חצי עבודה: הסרט על מייקל ג'קסון הוא בעיקר מכונת להיטים

התופעה שנקראת מייקל ג'קסון הייתה נדירה. חייו עמוסי הזוהר, הדרמות והשערוריות הם חומר גלם כביר עבור ביוגרפיה קולנועית. ואכן, הפקת הסרט שיצאה לדרך לא חששה להתעמת גם עם החלקים הפחות נעימים בחייו, כשמיקמה את אירועי האשמתו בביצוע מעשים מגונים בנער בן 13 במרכז המערכה השלישית. אולם רק לאחר סיום הצילומים התברר כי סעיף בתנאי ההסדר עם משפחתו של הנער אוסר בפירוש על המחזת המקרה, והאולפן נאלץ לדחות את מועד עליית הסרט ולצאת לצילומי השלמה. באותה העת, הקאט של הסרט עמד על שלוש וחצי שעות והאולפן אף סיפר כי נשקלת אפשרות לחלק אותו לשני חלקים. ולמה חשוב שתדעו את כל זה? כי אורכו של "מייקל", שעלה כעת לאקרנים, הוא "רק" שעתיים, והוא מתגלה כחציו הראשון בלבד של הסיפור. אלא שאף אחד במערך השיווק של הסרט לא טרח לגלות זאת לקהל. 

צילומי ההשלמה, אפשר להעריך, התמקדו בצורך לגבש סיפור מסגרת כדי שהסרט יעניק את התחושה של יצירה שלמה. וכך, העלילה שמה במרכזה את מערכת היחסים הבעייתית של מייקל (ג'אפר ג'קסון) עם אביו הכוחני ג'ו ג'קסון (קולמן דומינגו), כשהיא מלווה את חיי הגיבור החל מילדותו ככוכב "חמישיית הג'קסונים", דרך עלייתו המטאורית בעולם הפופ ועד לפרידתו הסופית מהג'קסונים באמצע שנות ה־80 תוך שהוא משתחרר סופית מעולו של ג'ו. על הסקאלה שבין ניתוח אופי מעמיק לבין מצעד להיטים, "מייקל" נוטה לגמרי לשני. אל תצפו לקבל כאן פיצוח מורכב של גיבור בעל אישיות ייחודית - הסרט מתאר במשיכות מכחול גסות את האלימות שספג מאביו ואת בדידותו כילד מפורסם, ואלו אמורים לספק את כל ההסבר הדרוש לשלל מוזרויות כמו איסוף בעלי חיים, אובססיה לפיטר פן וחיבור טבעי עם ילדים; מייקל נותר צח כשלג לאורך כל הסרט וציר הזמן העלילתי הקצר חוסך התמודדות עם הפרקים המאוחרים השנויים במחלוקת שעוסקים בסוגיית הההאשמות בהטרדת ילדים.

הבמאי אנטואן פוקואה המקצוען, מניע את העלילה במרץ בין הדינמיקות המשפחתיות, המהלכים העסקיים פורצי הדרך וכמובן, תהליך יצירת השירים והפקת הקליפים והמופעים שהפכו לנכסי צאן ברזל של תרבות הפופ. התוצאה קולחת ועשויה היטב אך הדרמה הבנאלית מתקשה לרגש. לעומת זאת, הצד המוזיקלי שופע האדרנלין מספק את הסחורה בגדול. הנכס הגדול של הסרט הוא ג'אפר ג'קסון, אחיינו במציאות של מייקל שמגלם אותו בווירטואוזיות שומטת לסתות. הרבה מעבר לדמיון הפיזי, ג'אפר, זמר ורקדן בזכות עצמו, מחקה את תנועותיו של מייקל באופן מושלם ומצליח להעביר את היכולות המופלאות שלו לכבוש את הקהל.

אולם גם מי שבא לסרט כדי להיזכר בפנומן ולהתענג על יצירתו האלמותית, יצא כשחצי תאוותו בידו שכן העלילה, כאמור, נגדעת בשלב מוקדם בקריירה של מייקל, לפני שמגיעים אל רבים מלהיטיו הגדולים. למרות ביצועים מוזיקליים סוחפים שבהחלט מותירים טעם של עוד, "מייקל" הוא חוויה שטחית מדי שמסתיימת באופן חפוז ולא ממצה. נקווה שפרק ב' אכן יגיע ויהפוך את הפרויקט כולו לשלם וראוי יותר.

מייקל ארה"ב 2026, בימוי: אנטואן פוקואה, 127 ד'

ג'קסון על המסך

"הקוסם" (1978): העיבוד המוזיקלי השחור של סידני לומט ל"הקוסם מארץ עוץ", המעתיק את העלילה לרקע האורבני של ניו–יורק בשנות ה–70. מייקל גילם את הדחליל.

"קפטן איו" (1986): סרט מד"ב מוזיקלי קצר בפורמט תלת–ממד בבימויו של פרנסיס פורד קופולה ובהפקת ג'ורג' לוקאס. מייקל הוא קפטן איו - מפקד ספינת חלל שיוצא למשימה מסוכנת.

"סהרורי" (1988): סרט מוזיקלי אנתולוגי יוצא דופן שנעשה בשיא הקריירה של ג'קסון. הוא מגלם בו גיבור בעל כוחות קסם הנלחם בנבל המרושע "מר ביג".