"אנקת גבהים": לא ספרות גבוהה אבל חוויה קולנועית נהדרת

"אנקת גבהים" הוא העיבוד המיליון בערך לרומן הקלאסי של אמילי ברונטה, הפעם בהובלת אמרלד פנל ("צעירה מבטיחה"), שכתבה וביימה. העלילה מתרחשת באזור הביצות האנגלי בסוף המאה ה־18 ובמרכזה ניצב סיפור אהבתם הטרגי של קאת'י (מרגו רובי, שגם הפיקה), בתו של בעל אחוזה שירד מנכסיו, והית'קליף (ג'ייקוב אלורדי), משרת שאומץ בילדותו ע"י אביה. אחרי "צעירה מבטיחה" המצוין ו"סולטברן" השנוי במחלוקת, פנל המוכשרת הצליחה להגדיר לעצמה סגנון וטון פמיניסטיים מלאי חוצפה, בוטות פרוורטית ורצון לזעזע, בלי לחרוג יותר מדי ממה שמתיר לה המיינסטרים. אך בעוד סרטיה הקודמים גם הציגו, מי יותר ומי פחות, רבדים נוספים מאחורי המפץ הקולנועי, הפעם אין כאן הרבה מעבר לבידור.

זוהי רק השערה, אבל התחושה היא שפנל הנערה התרשמה עמוקות מספרה של ברונטה והמתינה ליום שבו יתאפשר לה להציג על הבד את כל האמוציות שהוא הבעיר בתוכה. כך אנו מקבלים גרסה פשטנית וחופשית לגמרי של הנובלה, כזו שהופשטו ממנה רוב דמויות ועלילות המשנה ומה שנותר הוא אותה פנטזיה רומנטית על אהבה ותשוקה הרסניים כפי שרק נערה בתיכון יכולה לדמיין. פנל עושה עבודה טובה בשימור האש הזו ונוסכת בה חיים באמצעות בימוי אנרגטי. היא לוקחת השראה מבאז לורמן ("מולאן רוז'"), ועוטפת את הסערה הרגשית בחיוניות על־זמנית באמצעים פוסט מודרניים הכוללים ויזואליה עמוסה בצבעים עזים, עריכה יצירתית, תפאורות מלאכותיות ומוזיקה מודרנית קצבית.

אלורדי המצוין הוא ליהוק מושלם לגרסה חסרת העכבות הזו של הית'קליף ומתפקד כפנטזיה הנשית האולטימטיבית. ולגבי רובי, עם כל יופייה וכשרונה, נראה שהיא מעט מבוגרת ומפורסמת לתפקיד וניכר שהעיבוד הזה היה יוצא נשכר מליהוק צעיר ואנונימי יותר. אז ספרות גבוהה אין כאן, אבל פנל הנלהבת פוגעת היטב במטרתה ומספקת לקהל יעדה, הנשי הברידג'רטוני, חוויה רומנטית סוחפת וגדולה מהחיים. 

*

טי־קייק (ג'ון קירי) ונעמי (ג'ורג'ינה קמפבל) עובדים במשמרת הלילה בחברה להשכרת תאי אחסון, כשצפצוף מסתורי לוכד את תשומת ליבם. הם אינם יודעים שהמקום נבנה על חורבות מחסן צבאי סודי נושן, וברגעים אלו ממש, זן חוצני ומדבק של פטרייה קטלנית הצליח לפרוץ את תאו הקפוא. מזל שהסוכן המיוחד רוברט קווין (ליאם ניסן), עושה את דרכו למקום. יחד, תצטרך החבורה להשמיד את הפטרייה ולהציל את האנושות.

"הדבר הזה" החדש, שהתסריטאי המיומן דיוויד קפ עיבד לפי ספרו מ־2019, הוא בי־מובי קומי אימתי, שכולו מחווה לסרטי המד"ב הזולים מהפיפטיז שהוליווד כל כך אוהבת לחזור אליהם. המשמעות היא שלא מדובר כאן באמת בסרט אימה, אלא יותר במהתלה שמעוניינת לשעשע ולמתוח יותר מאשר להפחיד. האמת היא שכיום, סרטים קטנים כמו זה מגיעים ישירות לאחד משירותי הסטרימינג וזהו גם מקומו הטבעי של "הדבר הזה". אבל אם כבר הגעתם לקולנוע, דעו שמדובר בחוויה חביבה למדי. צמד הדמויות הראשיות חינני וניסן מצוין; תחושת הסכנה מספיקה כדי להחזיק את המתח הרצוי; והאפקטים הדיגיטליים הסבירים מציעים תמהיל יעיל של גועל ואימה.

העניין הוא שכל הדבר הזה (ראיתם מה עשיתי פה?) אומנם עושה את העבודה למשך שני שלישיו הראשונים של הסרט, אבל אז בשליש האחרון נגמר האוויר. לא ברור מדוע, אולי מחסור בתקציב, אבל אפשר כמעט לומר שאין לסרט הזה מערכה שלישית. כלומר, כל החלקים שנעו לאורך העלילה אומנם מתכנסים למאבק האחרון, אבל הסרט לא מעביר הילוך ונותר עם אותו דופק סדיר - ללא הסתבכות, מכשול לא צפוי או בוס מפתיע; ללא בחירה גורלית שתאתגר את הגיבור; ללא יישום השינוי שהוא עבר במסעו; ואפילו ללא הגברה הכרחית של ווליום האקשן והבלגן. חבל, כי מאמץ אחרון מהותי שכזה היה לגמרי משדרג את ההמלצה מ"אפשר" ל"כדאי".

אנקת גבהים ארה"ב 2026, בימוי: אמרלד פנל 136 ד'

הדבר הזה ארה"ב 2026, בימוי: ג'וני קמפבל  99 ד'