"דויד" הוא העיבוד התנ"כי הכי טוב מאז נסיך מצרים

הבמאי גור ורבינסקי (טרילוגיית "שודדי הקאריביים") חזר לביים את "בהצלחה, תיהנו, אל תמותו" החדש, לאחר עשור של שתיקה שנכפתה עליו עקב כישלונם הקולוסלי של "הפרש הבודד" (2013) ו"מרפא לבריאות" (2016). העלילה הדיסטופית־סאטירית עוסקת בסכנת ההתמכרות למסכים והפחד מהתעצמות ה־AI, נושאים חמים אך די מנדנדים, ועוקבת אחר חוזר־בזמן תימהוני (סם רוקוול המשעשע) שמגיע להווה כדי לגייס מתנדבים שיעזרו לו לעצור בינה מלאכותית מסוכנת שתדרדר את האנושות לעתיד נוראי. זהו חומר מושלם לוורבינסקי הווירטואוז, אולם לצערו ולצערנו, לבד ממידה מסוימת של בידור בזכות כמה רעיונות חביבים וסצנת פתיחה נהדרת, התסריט הלא מגובש והתקציב הזעום בן 20 מיליון דולר בלבד מותירים את השלם קטן מסך חלקיו.

ורבינסקי מונה קלאסיקות כמו "אחר צהריים של פורענות", "אקירה" ו"ריפו מן" כמקורות השראה אסתטיים, אולם זו היתממות שמתעלמת במופגן מהשפעתם המכרעת בהרבה של ערמות סרטי ז'אנר דוגמת "מטריקס", אקזיסטנז", "שליחות קטלנית", "12 קופים", "לופר" ועוד, שוורבינסקי נוטל מהם תמות, רעיונות ומהלכי עלילה באופן הבוטה ביותר. מעבר למחזור, הבעיה המרכזית בתסריט היא התפזרותו הגחמנית. הסרט מקדיש חלקים נרחבים מדי לסיפורי הרקע של הדמויות. אלו מעניינים כשלעצמם והיו יכולים לתפקד כפרקים סבירים של "מראה שחורה", אך מתגלים כבעלי זיקה רפה מדי לעלילה המרכזית ומכבידים על קצבה ואורכה.

ואם כבר הזכרנו את העלילה, קשה להחמיץ את דלותה הן מבחינת מהלכיה והן בנראות הזולה והמשמימה של קומץ הלוקיישנים שמרכיבים את מסעה. הטריילרים של "בהצלחה" ניסו למכור אותו כ"הכול, בכל מקום, בבת אחת" החדש. האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. בעוד "הכול" היה פרץ של אנרגיה, מקוריות פרועה ומעוף יצירתי מרשים, הסרט החדש אולי יצליח לבלבל צופים שנולדו אתמול, אך עבור כל השאר מדובר בלא הרבה מעבר למנת שאריות מחוממות עם כמה ביסים סבירים.

*

היו ימים שבהם הוליווד אהבה אפוסים תנ"כיים קלאסיים. אבל בעשורים האחרונים, אם הופקו עיבודים שכאלה, הם עברו דרך הפריזמה המעוותת של המבט המודרני הפרוגרסיבי. מי שמנסה לשנות את המשוואה הזאת הם אולפני אנג'ל, חברה עצמאית שבשנים האחרונות תופסת תאוצה בתעשייה האמריקנית. אנג'ל פונה לקהל השמרני המאמין שהוליווד כמעט נטשה לגמרי, עם תכנים ייעודיים, בעיקר על טהרת ערכי המסורת והנצרות. כן, נצרות. אבל היות ש"דויד", סרט האנימציה החדש בהפקתם, מבוסס על אירועי התנ"ך או "הברית הישנה" לדידם, אנו נותרים עם גישה ישירה, כנה ומלאת אמונה יהודית קלאסית לחומרים.

הסיפור, כאמור, הוא סיפורו של דוד המלך, החל מהיום שבו שמואל הגיע לבית אביו בבית לחם למשוח אותו למלוכה ועד למות שאול ויהונתן ואירועי צקלג. חשוב להבהיר, הסרט אינו מתיימר לדייק בעובדות. הוא נוטל לעצמו חופש לערבב, להוסיף ולשנות אירועים לטובת חיזוקם הדרמטי של הדמויות והעלילה, אבל עיקר הסיפור בהחלט מוצג כאן, וחשוב מכך - רוח הדברים נאמנה באופן נלהב למסורת והסרט מחבק את בני ישראל ואמונתם. עם תקציב של 60 מיליון דולר, חלקיק מעלות סרטי מתחריהם מבית דיסני, פיקסאר וסוני, הסרט הזה מפתיע לגמרי באיכויותיו: האנימציה עשירה ויפהפייה, עם רקעים מרהיבים ודמויות מלאות הבעה וחן.

לטובת הדיוק, צוות ההפקה אף הגיע לביקור בארץ כדי להתרשם מהמקומות והנופים הנוגעים לסיפור; השירים נעים בין החביב למוצלח, הן מבחינת המילים והלחן והן מבחינת מיקומם ותוכנם שתמיד משרתים את קידום העלילה ומסריה, והבימוי הנבון משכיל לרתום את אמצעי המבע ליצירת רבדים נוספים של משמעות ותמיכה בתמות המרכזיות.

מאז "נסיך מצרים" מ־1998, לא ראינו סרט תנ"כי הוליוודי, לייב אקשן או אנימציה כה כן ונאמן לרוח המקורות. לא הייתי מבסס עליו שיעור תנ"ך, אך כבידור איכותי וערכי, "דויד" ראוי ומומלץ.

בהצלחה, תיהנו, אל תמותו ארה"ב 2025, בימוי: גור ורבינסקי 

דויד ארה"ב 2025, בימוי: פיל קנינגהם, ברנט דוז