ג'קי צ'אן עדיין עושה להוליווד בית ספר

לצערי, מעט מאוד מותחנים וסרטי אקשן מהמזרח הרחוק מופצים בארץ. מי שבכל זאת צץ אחת לכמה שנים הוא ג'קי צ'אן הוותיק, וכך נוחת אצלנו השבוע אחד מסרטיו האחרונים - "יחידת הצללים" הסיני של הבמאי לארי יאנג. לצד הופעותיו הקלילות והקומיות, החל צ'אן לעת זקנה לעשות גם סרטים רציניים יותר, וזהו אחד מהם.

כנופיית פושעי סייבר מבצעת שוד אלים במקאו ומערימה על מערכת המעקב המשטרתית המתקדמת המבוססת AI. מפקד היחידה פונה למומחה המעקב המיתולוגי בדימוס וונג (צ'אן), שמקים מחדש יחידת מעקב מיוחדת ולוקח תחת חסותו שוטרת טירונית (ג'אנג זיפנג), בתו של שותפו שנהרג. יחד הם יוצאים למרדף חתול ועכבר קטלני אחר הכנופיה והארכי־פושע החמקמק שעומד מאחוריה (הכוכב הוותיק טוני ליונג קה־פאי שגונב לא פעם את ההצגה).

כבר מסיקוונס הפתיחה הארוך שמתאר את השוד המתוחכם ואת המרדף הווירטואוזי אחר הפושעים, ברור שלפנינו סרט אקשן מושקע ועשוי היטב. אולם דווקא סצנות המתח האינטימיות המעולות, המציגות סדרת מעקבים והתחזויות של וונג וצוותו, נותנות לחוויה מעט יותר אופי ומספקות רגעים שיותירו אתכם לא פעם ממש על קצה המושב. בין לבין הסרט גם מציג המון קרבות נהדרים, אלימים ומדממים. תענוג לראות את צ'אן בן ה־71 (!) עדיין עושה את הקטע שלו באנרגיות ובזריזות מפעימות. הוא כמובן כבר לא בשיאו, ויעידו על כך חיתוכי העריכה הרבים שמחליפים את השוטים הפתוחים הארוכים שהיו מקור גאוותו, אבל הכוריאוגרפיה והיכולות שהוא וצוותו מציגים כאן עדיין עושים בית ספר לכל מה שיש להוליווד להציע. הסרט ארוך אך ברובו מחזיק את הזמן היטב, ומלבד עריכה קופצנית מדי פעם וכמה סיבוכי עלילה שמוצגים באופן מבלבל ללא הצדקה, מדובר בדיל שווה בהחלט.    

יחידת הצללים סין, הונג קונג 2025, בימוי: לארי יאנג 141 ד'

את The Furious ("הזועמים"), לעומת זאת, חסכו מאיתנו המפיצים – ומדובר בהחמצה גדולה. סרט האקשן האדיר הזה של הבמאי קנג'י טאניגאקי הפך לדבר הגדול החדש בזירת סרטי אומנויות הלחימה כשהופץ ביוני האחרון. העלילה מינימלית: בתו הצעירה של וונג ויי (שיי מיאו) נחטפת על ידי רשת אכזרית של סחר באדם. כאשר המשטרה מסרבת לעזור, הוא מחליט לקחת את החוק לידיים ולהצילה בכוחות עצמו. בדרכו הוא חובר אל נאווין (ג'ו טסלים), שאשתו העיתונאית נעלמה כשניסתה לחשוף את ארגון הפשע. יחד השניים יוצאים למלחמה חסרת פשרות להשבת יקיריהם.

במקרה דנן, העלילה הבסיסית היא דווקא יתרון. משימתה העיקרית היא טעינת המוטיבציה הרגשית של גיבורינו, ומכאן הבמה עוברת לידיהם, רגליהם ושאר חלקיהם של הלוחמים האקרובטים המדהימים שמאכלסים את הסרט. מתוך המוני סרטי המכות שיוצאים בכל שנה, ה"גולד סטנדרט" של עשרים השנים האחרונות הם "הפשיטה" (2011) ו"הפשיטה 2" (2014) של הבמאי גארת' אוונס. מי שצפה בהם יודע בדיוק על מה אני מדבר וידע להעריך את העובדה ש"הזועמים" משחק באותו קליבר. עבור כל השאר, מה שאתם מקבלים כאן הוא רצף מקיר לקיר של סצנות אומנויות לחימה, שהולכות ונעשות וירטואוזיות ואלימות יותר ככל שהעלילה מתקדמת. אי אפשר שלא להתפעל מרמת היכולות והכישרון שנדרשו ליצירת הסצנות המטורפות הללו. החל בכוריאוגרפיה המורכבת, המפתיעה ורבת־ההמצאות, דרך המפגנים הפיזיים הבלתי־נתפסים של הלוחמים, ועד לבימוי ולצילום המדוקדקים.

המיומנות שמופגנת כאן היא לא פחות ממרהיבה, שכן הסצנות מצולמות בשוטים רחבים וארוכים שחושפים את הכול ודורשים שלמות בביצוע. הוסיפו לאלו גם אלימות בוטה, מדממת וחסרת רחמים, והתוצאה היא שעה וחמישים חסרות נשימה שיעיפו לכם את האדרנלין והדופק למקסימום. הסרט, כאמור, אינו מופץ בארץ. הוא עלה כעת לרכישה בפלטפורמות סטרימינג נבחרות דוגמת Apple TV (בינתיים רק באזור ארה"ב). לא תתחרטו. 

הזועמים סין, הונג קונג 2025, בימוי: קנג'י טאניגאקי 113 ד'