המטייל

בית הבובות, ״סיגפו״

שיר שהולם יותר מכול את דמות המטייל. שיר של להקה שהחלה את דרכה הודות למטיילים שהעבירו ביניהם גרסאות MP3 מוקדמות של שירים שיהיו חלק מהאלבום הראשון שלהם. איך תזהו שמדובר במטייל? כמו הבדיחה על הטבעוני - הוא יספר לכם על זה תוך חמש דקות. חוץ מזה הוא יגיע עם שריד אופנתי כדוגמת שרשרת צדפים או צמיד על הרגל, ישוחח אתכם בדיבור איטי ואולי ידרוש מקלחת זריזה, בגישת "אוהבים־אוהבים אבל חיבוק כרגע מרחוק". כנראה ינגן לא רע הודות לשעות רבות שהשקיע בנושא בטיול עצמו, אז מדובר במשתתף לא רע בסופו של דבר. 

המוזיקולוג

בטהובן, "הסימפוניה התשיעית"

מה לא עושים בשביל להרשים בנות, במיוחד כשזה משתלב עם טרחנות ושוויצריות. הוא כנראה יביא גיטרה מיוחדת קטנה מהבית משל היה עידן רייכל בכיתת אמן, ויתחיל להסביר על אקורדים שהמציא ועל העץ המיוחד מאוסטריה של המאה הקודמת שממנו נבנתה, ובעיקר לא יפסיק לדבר. בהמשך הוא גם ינגן סולו בשיר הכי לא קשור למלודיקה, כלי שמזכיר אקורדיון או מפוחית מלאה בריר שטוב להשליך לפח לפסולת גרעינית, ויפה שנה אחת קודם. התשת, חביבי.

הצדיק

שולי רנד, ״אייכה״

חשוב להיות כנים ולומר שהצדיק לא בהכרח שולט הכי טוב בכלי (לא מבטל תורה, סליחה) ולעיתים אף יכול לתת גוון כבד מדי עם בחירת השירים, אבל אולי הוא יאזן את המטייל. אחרי שבדק את הכשרות של הנקניקיות ותפס את הגיטרה לתת קצת תורה ואקורדים, תוכלו ליהנות מהמסלול ההיברידי של נגינה ותורה, חוויה מעשירה לכל המשפחה ואולי קרוב במשהו למהות הלילה, אז אנחנו בעד. אם יוסיף גם את "תמיד אוהב אותי" של ששון שאולוב - שמחה כפולה.

הנוסטלגי

משינה, ״הכוכבים דולקים על אש קטנה״

קלאסיקה אהובה שמסמלת את הבחור הקלאסי למדורה. יש מצב שתמצאו את עצמכם שרים את "יו יה" של כוורת אבל אולי אפילו תשכנעו אותו לאיזה סטטיק ובן־אל. מדובר בילד של אבא שחונך על רוק ישראלי, נכח באיזו הופעה של משינה וכנראה גם יביא בירות איכותיות משלו למאורע. שווה להחזיק אחד כזה בכל חבורה. מומלץ להשאיר אותו באזור האקורדים הבסיסיים מחשש שיהפוך למוזיקולוג הנ"ל, אך להניח לו לתת בסולו כשנדרש כי, כנראה, מחכות בירות טובות בקצה השיר.

הלועזי

Wonderwall", Oasis"

קצת בדומה לנוסטלגי הוא נתקע במוזיקה מהעבר, אבל בקטע פחות נינוח ויותר טרחן. בין השאר הוא יסנן משפטים כמו "אין מוזיקה טובה בעברית", "הם אוברייטד ברמות", "מוזיקה טובה לא עשו מאז שנות ה־90" או "החומוס מקולקל?" (אל תספרו לו אבל כן). נגן לנו אושר כהן או קח את הקרשים שלך ותעזוב אותנו בשקט, רק תשאיר את הגיטרה. היא של המוזיקולוג וכנראה עלתה יותר מדי.

האיש עם הבוקסה

מיטב להיטי הפופ, אמני ישראל

אולי האהוב עליי. ריק מיומרות, חלוץ של רעיונות ומביא בשורה (והרבה רעש) לכל מקום שהוא בא אליו. רציתם אנה זק בדיסטורשן על אופניים? קיבלתם. רוצים לד זפלין צווחים עליכם בחוף הים? תקבלו גם. זאת הגדולה והקסם בעולמם של בעלי הבוקסה; אין חוקים ואין גבול לנגינה, ואולי גם אין בתודעתם שעות שבהן אסור להרעיש. נקווה שבנוסף לכל המקומות שבהם קסמם מתפזר והרעש גובר תתווסף גם המדורה. אולי זה כל מה שנזקקתם לו כדי להדליק את הערב (אולי גם אופציה לקטטה, אז שימו לב).

אולי מדובר בגיבור המדורה המודרנית, זה שיאחד את כולם בפלייליסט מכבד ומשמח ויחסוך עשן על הגיטרות וריבים על סולואים. לחיי הבוקסה ורבי שמעון בר יוחאי.