מי צריך לזכות ומי יזכה: ערב טקס האוסקר, כל מה שצריך לדעת

טקס האוסקר ה־98 יתקיים לפי שעון ישראל הלילה (בין ראשון לשני), 16 במרץ בשעה 01:00 בהנחיית קונאן או'בריאן. השנה לראשונה מאז 2001 תתווסף קטגוריה חדשה - פרס הליהוק. באקדמיה כבר הודיעו כי ב־2028 תצורף גם קטגוריה נוספת - פרס עיצוב הפעלולים. היסטוריה נוספת עשה השנה הסרט "חוטאים" של ריאן קוגלר, ששבר את שיא המועמדויות לסרט עם 16 פסלונים פוטנציאליים (השיא הקודם עמד על 14). אחריו צועד "קרב רודף קרב" של פול תומאס אנדרסון עם 13 מועמדויות, ושלושה סרטים - "מרטי סופרים", "פרנקנשטיין" ו"ערך סנטימנטלי", עם תשע מועמדויות לכל אחד. מי יהיו הזוכים הגדולים של הערב? הנה הפרשנויות וההימורים שלי:

לפני הכול, חייבים לדבר על "חוטאים", הסרט הכי אוברייטד של 2025 לטעמי. זה לא שמדובר בסרט לא טוב. חוטאים הוא סרט ראוי עם לא מעט איכויות, אלא שהן בשום אופן לא מצדיקות את אינפלציית המועמדויות. ההתלהבות חסרת הכיסוי מהסרט היא עניין אמריקאי בעיקר, ויעידו על כך הכנסותיו ש־76 אחוז מהן הגיעו מצפון אמריקה ורק 24 אחוז משאר העולם. אמריקה הווקית הליברלית פשוט לא יכולה לעמוד בפני השילוב בין עיסוק הסרט בסוגיית השחורים ומעורבותו של הבמאי השחור ריאן קוגלר, שכבש את אמריקה עם "הפנתר השחור" ב־2018, סרט גיבורי־העל היחידי בהיסטוריה שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. אבל גם הוליווד הכירה בכך שהשנה היו סרטים טובים יותר, ולאורך כל עונת הפרסים נוכחותו של "חוטאים" הייתה מינימלית. אולם כל זה השתנה לאחר שהסרט גרף את פרסי השחקן ואנסמבל השחקנים בפרסי גילדת השחקנים. וכשהקבוצה הגדולה ביותר באקדמיה מביעה דעה כה נחרצת על סרט, עשויה להיות לכך השפעה מכרעת שתוביל את "חוטאים" למבול של זכיות.

מי צריך לזכות

מעשרת המועמדים, שלושת המועדפים עליי הם "מרטי סופרים", "קרב רודף קרב" ו"ערך סנטימנטלי" (שיזכה השנה בפרס הסרט הבינלאומי). כולם מצוינים ולכל אחד איכויות שונות כך שלא פשוט לבחור. אבל זה הזמן להחלטות קשות, וברגע האמת הבחירה הלא פופולרית שלי היא ב"מרטי סופרים". האנרגיות ההיסטריות של הסרט הזה, הגיבור הלא שגרתי, תנופת הבימוי והמשחק האדיר של טימות'י שאלאמה, נותנים לו יתרון אצלי על פני מתחריו.

מי יזכה

הפייבוריט השנה הוא "קרב רודף קרב" של פול תומאס אנדרסון שזכה ברוב הפרסים החשובים העונה. אנדרסון, שאחראי לכמה יצירות מופת ובראשן "זה ייגמר בדם" הכביר מ־2007, מעולם לא זכה עם סרטיו באוסקר. השנה הוא סיפק לאקדמיה הזדמנות פז לתקן את העוול עם סרט מצוין, שגם נוגע בכמה מהנושאים הפוליטיים הליברליים הכי נכונים ובראשם ביקורת על יחסו של ממשל טראמפ השנוא לסוגיית ההגירה הבוערת. אני מהמר שהוליווד לא תפספס את ההזדמנות להעניק לו את הפרס, אבל אתרשל בתפקידי אם לא אציין שהמומנטום האדיר ש"חוטאים" הצליח לצבור בדיוק בישורת האחרונה, עשוי להתממש לכדי זכייתו כאן. 

מי שקורא את המדור בכל שנה כבר יודע שלדידי, פרסי הסרט הטוב והבמאי הטוב הולכים יד ביד. הוליווד לעומת זאת, נוטה לא פעם לבצע הפרדה צורמת בין השניים. אבל לא השנה.

מי צריך לזכות

"מרטי סופרים" הוא הסרט הנבחר שלי, הרבה מאוד בזכות הבימוי המלהיב, הסוחף והמדויק של ג'וש ספדי שצריך לקחת את פרס הבימוי. אבל לספדי, שלאחרונה גם נחשפה שערורייה בעניינו, אין שום סיכוי.

מי יזכה

הוליווד אמורה להחזיר סוף־סוף אהבה לאחד מגדולי במאיה, ופול תומאס אנדרסון הגאון יזכה סוף־סוף בפסלון. אומנם "קרב רודף קרב" אינו מתקרב באיכויותיו ל"זה ייגמר בדם", אבל גם מרטין סקורסזה קיבל לבסוף את הפסלון שלו עבור "השתולים" המוצלח מ־2006 ולא עבור "השור הזועם" המופתי. ומה עם ריאן קוגלר במאי "חוטאים"? הוא אומנם לא זכה בשום פרס מקדים השנה, אבל אם המומנטום של "חוטאים" יקטוף את פרס הסרט, אז קוגלר עשוי בהחלט לקחת את פרס הבמאי. 

במשך רוב עונת הפרסים הזוכה הכמעט ודאי כאן היה טימות'י שאלאמה עבור תפקידו האדיר ב"מרטי סופרים". אבל אז, כפי שכבר הבנתם, הגיעו פרסי גילדת השחקנים, ולפתע מייקל בי. ג'ורדן הפך למתחרה רציני עבור גילום הגיבורים התאומים של "חוטאים". איזה בלגן.

מי צריך לזכות

בארבעת תפקידיו האחרונים שכללו את "וונקה", "חולית 2", "אנונימי לגמרי" וכעת "מרטי סופרים", טימות'י שאלאמה הוכיח שהוא לא פחות מכישרון־על. זהו לא רק הגיוון המטורף של הדמויות או התמסרותו הפסיכית לתפקידיו שבמסגרתם הוא הקנה לעצמו כישורי שירה וריקוד ("וונקה") נגינה וירטואוזית ("אנונימי לגמרי") ויכולת לשחק פינג־פונג ברמה אולימפית ("מרטי סופרים"). זהו קודם כול האופן הטוטאלי שבו הוא נטמע בתוך הדמויות עד שהצופים למעשה אינם יודעים מיהו שאלאמה במציאות. הבחור הזה מוכשר בטירוף ומרטי סופרים הוא תצוגת התכלית המרשימה ביותר שלו עד כה.

מי יזכה

כמעט עד הרגע האחרון ההימור הסביר היה על שאלאמה, סנטימנט שהחזיק מעמד גם זמן מה גם לאחר זכייתו של מייקל בי. ג'ורדן בפרס גילדת השחקנים. אך במהלך השבוע שעבר מאז, הרוחות החלו לנשב בעוצמות לכיוונו. אז ג'ורדן.

במשך כל עונת הפרסים שחקנית אחת בלבד גרפה את כל הזכיות - ג'סי באקלי עבור תפקידה ב"המנט". כך שלאף אחת אין סיכוי מולה.

מי צריכה לזכות

ג'סי באקלי נהדרת ומרגשת וזכייתה תהיה מוצדקת. אבל אני חייב לדבר כאן על רנאטה ריינסב הנורווגית שמגלמת את גיבורת "ערך סנטימנטלי" המשובח של יואכים טרייר. כשזה נוגע למשחק, אני תמיד מתרשם יותר מתצוגות משחק ריאליסטיות ומה שריינסב המוכשרת עושה, ואיתה כל אנסמבל שחקני הסרט, הוא לא פחות מבית ספר למשחק. אז סורי באקלי, מבחינתי ריינסב היא הראויה יותר לזכות.  

מי תזכה

ג'סי באקלי.

מצד אחד ניצב שון פן שזכה ברוב הפרסים המקדימים החשובים, כולל זה של גילדת השחקנים, על משחקו ב"קרב רודף קרב"; מן העבר השני ניצב סטלן סקרסגרד הוותיק (שכולכם זוכרים אותו כפרופסור למתמטיקה שמגלה את וויל האנטינג) שזכה בלא מעט פסטיבלים ועושה תפקיד אדיר ב"ערך סנטימנטלי". זו ההזדמנות של הוליווד להריע לו; ומן העבר השלישי צריך להזכיר גם את דלרוי לינדו הוותיק אף הוא, שזכיית אנסמבל שחקני "חוטאים" בפרס גילדת השחקנים הציבה אותו לפתע על מפת ההימורים.

מי צריך לזכות

גם מי שיצא פחות נלהב מ"קרב רודף קרב" יודה ששון פן מדהים שם. הקטגוריה הזו הייתה סגורה מבחינתי, אבל אז ראיתי את סטלן סקרסגרד ב"ערך סנטימנטלי".בסיכומו של דבר אני מכריז על תיקו, וכל עוד אחד מהם ייקח את הפרס נדע שהוליווד עוד נאחזת בפיסת שפיות ולא אבדה סופית לטרלול הפרוגרסיבי.

מי יזכה

המכשול הכי גדול בדרכו של פן הוא העובדה שיש לו כבר שני אוסקרים והאקדמיה עשויה להעדיף לפרגן לאחד מהוותיקים. אבל קשה להמר נגד מי שבכל זאת זכה בפרסים הכי חשובים בעונה הזו. לכן, בסופה של התלבטות, אני שם את הז'יטונים שלי על שון פן.

שלוש שחקניות חלקו את פרסי העונה. טייאנה טיילור מ"קרב רודף קרב" זכתה בגלובוס הזהב. וונמי מוסאקו מ"חוטאים" זכתה בבאפט"א ואיימי מדיגן מ"שעת הנעלמים" זכתה בגילדת השחקנים.

מי צריכה לזכות

אם הגעתם עד לכאן, בוודאי שמתם לב לאהדה הגורפת שלי לשחקני "ערך סנטימנטלי" הנהדרים, שסיפקו לקטגוריה הזו שתי מועמדות השנה: אינגה איבסדוטר־ליליאס הנורווגית ואל פנינג האמריקנית. לפנינג הצעירה יש כבר רקורד עשיר בהוליווד, אך זו הפעם הראשונה שאני כה מתרשם מיכולותיה. אבל מי שהכי ראויה לזכות היא אינגה איבסדוטר־ליליאס בתור אחות הגיבורה הנבונה והמרגשת.

מי תזכה

מדיגן היא חתיכת הפתעה שצריך לעכל. למרות הופעתה מקפיאת הדם, אף אחד לא חשב לרגע שדמות של מכשפה מתוך סרט אימה תזכה למועמדות. בל נשכח גם של"שעת הנעלמים" אין אף מועמדת נוספת בטקס, ואילו טיילר ומוסאקו הן נציגות שני הסרטים המובילים בתחרות. מצד שני, גלובוס הזהב הפך עם השנים לכמעט לא רלוונטי, וגילדת השחקנים הרי הבהירה שהיא מעדיפה את מדיגן על פני מוסאקו. אז יאללה, נהמר על איימי מדיגן הוותיקה.

הקטגוריה עם הכי הרבה רייטינג, היות שמככבים בה שני הסרטים הכי מצליחים של השנה: "זוטרופוליס 2" של דיסני, שמתקרב להכנסות של 1.9 מיליארד דולר, ו"ציידות השדים של הקיי פופ" של נטפליקס, שאומנם לא הוצג כמעט על מסכי הקולנוע, אך הפך לסרט הכי נצפה בתולדות השירות בפער עצום שרק הולך וגדל. הסרט הזה נמצא בחמישיית הסרטים הנצפים ביותר השבועית של נטפליקס כבר 37(!) שבועות ברציפות והוא לא מאבד מומנטום. 

מי צריך לזכות

"זוטרופוליס 2" נוטף מבינוניות. סרט שבלוני, עם אנימציה איכותית אך משעממת, עלילה עייפה ומעט מדי בדיחות שעובדות. "ציידות השדים של הקיי פופ" אומנם שבלוני להפליא אף הוא, אבל מדובר בפצצת אנרגיה ורגש שבלתי אפשרי לעמוד בפניה. האולפן שיצר את "ספיידרמן בממד העכביש" זוכה האוסקר והמשכו האדירים, מכה שוב עם יצירת אנימציה קינטית מהפנטת ממש, והפעם עם טוויסט מוזיקלי לא פחות אפקטיבי. הסרט הזה הוא פופ על סטרואידים - פשטני, אבל כה סוחף ומדבק שכל העולם לא יכול להפסיק לצפות בו. זה הישג שראוי להכיר בו.

מי יזכה

"ציידות השדים של הקיי פופ".

אנימציה השנה יש גם נציג ישראלי בטקס - "כתם קצבים", סרט הסטודנטים של מאיר לוינסון־בלונט מאוניברסיטת תל־אביב, שיתחרה בקטגורית הסרט הקצר. הסרט עוסק בקצב ערבי־ישראלי (עומר סמיר) המואשם לשווא בתלישת פוסטרים של חטופים בסופרמרקט ומנהל מאבק להוכחת חפותו, תוך התמודדות עם חשדנות וגזענות בישראל שלאחר 7 באוקטובר.

לא צפיתי בסרט, כך שאני מקווה שאינני חוטא לו אם אומר שהייתי מעדיף לו היה מועמד סרט שעוסק ב־7 באוקטובר מזווית יותר עניינית ופטריוטית. אבל מה הסיכוי שדבר כזה יקרה.