"פרנקנשטיין" החדש מספק חוויה קולנועית רומנטית מרהיבה, אך לא מצליח להפוך לקולנוע מסעיר
"פרנקנשטיין", סרטו החדש של גיירמו דל־טורו ("הלבוי", "המבוך של פאן", "צורת המים"), מבוסס כמובן על הקלאסיקה הספרותית מ־1818 "פרנקנשטיין, או פרומותיאוס המודרני" מאת מרי שלי. למי שזקוק לתזכורת, העלילה מגוללת את סיפורם הטרגי של ד"ר ויקטור פרנקנשטיין (אוסקר אייזיק) והמפלצת שיצר (ג'ייקוב אלורדי). פרנקנשטיין שאף לנצח את המוות והצליח לנפוח חיים באדם המורכב מחלקי גופות. האכזבה מתוצאות הניסוי, הפחד מפני יצירתו וגם הקנאה בה מניעים אותו לנסות להיפטר מהמפלצת, אך היא מצליחה לשרוד ואף מתגלה כבעלת רגישות ואינטליגנציה. היצור הדחוי יוצא למצוא לעצמו מקום בעולם, אולם האנושות האכזרית שרואה בו רק מפלצת ויחסו העוין והמנוכר של בוראו מציבים אותו במסלול של הרס ומוות.
זהו אומנם כבר העיבוד המי יודע כמה לסיפור, אך הוא אחד המעטים שמנסים להיות נאמנים (ככל האפשר) למקור. הכבוד שרוחש דל־טורו ליצירה אינו מפתיע כלל, שכן מבט חטוף על הפילמוגרפיה שלו חושף כי מילותיה של שלי היו נר לרגלי עשייתו הקולנועית כולה, שמראשית דרכה עוסקת בעקביות במפלצות לא מובנות ובמסען הטראומטי בעולם אנושי מכוער מהן בהרבה. השיבה ליצירה מצוטטת כל כך, שהעיסוק בה חולש מזמן על כל חלקה תרבותית, מעלה מיד את התהייה מדוע עכשיו. אולם דווקא הגישה האוהבת והזהירה של דל־טורו מקשה על קבלת תשובה, שכן היא גוזרת נוקשות שאינה מאפשרת פתח לשום הזרה או פרשנות מסעירה לסיפור המוכר. על כן, ניכר כי מקור העיתוי הוא פרוזאי לגמרי - דל־טורו מדבר על הפקת הסרט הזה כבר כמעט עשור, אולם רק כעת, לאחר שהביא להם את האוסקר עם "פינוקיו", נטפליקס היו מוכנים להשקיע את 120 מיליון הדולרים שדרש המאסטרו כדי להוציא לפועל את חזונו. לפחות מדובר בחתיכת חזון.
הכי מעניין
דל־טורו הוא אחד הכישרונות הוויזואליים הגדולים של דורנו, ופרנקנשטיין שלו הוא לא פחות ממרהיב. העיצוב, הסטים, התלבושות, הדגש על הפרטים הקטנים והגרנדיוזיות הגותית - כולם מקבלים כאן טיפול ששואב את הצופים אל העולם הרומנטי הזה באופן מלא, ומספקים חוויה מרתקת גם ללא ערך מוסף אמיתי. ובכל זאת, שינוי קטן אחד אולי כן נוסך משמעות לתזמון, גם אם היא מתגלה כפרטית. בסיום היצירה המקורית סופו של היצור אינו ידוע, אך בצערו הוא מכריז כי יצית את עצמו למוות. בעיבוד הנוכחי, דל־טורו מציב את היצור כבן אלמוות שחרף רצונו העז אינו מסוגל לשים קץ לחייו. בכך מבקש אולי דל־טורו לשים את הדגש על קללת הבדידות הנוראית של חיי הנצח ובכך להשלים עם זמנו החולף של האדם. כשמחברים את הרעיון הזה עם תמת מפגש האדם עם בוראו שנמצאת עמוק בלב היצירה, ניכר כי פרנקנשטיין הוא למעשה דרכו התרפית של דל־טורו, שחגג שישים בזמן ההפקה, להתמודד עם הזקנה הממתינה לו מעבר לפינה. 120 מיליון דולר הם לא מעט לטיפול פסיכולוגי, אבל לפחות יצאה מזה גם חוויה קולנועית מרהיבה.
פרנקנשטיין ארה"ב 2025, בימוי: גיירמו דל–טורו 149 ד'
מצעד המפלצות
שלושה סרטי "פרנקנשטיין" שכל חובב קולנוע צריך להכיר:
פרנקנשטיין (1931) הגרסה הקולנועית הידועה מכול, בבימויו של ג'יימס וייל ובכיכובו של בוריס קרלוף. זהו אחד הסרטים המצוטטים והמשפיעים ביותר על תרבות הפופ עד ימינו. צפיית חובה.
פרנקנשטיין הצעיר (1974) הפרודיה המבריקה של מל ברוקס, עם ג'ין ויילדר בתפקיד המדען. קלאסיקה מודרנית.
פרנקנשטיין של מרי שלי (1994) העיבוד הרציני והנאמן למקור של קנת בראנה, עם רוברט דה–נירו בתפקיד המפלצת, שנוי במחלוקת אומנם, אך לגמרי שווה את זמנכם.