מאז הצלחתם של סופרמן 1 ו־2 הוותיקים, אף עיבוד קולנועי לא הצליח לפצח כראוי את גיבור־העל הידוע ביותר. הניסיון האחרון היה של הבמאי זאק סניידר, שלקח את סופרמן למחוזותיו הקודרים ביותר ונדחה לגמרי על ידי הקהל. כעת, מגיע תורו של הבמאי המוכשר ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה") להציע פתרון ב"סופרמן" החדש, שהוא גם יריית הפתיחה לאתחול המיוחל של היקום הקולנועי של די־סי. ההצלחה הגדולה ביותר של גאן היא בהעמדת דמויותיו הראשיות. סופרמן שלו הוא ההפך הגמור מזה של סניידר וחוזר למקור האופטימי, הנאיבי ובמיוחד - הטוב. נשמע מיושן, אך הרגרסיה הזו היא בדיוק מה שנדרש בשלב האבולוציוני הנוכחי של הדמות שקצת הלכה לאיבוד באפלה המדכאת, ובהחלט מרענן לראות גיבור־על בטעם של פעם שכוחו הגדול נמצא בראיית הטוב. השחקן דייויד קורנסווט מתגלה כליהוק נהדר שיושב בול על הפרשנות הזו ונותר רק לגלות כיצד הוא יתפתח עימה בהמשך. גם שאר הדמויות מוצלחות, בדגש על לויס ליין (רייצ'ל ברוסנהאן) ולקס לות'ר (ניקולס הולט). לויס צינית ונבונה והקשר שלה עם סופרמן מקבל נופך ריאליסטי אמין. מנגד, לקס, הנבל האילון מסקי, מבהיר במהירות עד כמה הוא יריב אכזר ומסוכן וזאת בלי לוותר על הממד האופראי בהתנהלותו. אלמנט חשוב מוצלח נוסף הוא הבחירה בהתמודדות של סופרמן עם הדואליות שבהווייתו, כמסעה המרכזי של הדמות בסרט. גאן מצליח למצוא דרך משכנעת לטפל בקונפליקט התמידי הקיים בסופרמן, בין היותו חייזר עוצמתי לבין חייו על כדור הארץ וצדדיו האנושיים. זוהי התמודדות מהותית שמקבלת ביטוי חיצוני ופנימי ומספקת לסופרמן התפתחות דרמטית כנה ומרגשת. אלא שמכאן העניינים מסתבכים.
גאן הוא חובב קומיקס מושבע והסרט שלו נוטל השראה רבה מהמדיום המאויר ומסגנונו הקדחתני. זה בהחלט נשמע טוב על הנייר, אך צופים שאינם מורגלים בעיון בחוברות השבועיות העמוסות עשויים לגלות פה חוויה מעט מאתגרת. מסרט שכותרתו היא המילה "סופרמן" ובטח כשמדובר ביצירה ראשונה ביקום קולנועי חדש, הציפייה היא לקבל לכל הפחות משהו מעוגן לקרקע; סיפור עם הוד ו"גראוויטס"; ועלילה שתוכל לספק גם לצופים אקראיים צוהר כניסה לעולם הזה. אולם התוצאה היא כמעט ההפך הגמור. הצופים נזרקים היישר למים העמוקים עם עלילה שמתנהלת מהרגע הראשון כמו פרק 9 בסדרה ולא פרק 1, שלל דמויות משנה שצצות ללא שום היכרות מוקדמת ועלילה כאוטית מלאה ברעיונות ומהלכים פנטסטיים קיצוניים ולא פעם ילדותיים.
גאן מספר בראיונות שסרטו עוסק למעשה בחוויית המהגר, סוגיה חמה כידוע בממשל טראמפ. חבל שמוצר בידורי מובהק שוב מנוצל למטרות ניגוח פוליטיות ובוחר לקדם אג'נדות שמאל פרוגרסיביות שפעם אחר פעם כבר הוכיחו את עצמן כרעל קופתי. העניין תמוה עוד יותר כשהדבר מגיע מגאן, אחד הבמאים הכי בוטים בחוסר התקינות הפוליטית שלהם במיינסטרים ההוליוודי. אין ספק שפרשנויות בסרטים ניתן למצוא לכל תזה, ובהקשר לכך נזכיר גם עלילת משנה שדור הטיקטוק השטחי בוודאי ימהר לקשרה למלחמה בעזה, ולא לטובתנו. אולם בפועל, גאן לא באמת לוחץ חזק מדי על דוושת ה"ווק", הוא פשוט יורה לכל הכיוונים ומשאיר לקהל את מלאכת הפענוח, אם יבחר בכך.
הכי מעניין
בניגוד לגיבורו, סופרמן של גאן רחוק מלהיות מושלם. אך למרות פגמיו, קשה שלא למצוא הנאה בעולם הצבעוני, באקשן, בהומור וגם בקריפטו הכלב (כן, לסופרמן יש הפעם כלב). בסופו של דבר, אפשר להבין ולהעריך את מה שגאן עשה כאן. הוא הצליח לברוא מחדש את היקום הקולנועי הזה עם גיבור מעורר הזדהות וחזון מרהיב ומאוד נאמן למקורותיו. אבל כאן גם טמונה הבעיה - אומנם חובבי קומיקס וילדים (!) יעופו לגמרי על הפרשנות הזו, אך לרבים מהצופים, הסופרמן הזה עשוי להיות קצת יותר מדי תובעני, פנטסטי ומבולגן.
סופרמן ארה"ב 2025, בימוי: ג'יימס גאן 129 ד'