בט"ו באב השנה יציינו רבים את המועד הידוע במסורת היהודית כיום של תשובה, אהבה, נחמה ושאר סגולות ייחודיות. השנה, באופן חד־פעמי שלום חנוך יעלה במוצאי אותו יום ושבת במופע לציון 40 שנה לצאת האלבום "מחכים למשיח", אחד מיוחד וחשוב בדיסקוגרפיה העשירה של חנוך, ולא פחות - במוזיקה הישראלית.
הוא יצא לאור בימים אלו ממש לפני 40 שנה, והגיע אחרי שני אלבומים חשובים אך כושלים מסחרית: "חתונה לבנה" הקונספטואלי והמהפכני מ־1981, ו"על פני האדמה" מ־1983 שכלל חידושים לשירים שכתב לאחרים. חנוך חזר לכתוב על הנושאים שעסק בהם באלבומים הקודמים - מלחמת לבנון הראשונה והמשבר הכלכלי של שנות ה־80 בישראל. חברת סי־בי־אס לא ששה להוציא עוד אלבום של חנוך בעקבות המכירות של קודמיו, אך לפי החוזה שנחתם בין הצדדים באין ברירה נאלצה להפיק אותו. התקציב היה נמוך (סכום המוערך בכ־20 אלף דולר), וזמן האולפן מועט גם הוא. בפנים ובחוץ רגשו מתח ולחץ, קולות מנוגדים בישראל בכל נושא שאפשר לחלוק בו, ורצון לכתוב על המתח. אך חנוך הוא לוחם מחונן בשדה הקרב המוזיקלי שכבר פרץ גבול או שניים במוזיקה הישראלית, מחלוצי הרוק המקומי, המחזיק גיטרה כמו רובה ויורה את משנתו לכל עבר.
וחנוך כמו על אוטומט כבר בפתיחה, בשיר "זה לא נח" המדבר על מנהיג הנושא את שמו של בונה התיבה התנ"כי, פותח בשורות ביקורתיות כמו "זה לא מי שהכרנו / זה לא מי שבחרנו", ו"שבר את החלום בכוח". זהו אותו שלום חנוך הציני שימשיך בעתיד באותם מישורים מושחזים. בהמשך האלבום הוא נוגע ב"בלי לומר מילה" (שזכה לקאבר מצליח ומעולה של ההרכב מטרופולין בשנות האלפיים) במישור נוסף - בינו לבינה. אחריהם גם "אין מחלוקת" שעוסק ב"אי הבנה קטנה" ובאינספור מחלוקות; "לא עוצר באדום" שמציג את דמות גיבור העם, הקובע ומוביל את העדר; ו"דז'ה וו" הנוגע בעולמות האהבה לצד הדמיון, ומופק כמין טריפ של חמש וחצי דקות.
הכי מעניין
כאן המקום להקדיש מילה־שתיים למשה לוי, המפיק האחראי לאלבומים של חנוך מאז "על פני האדמה" ועד האחרון שלו, "הרצל לילנבלום" מ־2021. התקשורת ביניהם והרעיונות המוזיקליים יצרו ואף ממשיכים ליצור נפלאות, בסאונד שמסונכרן עם מה שקורה מעבר לים באותו הזמן. כך מורגש במיוחד בשיר הנושא של האלבום המצליח, המספר על המשיח שלא בא ולא מצלצל. כשיצא השיר, חנוך כיוון בו למשבר הכלכלי שפקד את המדינה בשנות ה־80, אך ברבות השנים קיבל השיר כמה תפניות, ובהן מערכון מעולה של "היהודים באים" וחידוש מבריק של שולי רנד, ובסיומו המשפט: "עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא" - רחוק במידה רבה מכוונותיו של חנוך, הסולד מגילויי אמונה ורוח. אגב, השיר עצמו אמור היה להיות מוקלט בקצב איטי מזה שבו בסופו של דבר הוקלט, אך בשל חוסר הבנה בין חנוך ללוי באולפן ההקלטות, הוקלט "מחכים למשיח" בסופו של דבר בקצב המהיר והמוכר.
בהמשך האלבום נשמע השיר "שוקו" ובו נמשך מוטיב הדמויות. השיר הוא על אדם השקוע בחומר, ורוצה שידעו שהוא המלך. השיר "קרן שמש מאוחרת", שבא אחריו, הוא מהפנינות הגדולות ביצירתו של שלום חנוך, ואולי אחד משירי האהבה היפים ביותר בעברית - ההתמסרות הגדולה אל נפש אחרת מתבטאת במשפט: "וכל אותם דברים שאת אוהבת / היו כבר אהובים עליי בסוף היום"; ההפקה המתרפקת ומתמשכת והגיטרה העוטפת. השיר "לצאת מהלחץ" כמו מאחד את שני הנושאים המרכזיים של האלבום - בינו לבינה וביקורת חברתית - ומתיך אותם לקריאה אחת, לצאת מכאן! האלבום סוגר בשיר אהבה נוסף, "נסחף עם הזרם" ברגע של אחדות החומר והעולם מפיו של האינדיווידואליסט הידוע.
40 שנה חלפו והשאלה עודנה מרחפת - האם משיח נראה באופק? תלוי את מי שואלים. ישראל של 2025 מחפשת אותו בביטויים שונים; לעיתים באנשים, לעיתים בתנועות נגד או יחד; ולעיתים בצורתו המקורית והיהודית. אנחנו בכל מקרה נחכה לו בכל יום שיבוא.
אחרי 40 שנה 2
״עיניים שלי״, אלבום הסולו הראשון של יהודה פוליקר, יחגוג גם הוא 40 שנה. החיבור בין המוזיקה היוונית לרוק יהיה לעד מהרגעים פורצי הדרך במוזיקה הישראלית, והוא שהתווה את הדרך למוזיקה נהדרת נוספת ולאלבום המופת ״אפר ואבק״. את ה–40 ל״עיניים שלי״ יחגוג פוליקר על הבמה בשתי הופעות ביוני ובאחת מיוחדת בסלוניקי בנובמבר. מזל טוב!