סרט "מלחמת הכוכבים החדש" מהנה אבל לא מחדש כלום

שבע שנים עברו מאז ש"עלייתו של סקייווקר" חתם את הטרילוגיה הקולנועית השלישית באופן לא פחות ממחפיר. במשך השנים, צצו ועלו פרסומים על פרויקטים רבים בזיכיון שנכנסו לשלבי תכנון כאלה ואחרים. העובדה שאף אחד מהם לא הבשיל לכדי הפקה, הבהירה את גודל המשבר בדיסני שפשוט לא ידעו איך יוצאים מהברוך וקונים מחדש את לב המעריצים הקנאים. אך הנה נמצא פתרון ובמקום להסתבך שוב עם קווי עלילה קאנוניים על מעלליהם ודמויותיהם הרות הגורל, דיסני בחרו לשבור את הצום הקולנועי בדרך הכי פחות "מסוכנת" ולעשות עיבוד לסדרת טלוויזיה אהובה (רוב הזמן) שהיא לא יותר מהערת שוליים חסרת משמעות ביקום הזיכיון. קבלו את: "המנדלוריאן וגרוגו". 

אם לא צפיתם בשלוש עונות הסדרה "המנדלוריאן" בדיסני פלוס, לא תפספסו כלום מבחינה נרטיבית שכן עלילת הסרט אפיזודית לגמרי. אך קחו בחשבון שיחסר לכם הבסיס הרגשי שבין שני הגיבורים, שנבנה לאורך הסדרה ומקבל כאן תשומת לב נוספת. פדרו פסקל חוזר לעטות את שריונו של המנדלוריאן, צייד ראשים בהשראת דמותו של בובה פט מהטרילוגיה המקורית, שמסתובב בגלקסיה ומקיים את חייו לפי קוד המוסר המנדלוריאני הקשוח. עימו נמצא גרוגו, הפעוט המתוק אותו אימץ, בן לגזע שאליו שייך גם יודה ובעל שליטה ב"כוח". הפעם יוצאים השניים להרפתקה בשירות הרפובליקה החדשה ומסתבכים עם צמד מאפיונרים בני משפחת האט הידועה לשמצה. נתחיל ממה שעובד. הבמאי ג'ון פאברו (איירון מן, ספר הג'ונגל), אחד מיוצרי ובמאי הסדרה, מספק הרפתקת חלל חביבה ומהנה למדי כשהוא משכיל לנצל את ארגז הכלים שיש לעולם מלחמת הכוכבים להציע.

הוויזואליה מרהיבה, גם אם אינה מחדשת דבר בעולם סטאר וורס; האקשן, ויש כאן הרבה ממנו, מספק כוריאוגרפיית קרבות וירטואוזית דיה כדי לספק ריגוש; והמוזיקה של לודוויג גורנסון המבריק, שממשיך את עבודתו מהסדרה, היא לא פחות מכבירה ומחזיקה את הסרט על הכתפיים. אלא שאת העיקר פאברו מפספס לגמרי. כדי להצדיק מעבר של סדרה ממסך הטלוויזיה אל הקולנוע, נדרש לספק לצופים משהו שטרם נראה בעולם הזה. ההפקה צריכה להיות עשירה יותר עם עולם התרחשות רחב מזה שהכרנו; הסיכונים שמונחים על הכף מוכרחים לגדול ולדרוש מהדמויות לבצע בחירות משמעותיות, שלא לומר גורליות, כפי שלא עשו עד כה; והצופים צריכים ללמוד על הגיבורים דברים חדשים ומהותיים שיאירו זוויות נוספות בהווייתם או לכל הפחות יעמיקו את ההיכרות איתם. מיותר לציין שאף אחד מהדברים הללו אינו קורה כאן.

בדיסני כל כך פחדו מהצל של עצמם, שגם בתוך הפקה חסרת סיכונים כמו זו הם עדיין בחרו בתסריט הכי "בטוח" ודלוח. העלילה עצלה, מרחב ההתרחשות מוגבל והחמור מכול - האירועים חסרי כל משמעות לעולם ולדמויותיו. עבור חובבי הזיכיון בכלל והסדרה בפרט, מדובר באכזבה. "המנדלוריאן וגרוגו" נותר לא יותר מפרק מורחב של סדרת הטלוויזיה. נכון, זהו פרק מושקע ומבדר שאף נהנה מהשדרוג החוויתי שאולם הקולנוע מספק, אולם לא לזה פיללנו לאחר שבע שנות שתיקה קולנועית מהכוח.

המנדלוריאן וגרוגו בימוי: ג'ון פאברו 132 ד'

ממסך למסך

מסע בין כוכבים 2: זעמו של חאן (1982)

העיבוד הקולנועי השני לסדרת הטלוויזיה הקלאסית לקח את הזיכיון לגבהים חדשים והוכיח שלפניו עתיד מזהיר.

תיקים באפלה: הסרט (1998)

סרט הקולנוע שעלה לאקרנים בין עונות 5 ו–6 של הסדרה הבין בדיוק את המשימה המוטלת עליו כשלקח את הקונספירציות, הסכנות והערכים הקולנועיים לקצה.

סרניטי (2005)

היוצר ג'וס וידון קיבל הזדמנות נדירה להעניק למעריצי הסדרה "פיירפליי" סיום קולנועי הולם לסיפור וזרק את גיבוריו למשימתם הקשה, המסוכנת והגורלית ביותר.