אל תחמיצו את אחד הסרטים הטובים של העשור

באיחור מאוד לא אופנתי מגיע אלינו "ערך סנטימנטלי" המשובח והנפלא, שנה לאחר שגרף את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 2025 (ובהמשך את פרס האוסקר לסרט הבינלאומי). הבמאי יואכים טרייר, שגם היה שותף לכתיבת התסריט, מגולל דרמה משפחתית מורכבת שבמרכזה מערכת היחסים הטעונה בין שתי בנות לאביהן המנוכר. לאחר מות אימן של נורה (רנאטה ריינסב), שחקנית תיאטרון מוערכת, ואגנס (אינגה איבסדוטר ליליאס), שב אל חייהן במפתיע אביהן גוסטב, הבמאי המפורסם (סטלן סקארסגארד), שמנסה להצית מחדש את הקריירה הדועכת שלו. הוא מתחיל לעבוד על סרט אוטוביוגרפי המבוסס על סיפורה הטרגי של אימו, שהתאבדה בבית המשפחה הישן, ומציע לנורה את התפקיד הראשי. אך הצלקות הנפשיות ומורת רוחה מרצונו של אביה לנכס את הבית והטרגדיה המשפחתית לצרכיו האנוכיים גורמים לנורה לסרב. כשגוסטב מלהק כוכבת הוליוודית צעירה לתפקיד (אל פנינג), נוכחותה הזרה בין קירות הבית מנערת את עולמם של האב והאחיות ומאלצת אותם להתעמת עם משקעי העבר.

שני המוטיבים העיקריים בסרט הם משפחה ואמנות, ובמרכז ניצב בית המשפחה כסלע מחלוקת רגשי ופיזי שמפגיש ושוזר את הרעיונות יחדיו: ישות האוצרת בין קירותיה את ההיסטוריה והרגשות העצורים שמזינים את ההתגוששות המשפחתית על הזכות לשלוט במרחב הזה, הבמה שעליה מתנהל משחק חייהם. טרייר מציג את האמנות כדרך חיים עבור גיבוריו: היא הכלי שריסק את המשפחה אך היא גם זו שתוכל לספק מרפא, לו רק ידעו הניצים למצוא בתוכה קרקע משותפת.

מעל לפני השטח, "ערך סנטימנטלי" הוא קודם כול דרמה משפחתית מרגשת, חכמה ומלאת חמלה. כל דמות מקבלת מרחב מחיה עשיר ומהלך דרמטי מאתגר שעוזרים לקלף ממנה שכבה אחר שכבה. זוהי מלאכת מחשבת של כתיבה ובימוי שממריאה לגבהים בזכות תצוגות משחק מפעימות ממש של כל צוות השחקנים. אל תחמיצו את משב הרוח הסקנדינבי הסוער הזה בלב עונת הקיץ. מדובר בפסגה קולנועית ובקלות אחד הסרטים הטובים של העשור.

*

בטקס הבאפט"א האחרון נוצחו כל הפייבוריטים ההוליוודיים בידי רוברט אראמאיו הכמעט־אלמוני, שלקח את פרס השחקן הראשי על תפקידו ב"מילה שלי" החדש. הזכייה הסבה את תשומת הלב לדרמה האנושית הבריטית הקטנה, שעלילתה מבוססת על סיפורו האמיתי של ג'ון דיווידסון הסקוטי. ב־1983, בהיותו נער, החל לסבול מהתקפים קשים של תסמונת טורט ונאלץ להתמודד עם בני משפחה, חברים וקהילה חסרי מודעות, שהתייחסו אליו בעוינות ובחוסר כבוד. בחלוף השנים, ובעזרתם של אנשים טובים, דיווידסון מצליח להתגבר על המכשולים, לפלס לעצמו מקום בחברה ואף לפרוח. הוא הופך לפעיל למען הפצת המודעות לתסמונת הטורט ובזכות תרומתו הגדולה אף זוכה לאות אבירות מהמלכה.

משחקו של אראמאיו המצוין ראוי לשבחים. הוא אמין ומרגש, וקשה להישאר אדישים נוכח המסע הקשוח שעוברת דמותו. הלוואי שהסרט שסביבו היה מצוין כמוהו ומציע נרטיב מורכב ומעניין יותר מהדרמה הבסיסית שהבמאי והתסריטאי קירק ג'ונס ("להעיר את נד") רקח. מרגע שפורצת המחלה, הסרט מסתמך על מנגנון אחד מרכזי: ניצול רגשי של הפער בין הידע שלנו, הצופים ב־2026, ובין חוסר המודעות הימי־ביניימי ממש לתסמונת, ששרר לפני שנים לא רבות.

וכך, לאורך הסרט, דיווידסון מסתבך בשל מצבו, חוטף מכות פיזיות ונפשיות וסוחט מאיתנו רחמים ואמפתיה עטופים בכעס ותסכול. התוצאה היא "סרט השראה" נוגד ציניות שעושה נעים בבטן, משעשע למדי - כי גם בפעם האלף זה מצחיק כשהגיבור מקלל בגסות קיצונית במצבים הכי לא מתאימים - ואף מגרה פה ושם את בלוטות הדמע. אבל גם אם בסופו של דבר מדובר בדיל קולנועי חביב, היה נחמד לו היוצרים היו מצליחים לגולל את הסיפור בדרך קצת פחות פשטנית ומניפולטיבית.

ערך סנטימנטלי נורווגיה 2025, בימוי: יואכים טרייר  133 ד'

מילה שלי אנגליה 2025, בימוי: קירק ג'ונס  120 ד'