אחד הטקסים הכי מסתוריים, מטלטלים ודרמטיים בסדר עבודת הכוהן הגדול ביום כיפור הוא ה"שעיר לעזאזל". שני שעירי עיזים זהים עומדים לפני גורל. האחד מועלה כקורבן והשני לעזאזל - נבחר לשאת על גבו את כל עוונותיהם של בני ישראל, את כל הרפש המוסרי שהחברה מבקשת להקיא מתוכה. במותו, כשהוא נדחף לאחור, מתגלגל ומתפרק עד שנעשה איברים איברים, מספק השעיר לשולחיו כפרה. דרמטי, כבר אמרנו?

בעוד עבודת יום הכיפורים דורשת גם וידוי והכאה על חטא, האנושות ככלל אימצה ועיוותה את הרעיון הפסיכולוגי שבלב הטקס כשהפכה אותו לקיצור דרך מפתה להשיג ניקיון כפיים מוסרי. ובעקבות החיים גם הקולנוע חוזר שוב ושוב אל אותו סיפור - חברות, קהילות וקבוצות אנשים שבמקום להתמודד עם חטאיהן וריקבונן הן מוצאות קורבן תמים, חלש ואקראי, מסמנות אותו כמקור כל הרוע ואז מגרשות או מקריבות אותו כדי למרק את מצפונן הקולקטיבי. הנה ארבעה סרטים, כל אחד והשעיר לעזאזל שלו:

שבילי התהילה / 1957

יצירת המופת של סטנלי קובריק מתרחשת בזמן מלחמת העולם הראשונה. מפקד אוגדה שאפתן ומנותק מטיל על הקולונל דאקס (קירק דאגלס) משימה בלתי אפשרית לכיבוש עמדה גרמנית מבוצרת. המתקפה נכשלת, ובכאוס שמתחולל חלק מהחיילים אינם מצליחים לצאת מהשוחות. ראשי הצבא בוחרים באקראי שלושה חיילים ומעמידים אותם לדין באשמת פחדנות.

על חטא שלא חטאנו: כדי לחפות על התנהלותם המופקרת, חסרת האחריות ונטולת המוסר, בוחרים ראשי הצבא בשלושה חיילים חפים מפשע ומדביקים להם את תואר הפחדנות. שלושה שעירים לעזאזל יוצאו להורג כדי שהממסד הצבאי יוכל להמשיך לשמור על צדקתו, שהרי הוא לעולם אינו טועה.

ציד המכשפות / 1996

סרטו של ניקולס הייטנר, לפי מחזהו המפורסם של ארתור מילר, מתרחש בעיירה הפוריטנית סיילם שבמסצ'וסטס בשנת 1692. העלילה נפתחת כאשר קבוצת נערות מקומיות נתפסות כשהן רוקדות בלילה ביער בטקס פגאני מסתורי. כדי לחמוק מעונש חמור בחברה הדתית הנוקשה, הנערות מעמידות פנים שלקו בדיבוק ומאשימות נשים שבשולי הקהילה בעיסוק בכישוף ובברית עם השטן. ההאשמות מציתות היסטריה המונית בעיירה, וסיילם הופכת לזירת משפטי ראווה פנאטיים. תושבי העיירה מנצלים את ההזדמנות כדי ליישב חשבונות ישנים, לנקום ולחמוס קרקעות של שכניהם.

על חטא שלא חטאנו: כדי לנקות את עצמם מכל חטאיהם - קנאה, נקמה, תאווה וגזל, תושבי העיירה מטילים את כל האשמה ב"כישוף". כל עוד המכשפות הן אלו שהביאו את הרוע לקהילה, חבריה יכולים להישאר נקיים וטהורים.    

דוגוויל / 2003

גיבורת סרטו המינימליסטי הייחודי של לארס פון טרייר היא גרייס (ניקול קידמן), שנמצאת במנוסה מפושעים. היא מגיעה לעיירה המבודדת דוגוויל ומבקשת מתושביה לתת לה מחסה. בתחילה הם מסכימים להסתיר אותה, בתנאי שתעזור בעבודות שונות בעיירה. אלא שככל שהסכנה סביבה גוברת, גם היחס של התושבים אליה משתנה, והחסות שהעניקו לה מקבלת בהדרגה פנים אחרות ומזעזעות של שחיתות מוסרית קבוצתית.

על חטא שלא חטאנו: גרייס היא השעיר לעזאזל המעניין והמורכב מכולם. במהלך רוב הסרט היא שוקעת עמוק יותר ויותר במעמדה כקורבן הקלאסי, כשהיא מאפשרת לתושבי העיירה להצדיק את התנהלותם המופקרת כלפיה. ככל שיחסם אליה הופך לאכזרי ומשפיל יותר, הם משכנעים את עצמם שהיא זו שהביאה זאת על עצמה; שיחסם אליה עדיין הוגן מכיוון שכל העיירה למעשה מסכנת את חייה למענה. וכך הם מרשים לעצמם להתפלש בכל חטא מוסרי אפשרי, ביודעם שגרייס תספוג הכול בשקט ותמרק את עוונם. אולם לקראת סיום הסרט חל מהפך - השעיר לעזאזל קם על הקהילה שבחרה בו, מטיח בה בחזרה את כל הרפש שניסתה לטפול בו ונוקם את נקמתו.

משחקי הרעב / 2012

עלילת סרטו של גארי רוס, שמבוססת על ספרה המצליח של סוזן קולינס, מתרחשת בעולם דיסטופי עתידני במדינת פאנם שמחוזותיה העניים מנוצלים באכזריות על ידי עיר בירה עשירה ונהנתנית. כדי להנציח את ניצחון השלטון על מרד עבר היסטורי של המחוזות, וכדי "לכפר" על אותו חטא ראשון של מרדנות, הומצא טקס שנתי סדיסטי: משחקי הרעב. בכל מחוז עולים בגורל נער ונערה. הם נשלחים להשתתף בתחרות שבה עליהם להילחם זה בזה עד שרק אחד יישאר בחיים.

על חטא שלא חטאנו: כאן אין מדובר בחטא מוסרי, אלא בפשע המרד ההיסטורי שתובע מחדש עוד ועוד קורבנות. ממש כמו השעיר המקורי, עליהם לשאת את האשמה על פשע שלא היו שותפים לו, לשמש תמרור אזהרה נצחי ולספק לחברה כולה עוד שנה של שקט.