לשחרר את שולי סאן: אידיוטי ונחות - אבל מצחיק

אחרי ההצלחה הפנומנלית של "לשחרר את שולי", שמכר כמיליון כרטיסים ב־2021, מגיע כעת סרט ההמשך - "לשחרר את שולי סאן". בסוף השבוע הראשון צפו בו כבר 210 אלף צופים, ונדמה שהוא עומד להצליח אף יותר מקודמו. הפעם יוצאים שלושת גיבורינו התימנים (שלישיית "מה קשור") ליפן כדי להציל שוב את שולי (דוד שאול), שנחטף בידי היאקוזה בשל טעות בזיהוי, ומסתבכים בכל דרך אפשרית.

נסכם זאת כך: אם אהבתם את הסרט הראשון, סביר להניח שתעופו גם על החדש. הוא חוזר לאותו מיקס הומוריסטי לא תקין פוליטית וממש לא מתנצל של גסויות, הפרשות, סקסיזם, גזענות וסלפסטיק. המה־קשורים עם התסריטאי אורי כץ והבמאי בן בכר לקחו את כל מה שעבד בסרט הקודם, ליטשו ושיפרו.

ראשית, הלוקיישן היפני הוא הברקה. יפן מעניינת בטירוף, והתנגשות התרבויות בינה ובין שלושת הישראלים המטומטמים־תחמנים־גסים־אמוציונליים היא מכרה זהב קומי. גם מהלך העניינים השתפר, ואת אוסף המערכונים המפוזר של הסרט הקודם מחליף הפעם מבנה תסריטאי מאורגן ומגובש יותר. רק חבל שכמו בסרט הקודם, במערכה השלישית העלילה שוב מאבדת את התנופה - נקודה חשובה לשיפור לקראת הפרק הבא.

אז מהו סוד ההצלחה של סרטי "לשחרר את שולי"? האנרכיזם שבבסיסם - שלושה ישראלים חסרי בושה שפועלים במדינה זרה ומתנגשים ומעליבים בה כל מסגרת אפשרית - מזכיר כמה שלישיות קומיות אנרכיסטיות מצליחות אחרות בקולנוע הישראלי, כמו הגשש החיוור ב"גבעת חלפון" וגיבורי אסקימו לימון, במיוחד בסרט "ספיחס", שני סרטים שהגיבורים בהם עושים חוכא ואטלולא מהמערכת הצבאית הקפדנית. סרטי "לשחרר את שולי" אומנם אידיוטיים ונחותים מהם, אבל הם מצחיקים מאוד ובאמצעות אותה רוח חופש מנתצת חוקים שמפעמת בכל נימיהם, הם מצליחים למשך 90 דקות לאפשר גם לקהל שחרור מענג מכבליו.  

*

שלושה עיבודים קולנועיים הוליוודיים היו ל"ארבעת המופלאים" בעשרים השנים האחרונות, ואף אחד מהם לא ממש צלח. כעת הגיע תורם של אולפני מארוול לטפל בקבוצת גיבורי־העל הזאת, ואף שבשנים האחרונות הם מתקשים לספק סחורה יציבה, "ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים" החדש הוא הפתעה נהדרת.

הבמאי מאט שקמן אינו מבזבז זמן וזורק אותנו היישר לעניינים. אקספוזיציה זריזה משלימה את סיפור המקור של הדמויות והפיכתם למגיניו של כדור הארץ שלהם, שחוזר אל שנות השישים ומסוגנן בלוק רטרו־עתידני יפהפה. כמו ב"ת'אנדרבולטס" המהנה מלפני כמה חודשים, גם כאן הבסיס הוא בנייה נכונה של החבורה. שקמן מקדיש את הזמן הדרוש כדי ליצור דינמיקות משפחתיות וחבריות מעוררות הזדהות, מדגיש את הקשר החשוב בין הגיבורים לאנושות, ונותן לכל דמות בדיוק די תשומת לב כדי לבסס את רצונותיה, כוחה וחולשותיה (כולל דגש על שורשיו היהודיים של בן גרים), את מקומה הייחודי בחבורה ואת תרומתה לקידום העלילה ולפתרונה.

הכימיה המוצלחת ששקמן ושחקניו מצליחים ליצור בין הדמויות היא המפתח להצלחת הסרט, ובעזרתה נסמך הסרט על הדרמה הרגשית בכל תפנית ומהלך עלילתי. גם הצגת הנבל עשויה נהדר - גלקטוס מקבל מהרגע הראשון נופך מסתורי ומאיים, ומשרה מיד תחושת סכנה וייאוש מעוררי אימה. הבעיה היחידה היא שככל שאנו נחשפים אליו יותר בהמשך העלילה, ננגסת לאיטה הילת האימים שלו, עד שבעימות האחרון כבר נותר מעט מאוד מרושמה הראשוני.

ועדיין, יכולתו של הסרט לנקז לשיאו החלטות רגשיות הרות גורל רבות כל כך מותירה אותו מותח, מרגש ומספק מאוד. שקמן מצליח לתזמר היטב הרפתקה, רגש, הומור, אקשן ואפילו סוגיה מוסרית כבדת משקל, ארוזים בחזות מרהיבה וכל זה בפחות משעתיים. ובונוס חשוב - לא נדרש ידע מקדים כדי למצות לגמרי את החוויה. נקווה שזהו תחילתו של קאמבק ביקום הקולנועי המארוולי.  

לשחרר את שולי סאן ישראל 2025, בימוי: בן בכר, 94 דק'

ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים ארה"ב 2025, בימוי: מאט שקמן, 115 דק'