טרון: תסריט נדוש אבל חוויית צפייה אדירה

"טרון" מ־1982 היה יצירה מקורית ופורצת דרך, אך מעבר להיותו סרט פולחן אהוב ומוערך הוא מעולם לא הפך להצלחה גדולה. ב־2010 דיסני ניסו לשנות זאת. "טרון: המורשת" קיבל את כל התנאים כדי להתניע זיכיון חדש עבור האולפן, אבל למרות הצלחתו של הבמאי הטירון ג'וזף קוזינסקי (שמאז הפך לאחד המצליחים בהוליווד) לספק פיתוח מעניין למקור וחוויה חזותית מרשימה מאד, הסרט כשל במשימה. 15 שנה ואינסוף תלאות הפקה לאחר מכן והנה מגיע סרט ההמשך - "טרון: ארס", האם היה שווה לחכות?

עם קשר רופף מאוד לקודמו, ארס אינו דורש בקיאות רבה בחומרים. במרכז העלילה נמצאת היריבות בין שני תאגידי טכנולוגיה: "אנקום" - שהקים גיבור טרון המקורי, קווין פלין (ג'ף ברידג'ס), וכעת מונהג בידי היו"ר האידאליסטית איב קים (גרטה לי), ו"דילינג'ר מערכות" שבראשו ג'וליאן דילינג'ר (אוון פיטרס), איל טכנולוגיה חסר המעצורים. לאחר שקים מצליחה למצוא את הקוד האבוד שמסוגל לקיים ישויות דיגיטליות בעולם האמיתי, דילינג'ר יוצר רוגלת בינה מלאכותית ששמה ארס (ג'ארד לטו) כדי לגנוב את הקוד בכל מחיר. אבל ארס (הוא בן) מפתח אמפתיה כלפי קים ומחליט לעזור לה בתמורה להטמעת הקוד ביישותו. כמו רכיבי העולם הדיגיטלי שבמרכזו, "טרון: ארס" מגלם בתוכו ניגוד בינארי: מצד אחד תסריט נדוש ושטחי אך מן העבר השני חוויה אודיו־ויזואלית כבירה.

נתחיל ברע. זיכיון בן יותר מ־40 שנה היה אמור לדעת להתבגר יחד עם מעריציו או לכל הפחות לתת קרדיט לצופים בני זמננו שמושגים כמו בינה מלאכותית כבר מזמן הפכו לשגורים בפיהם. אולם ניכר כי הלקח המרכזי שדיסני למדו מאכזבת "המורשת" הוא שבמקום לפתח קונספט אינטליגנטי, עדיף לכוון הכי נמוך כדי לא לבלבל בטעות אף אחד. ארס לוקח את הרעיונות, התמות והדימויים הכי שחוקים מזיכיונות בינה מלאכותית מוצלחים כמו "שליחות קטלנית" ו"בלייד ראנר" ומסנתז מתוכם סיפור דל וממוחזר, מובל בידי עלילה רצופה במהלכים אקראיים ובחירות שרירותיות ונטול כל אימפקט רגשי. ואם ליוצרים לא ממש אכפת מהסיפור והדמויות, אז למה שלנו יזיז משהו? אלא שמנגד ניצבים הוויזואליה והסאונד, ומכאן הדברים נראים (ונשמעים) אחרת.

הבמאי יואכים רונינג לוקח את האלמנטים הכי מהותיים בחוויה של טרון ומצליח למקסם אותם - את התפיסה החזותית המבריקה שהשכילה לתרגם דיגיטציה, זרימת מידע והיי־טק באופן קינטי, צבעוני ומלהיב והחיבור לסאונד אלקטרוני סוחף שמעיף את התמונה לגבהים אקסטטיים ממש. בארס, החדירה של אלמנטים מתוך "הרשת" הדיגיטלית אל העולם האמיתי מאפשרים לרונינג וצוותו לשחק עם הקונטרסט שבין העולמות ולהציג משהו חדשני לעולם הזה ויחד עם הפסקול האדיר (!) שיצרו "ניין אינץ' ניילס", הרגעים שבהם האקשן תופס את המושכות הופכים את הצפייה לחוויה פורמליסטית מסעירת חושים של ממש. האם זה מצדיק רכישת כרטיס? כל עוד צופים באולם גדול ואיכותי, רצוי מאוד בגרסת האיימקס התלת־ממדית המסחררת על רמקוליה הרועמים, התשובה היא לגמרי כן. אחרת, אפשר להוריד כוכב מהציון ולוותר.

טרון: ארס ארה"ב 2025, בימוי: יואכים רונינג 119 ד'

על גלגלים

ה–סצנה המלהיבה ביותר בארס היא ללא ספק מרדף אופנועי האור. הנה עוד כמה מרדפי אופנועים אדירים:

משימה בלתי אפשרית 5 (2015)

שימו את טום קרוז על אופנוע, והקסם קורה. גם בפרקים 2 ו–6 יש מרדפי אופנועים משובחים, אבל אם צריך לבחור, המרדף במרוקו בפרק 5 הוא השיא.

מטריקס רילודד (2003)

טריניטי בורחת מהסוכנים על כביש מהיר נגד כיוון התנועה. בום.

אקירה (1988)

מרדף האופנועים בקלאסיקת האנימציה היפנית הזו הפך לאחד המשפיעים והאיקוניים בקולנוע. ארס גם עושה מחווה לשוט הידוע ביותר מתוכו, שחובבי אקירה לא יפספסו.