"עוזרת הבית": המשחק היסטרי והתסריט מוגזם אבל הסרט עובד

ב"עוזרת הבית" החדש של פול פייג, המבוסס על הרומן של פרידה מקפאדן, סידני סוויני המצוינת היא מילי, צעירה שמתחילה לעבוד כעוזרת בית באחוזת משפחת ווינצ'סטר. אלא שלאחר קבלת פנים חמה מצד בעלת הבית נינה (אמנדה סייפריד), הגברת הופכת את עורה ומתחילה במסכת התעללויות הכוללת שקרים, תככים ופרצי זעם. מילי, שמתברר ששוחררה על תנאי לאחר עשור במאסר, זקוקה לעבודה כדי לשמור על חירותה ונאלצת לבלוע את היחס הנוראי. בעלה של נינה, אנדרו החתיך והשרמנטי באופן מוגזם (ברנדון סקלנר), מספק לה כתף מנחמת וגם אם אתם חושבים שאתם יודעים לאן נושבת הרוח אל תהיו בטוחים. בסצנה מוקדמת מתעוררת מילי לקול צווחות נוראיות. מתברר שנינה חווה טנטרום היסטרי כי אינה מוצאת נאום שהכינה למפגש ועד ההורים בבית הספר של בתה והיא מאשימה את מילי במחדל.

האירוע המוגזם, החורג לגמרי מכל ריאליזם סביר, קשה להכלה גם במסגרת ז'אנר הרומן המלודרמטי שכעת מובן כי בתוכו פועל הסרט. כמה סצנות מאוחר יותר, אנדרו, שבשלב זה כבר הספקנו להתאהב בו יחד עם הגיבורה, נכנס לחדרה עם קינוח מארוחת הבוקר ופוצח בסצנת פיתוי כה קלישאתית ומופרכת, שגם הדלוחים שברומני המשרתות היו מביטים בה במבוכה. אולם אז מילי מתעוררת ואנו מבינים שמדובר היה בלא יותר מפנטזיה. הקהל מחייך ופייג מסמן לנו כי יש כאן רובד של מודעות עצמית. אלא שמכאן, ולאורך כל חציו הראשון, הסרט ממשיך להטיח בצופים עוד ועוד מהלכי עלילה מוגזמים מגובים במשחק כה היסטרי, שאתם עומדים לשבור את שיאכם האישי בהרמת גבות לגובה.

מהי אם כן הקריאה הנכונה של הטקסט, יתהה הצופה המבולבל - האם זהו בכל זאת סרט ז'אנר קלאסי ועליו לבלוע איכשהו את האירועים כהווייתם הלא אמינה או שמא עליו לצפות לאיזה טוויסט שיביא עמו רובד נוסף, שופך אור על כוונת המשורר? ובכן, זה לא יהיה ספוילר נוראי לומר שטוויסט אכן מגיע, אלא שגם אם הוא מצליח לספק הסבר נרטיבי לבלבול הטונאלי של החצי הראשון, הוא מסובב את כפתור הווליום לגובה כה מוגזם, שהקהל שסביבי צחק יותר מפעם במקומות שהבמאי בפירוש לא התכוון אליהם.

ובכל זאת, בחציו השני הסרט משתפר מאוד ולו רק כי בשלב זה הצופים כבר ערוכים לספוג הכול והחוויה הופכת למבדרת מאוד. זהו גם המקום שבו הסרט מגבש את אמירותיו, כשמה שהחל כפנטזיה נשית שוביניסטית מיושנת הופך לטקסט ביקורתי כלפי כוחם המשחית של כסף ומעמד, ומשלים את המהלך עם תפנית פמיניסטית תלולה וחסרת מעצורים.

חלקו רומן דלוח למשרתות וחלקו מותחן טראשי מופרע, "עוזרת הבית" מתקשה לאזן את חלקיו וכושל בניסיונו לשמש בו בזמן גם סרט ז'אנר מסורתי וגם טקסט מודע לעצמו שמפרק את הז'אנר שבתוכו הוא פועל ומשחק בו. אולם בזכות טמפרמנט על סטרואידים וצוות שחקנים שבפירוש נהנה מכל רגע, הוא מצליח לספק חוויה שהיא, לכל הפחות, חתיכת גילטי פלז'ר. רק שימו לב שהסרט כולל כמה סצנות בעלות אופי מיני.

משחקים במחבואים

העולם הדומסטי האמיד של "עוזרת הבית" והטוויסט שמחלק את הסרט לשניים, מיד מזכירים את "נעלמת", המותחן המבריק של דיוויד פינצ'ר מ–2014 לפי הרומן של ג'יליאן פלין שאף כתבה את התסריט. בן אפלק מגלם בעל שאשתו (רוזמונד פייק) נעלמת יום אחד בנסיבות מסתוריות. ככל שהחקירה המשטרתית מתקדמת החשד נופל על הבעל, שטוען כמובן לחפותו. לא נגלה דבר נוסף ורק נאמר שאם טרם צפיתם בסרט, הכינו את עצמכם למסע מפתיע.