תמיד מרגש לראות אמנים אהובים שנשארים רלוונטיים גם אחרי לא מעט שנות יצירה. התחדשות היא דבר לא קל, ופעמים רבות אמנים מנוסים ולמודי עליות וירידות לא מביאים בשורה חדשה ואם כבר, דווקא מחזירים את עצמם אחורה. לא רבים יודעים את תנועתו של עוף החול, אבל אחת כזאת היא בוודאות סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה (מהמקרים שבהם מזל שיש שם במה) הלא היא הגברת הראשונה ־ ליידי גאגא.
את גאגא קשה לסכם. אם בכל זאת ננסה רגע: זמרת, שחקנית, רקדנית, דוגמנית, אשת עסקים וכנראה אחת ההגדרות החיות למושג "אייקון" ־ מהאאטופיטים הבלתי נשכחים שלה (לבישת בשר חי זה לא דבר של מה בכך) ועד למשב הרוח המרענן שהביאה אל הפופ העולמי בסוף שנות האלפיים. היא המשיכה בשלה בעשור הקודם בעוד רגעים אופיינים לה כמו השקת בשמים בהשראתה, הסתכסכות עם קהילות נוצריות רבות בעקבות השיר "Judas", אלבומים מצליחים, פרסים, סיבובי הופעות מוצלחים מאוד ואקסים מפורסמים יותר או פחות, הופעה בישראל (ממנה יצאה נרגשת) ומופע המחצית של הסופרבול ב־2017, וכמובן התפקיד בסרט "כוכב נולד" מ־2018 לצד בראדלי קופר שעליו זכתה בפרסי אוסקר, גלובוס הזהב, גילדת שחקני המסך ופרס הבאפט"א בתואר השחקנית הטובה ביותר.
גאגא, אגב, רחוקה פרס טוני אחד בודד מהצטרפות למועדון חברי ה־EGOT המצומצם, שמשלים זכייה בארבעת הפרסים החשובים בתעשיית הבידור - אמי, גראמי, אוסקר וטוני. במועדון המצומצם והיוקרתי חברים 21 אמנים, שמות כמו וופי גולדברג ואלטון ג'ון המחזיקים בתואר, אבל חשוב לזכור: תארים זה נחמד, אך מעבר לפרסים הנוצצים גאגא היא אמנית אמיתית שנותנת את כל כולה לאמנות, גם כשהיא כבר נושקת ל־40 ומאחוריה לא מעט הישגים ולא נראה שהיא רוצה לנוח.
האלבום האחרון שלה "Mayhem" (השביעי במספר) שיצא במרץ האחרון מביא אותה רעננה ובועטת כפי שהיא אוהבת ויודעת, בנוי היטב עם אסתטיקה אפלה ורועשת. בתור חובב סביר סך הכול של גאגא במהלך השנים העמקתי בחזרה אחורה דרך האלבום האחרון, מבין את הגודל האמיתי שלה בהבנה שהיא עושה את מה שרבים מבני דורה המוזיקליים לא יצליחו. האותנטיות שלה והמודעות למקום שבו היא נמצאת מדייקים את מהות המפעל העצום שהיא דוחפת קדימה בכוחות עצמה. בדור הנוכחי היא גם יכלה להיבלע בקלות בין בילי אייליש, צ׳ארלי XCX, טייט מקריי, גרייסי אברהמס, סברינה קרפנטר ועוד רבים (ומשמח שגם בעיקר רבות) שמביאות את העולם שלהן לקדמת הפופ העולמי, אבל עם כל הכבוד לא מצליחות עדיין לגבור על הייחוד הגדול של גאגא שהוא עצם המוסד העצום שהיא. ההשראה שהיא נותנת לדור הצעיר מדהימה כי היא קורית במקביל ליצירת שיאים חדשים משלה ולא בגזרת המנטורינג וממרחק. היא עצמה גם תמיד ידעה לתת כבוד לדור הוותיק, כשבראש ובראשונה ישנו שיתוף הפעולה עם טוני בנט, מהקולות הידועים בג׳אז משנות ה־50 ואילך. השניים נפגשו ב־2011, כאשר גאגא הופיעה באירוע צדקה בניו־יורק, ובנט שנכח שם התלהב מקולה והציע לשתף פעולה. הם הוציאו שני אלבומים יפהפיים של שני ווקאליסטים לא מהעולם הזה בקאברים לקלאסיקות ג׳אז, ונשארו בחברות הדוקה (עד פטירתו של בנט ב־2023) שגאגא העידה ש“הצילה אותה" נפשית ואמנותית, במיוחד אחרי האלבום ARTPOP שספג ביקורות לא קלות. זוהי עוד עדות למנעד הגדול והמיוחד שלה.
פסגה יפה ומרשימה נוספת הייתה ההופעה בפסטיבל קואצ'לה העצום שנערך בקליפורניה, שבה לראשונה השתתפה באופן יזום בפסטיבל, לאחר שב־2017 החליפה את ביונסה. ההופעה השנה, שנקראה The Art of Personal Chaos הייתה מופע מרהיב, בנוי כחוויה תיאטרלית המחולקת לחמש מערכות מרתקות. לפני כחודש הקסם קרה שוב בהופעה בחוף קופקבנה בריו דה ז'ניירו מול כ־2.1 מיליון איש, מספר בלתי ייאמן שהפך אותה לאחת ההופעות הגדולות אי פעם. גם שם היא המשיכה את האנרגיה הנהדרת שהביאה לבמה בקואצ'לה, עם התפאורה, התלבושות והאנרגיה הבלתי נגמרת של אחת מהאייקונים הגדולים במוזיקה העולמית אי פעם.
