אחרי "אושפיזין" ו"למלא את החלל": הסרט הישראלי החדש שלא יוקרן בשבת

מי שיחפש בסוף השבוע הקרוב הקרנה של הסרט הישראלי החדש "האחד והיחיד שלי" בבתי הקולנוע, יתקל בתופעה שכמעט ואינה קיימת בקולנוע המסחרי בישראל: הסרט מוקרן במהלך השבוע - אך לא בשבת.

הסרט, שיצר הבמאי והתסריטאי דוד טאובר והפיק אליה טאובר במסגרת קולורדוס הפקות, עלה לאקרנים ב-13 באוגוסט בתמיכת קרן קולנוע שומרון. הוא מופץ לקהל הרחב בבתי קולנוע מסחריים, אך לצד ההפצה הארצית נשמר תנאי חריג בענף שבו סוף השבוע נחשב לאחד מזמני ההקרנה המרכזיים: בשבת הסרט יורד מהמסך.

זו אינה הפעם הראשונה שבה סרט ישראלי מופץ מסחרית תוך שמירה על השבת, אך רשימת הסרטים שעשו זאת קצרה במיוחד.

אחד המקרים הבולטים התרחש ב-2004 עם "אושפיזין", סרטו של הבמאי גידי דר, שנכתב על ידי שולי רנד ובכיכובו. רנד התנה את מכירת זכויות ההפצה בכך שהסרט לא יוקרן בערבי שבת ובשבתות. בתי קולנוע לב נענו לבקשה, ובהמשך הצטרפה גם גלובוס גרופ.

באותה תקופה עורר המהלך תשומת לב רבה, בין היתר משום שהוויתור על הקרנות בסוף השבוע נתפס גם כוויתור מסחרי משמעותי. אלא שהסרט הצליח לפרוץ מעבר לגבולות הקהל הדתי והפך לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם המפגש בין קולנוע ישראלי לעולם האמונה היהודי.

שמונה שנים מאוחר יותר, ב-2012, נרשם מקרה בולט נוסף. הבמאית החרדית רמה בורשטיין ביקשה כי סרטה "למלא את החלל" לא יוקרן בשבת. הסרט זכה בשבעה פרסי אופיר ואף נבחר לייצג את ישראל במירוץ לאוסקר, ובמקביל נשמרה בקשתה של היוצרת שלא לקיים הקרנות בשבת.

כעת מצטרף לרשימה המצומצמת הזאת "האחד והיחיד שלי".

שמירת השבת במקרה הנוכחי קשורה גם לעולם התרבותי שממנו צמח הסרט. "האחד והיחיד שלי" נוצר מתוך מרחב יהודי ודתי, אך אינו מוצג כסרט מגזרי או כיצירה שכל עניינה בחברה הדתית.

במרכז העלילה עומדת בעלת תשובה צעירה, שבועות ספורים לאחר לידת בנה הראשון, שמגיעה אל הרבנית שלה עם טענה שקשה לעכל: בעלה הוחלף.

האיש שנמצא בביתה נראה בדיוק כמו בעלה, מדבר כמוהו ומתנהג כמוהו - ובכל זאת היא משוכנעת כי זה אינו האיש שנישאה לו. מכאן מתפתחת דרמת מסתורין שנעה על הגבול שבין מציאות לפנטזיה ועוסקת בזוגיות, בזהות ובאמונה, תוך שילוב יסודות מעולם מדרשי האגדה.