בהקרנת טרום הבכורה של "האהבות שלנו", סרטו החדש של אבי נשר, הוא סיפר לקהל שבשלב מסוים כבר לא רצה ליצור. אחרי כל מה שעבר בחייו, נדמה היה לו שאיבד את הרצון לעשות עוד סרטים בארץ. ואז הגיע 7 באוקטובר. הטבח, שצילק אותו כמו את כולנו, עורר בו מחדש את הצורך לספר סיפור.
אני מודה שהגעתי להקרנה עם לא מעט חששות. שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אנחנו עדיין חיים את היום הזה כמעט בכל רגע. הוא נמצא בחדשות, בסיפורים האישיים, בסדרות ובסרטים, ובמקומות הכי לא צפויים בחיי היומיום. אחרי הצפייה בפרק שעסק ב־7 באוקטובר בעונה האחרונה של פאודה , קצת חששתי מעוד ניסיון להכניס את היום הזה לתוך יצירה דרמטית. לא הייתי בטוח שיש לי כוח לעבור שוב את כל הכאב הזה מול המסך.
אבל נשר הצליח להפתיע אותי. הוא לא מנסה להראות לנו שוב את מה שכולנו כבר ראינו, ולא מבקש לזעזע אותנו מחדש. במקום זאת הוא מספר סיפור אנושי, עדין ורגיש להפליא, על אנשים רגילים שעד לפני רגע היו משוכנעים שהצרות האישיות שלהם הן הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות להם.
הכי מעניין
עלילת הסרט משתרעת על פני שלושה ימים: 6 באוקטובר, 7 באוקטובר ו־8 באוקטובר. אנחנו פוגשים כמה דמויות שחייהן מצטלבים, ולכל אחת מהן עולם שלם שעומד להתפרק, עוד לפני שהן יודעות מה מחכה להן למחרת.
דניאל גימפל מתוך "האהבות שלנו" | צילום: עמית יסעור
נועה כהן, מתוך הסרט "האהבות שלנו" | צילום: עמית יסעור
יניב ביטון מתוך הסרט "האהבות שלנו" | צילום: עמית יסעור
שלום מיכאלשווילי ואמיר בנאי, מתוך הסרט "האהבות שלנו" | צילום: עמית יסעור
ניקו (יניב ביטון) הוא שוטר קהילתי שמתכנן לעבור לגרמניה עם אשתו. מילי (מגי אזרזר, במשחק יוצא מן הכלל) היא שוטרת שמתכוננת למפגש טעון בין בת זוגה, בגילומה של הדס ירון, לבין אמה (אוולין הגואל). היא חוששת מהתגובה של אמה ומהרגע שבו תחשוף בפניה את מערכת היחסים שלה.
ספיר (דניאל גימפל) היא צעירה דתייה שעוד אירוסים שלה מתבטלים, והיא כבר מתחילה להאמין שאולי לעולם לא תתחתן, כשחברה מציעה לה להצטרף למסיבה ברעים, היא נענית להזמנה. ושאבי (שלום מיכאלשווילי) הוא אב שמאבד את הקשר עם בתו (נועה כהן) על רקע גירושים מכוערים.
כל אחת מהדמויות האלה נמצאת במשבר. ב־6 באוקטובר הן בטוחות שהחיים שלהן הגיעו לנקודת שפל. הן עסוקות באהבה, באכזבה, בפחד, בפרידה ובתחושה ששום דבר כבר לא יסתדר. ואז מגיע 7 באוקטובר, והכול מקבל משמעות אחרת.
אפשר היה בקלות להפוך את הסרט הזה למלודרמה גדולה מדי, כזו שמנסה לסחוט מהצופה דמעות בכל סצנה. אבל נשר נזהר מכך. הוא נותן לדמויות להיות בני אדם, עם חולשות, טעויות ורגעים מצחיקים גם בתוך מציאות בלתי אפשרית. דווקא הבחירה הזאת הופכת את הסרט למרגש כל כך.
האהבות שלנו, פוסטר הסרט | צילום: בירן תקשורת
התסריט יפהפה, הדיאלוגים מדויקים והצילום נפלא. יש בסרט רגעים שבהם לא צריך כמעט לומר דבר כדי להבין מה עובר על הדמויות, השחקנים עושים עבודה מצוינת, והחיבורים בין הסיפורים מרגישים טבעיים ולא מאולצים.
אבל מה שהכי נגע בי הוא האופן שבו נשר בוחר להתייחס לטבח. הוא לא מתעלם מהאימה ולא מרכך את גודל האסון, ובכל זאת מצליח לטפל בו בעדינות. אנחנו לא צריכים עוד תמונות קשות כדי לזכור מה קרה. אנחנו זוכרים. דווקא ההתמקדות באנשים ובמערכות היחסים שלהם מאפשרת לראות את אותו יום מזווית אחרת.
צילום: אריק סולטן
נשר מכיר היטב גם כאב אישי. לפני שבע שנים איבד את בנו ארי בתאונה, ובדברים שכתב על הסרט הוא מספר כיצד האובדן הביא אותו אל סף התהום. דווקא הקולנוע היה עבורו דרך לחפש מחדש משמעות.
אולי משום כך "האהבות שלנו" אינו סרט שמנסה להציע נחמה קלה. הכאב בו אמיתי, והפצעים אינם נעלמים. אבל בתוך כל החושך הזה, נשר מתעקש להשאיר מקום גם לאפשרות שמשהו טוב עוד יכול לקרות.
אני לא רוצה לעשות ספוילרים, ולכן לא אספר לאן מגיעות הדמויות בסוף המסע. רק אגיד שלכל אחת מהן מחכה נקודת אור משלה. לא סוף מהאגדות, לא פתרון קסם לכל מה שהתפרק, אלא איזו אפשרות להתחיל מחדש. וזה בדיוק מה שהופך את הסרט הזה לכל כך אנושי.
גם למוזיקה יש תפקיד חשוב. נעמי אהרוני גל, המוכרת לכולנו כנונו, משתתפת בסרט וגם מבצעת את שיר הנושא היפה והנוגה שלו. ויש עוד רגע מוזיקלי אחד שלא עזב אותי גם אחרי שהכתוביות הסתיימו.
אני לא אגלה באיזו סצנה הוא מגיע, אבל כשתשמעו בסרט את "אני ואתה נשנה את העולם", תבינו. זה שיר שכולנו מכירים, אולי אפילו מכירים יותר מדי, ופתאום המילים שלו מקבלות משמעות אחרת. אחרי כל מה שעברנו, אחרי כל מה שחשבנו שאי אפשר יהיה לתקן, הוא נשמע כמעט כמו תפילה.
יצאתי מהאולם נרגש, ובעיקר מופתע מכך שסרט שעוסק ב־7 באוקטובר הצליח להשאיר אותי דווקא עם תקווה. לא מפני ששכחתי לרגע את מה שקרה, אלא מפני שהוא הזכיר לי שגם אחרי האסון הנורא ביותר, אנשים ממשיכים לאהוב.
"האהבות שלנו" הוא סרט יפהפה, מרגש ומטלטל. בעיניי, אחת היצירות הטובות והרגישות של אבי נשר. סרט שלא מפחד להסתכל לחושך בעיניים, אבל גם לא מוכן לוותר על האור.
היום (רביעי), במסגרת יום הקולנוע הישראלי, אפשר לצפות בסרט ב־10 שקלים בבתי הקולנוע המשתתפים. מחר, 15 באוקטובר, הוא יעלה לאקרנים בהפצה הרגילה.
לכו לראות. ותזכרו להכין טישו כשמתחיל השיר "אני ואתה נשנה את העולם".
עוד כתבות בנושא
