבה מן החגיגה לצד המסע הארוך, כמו בשיר "היה מדבר" שמספר על הגברים הבוכים בלייב פארק ומזכיר את הדמעות של טונה מול ההמונים. אותן דמעות היו דמעות על שנות בצורת וגלות ההיפ הופ מהמיינסטרים, אי אז באמצע שנות האלפיים כאשר הגל שבו פעלו סאבלימינל, הצל, שב"ק ס' והדג נחש דעך לאיטו ונשארו בו יחידים. טונה, שהיה אז ילד ופעל במשך השנים בהרכבים שונים, הגיע ל"גם זה יעבור" בגישת הכול או לא כלום, ומזל שהכול קרה. איך אמר פעם קניה ווסט בקבלת פרס? כולם רוצים לדעת מה היה קורה לולא הייתי זוכה - אני מניח שלעולם לא נדע.
ועכשיו לחלק השני, האלבום "ראפ מטורף" שכשמו כן הוא. הוא יורה לכל הכיוונים; חוגג את הפסגה שהגיע אליה, מספר על עצמו כילד ומדבר על המצב במדינה בגישת הטונה שתמיד תדגול בהצבת סימן שאלה מעבר לדעות של ימין ושמאל. הוורסטיליות המדהימה של טונה מתבטאת מוזיקלית כשהוא עובר בין שיר עם פסנתר רודף סטייל קנדריק לאמאר וזז אל הדריל הקשוח והמלא בס, מבקר גם באפרוביטס האפריקאי וגם עושה צ'ק־אין בממלכה המאוחדת עם קצת UK Garage (בשיר המעולה "אוזניות" עם פלד). נזקוף זאת גם לזכות יקיר ונירו (יקיר בן טוב וניר דנן) חברים ומפיקים של טונה עוד מימים עברו ולאורך כל הדרך, שלצד כל הראפ מתבלים את האלבומים במוזיקה מעולה, שלא תחסוך בפזמון מורכב כמו באוטוטיון הנדרש.
ולסיום אומר שאין זה דבר מובן מאליו שהראפר (במובן הטכני של הראפ) הטוב בישראל הוא גם אחד המוזיקאים המצליחים בישראל, וזהו אכן אירוע שקצת לא ייאמן. מה הפסגה הבאה שיכבוש ההיפ הופ הישראלי, בהובלת טונה ורביד פלוטניק ושמות עולים נוספים? אני מניח שעוד נדע בקרוב.
על מצב טסה
סינגל חדש בשם "מה זה משנה בכלל" של דודו טסה בשיתוף תמר ריילי (כוכבת עולה מהרשתות עם הלהיט "בחיבק" שצועד גם ברדיו) מביא עוד פעם את טסה בגרסה מעניינת ורלוונטית, מזהה את השמות הייחודיים והמסקרנים ומשבח אותם. בין שאלה יהיו רביד פלוטניק, יובל דיין, שי המבר, צוקוש ובין שמדובר שמות מבוגרים שזוכים לעדנה ומוזיקה טובה כמו מרגול ואבנר גדסי - ושרק נשמע על עוד מאלה.