השקט ירד על חוות המראות הענקית במתקן האנרגיה בדרום קליפורניה. רגע לפני כן אדם מסתורי בפנים מכוסות ירה ופגע באדם שהרב מו זלצמן ביקש לפגוש, כחלק מחקירה שהוא מקיים אחרי ירי שהתרחש באירוע שערך לקהילה. זלצמן מבין שהוא המטרה הבאה ושהוא בסכנה, שולף אקדח ומחפש מחסה שיאפשר לו להגן על עצמו ולתקוף חזרה ברגע שיוכל. הסצנה המתוארת היא עוד רגע עוצר נשימה במותחן הפשע החדש Guns and Moses, סרט אמריקאי שביימו סלבדור ונינה ליטווק ויוצא בסוף השבוע לאקרנים ברחבי ארצות הברית.
"אנחנו מאוד נרגשים לקראת יציאת הסרט. מדובר בתהליך שנמשך כבר שנים רבות. הרצון היה ליצור מותחן עוד לפני שידענו מה יהיה הסיפור, ובמשך שנתיים ראינו כל יום סרט בז'אנר כדי ללמוד אותו. צפינו ביוצרים כמו היצ'קוק, קופולה, דה פלמה ורבים אחרים", מספר ליטווק, "ידענו שזה יהיה סרט יהודי, כי יש לנו קרוב למיליון עוקבים בפייסבוק ו־300 אלף בפלטפורמות נוספות, חלקם הגדול יהודים. רצינו לעסוק בנושאים שקרובים לליבם".
את ההשראה לסיפור שהסרט מבוסס עליו מצאו השניים בעקבות אירוע טרגי שהתרחש בסוף אפריל 2019, באירוע לכבוד שביעי של פסח בבית הכנסת של חב"ד בעיר פרווי שבפרוורי סן־דייגו. ג'ון ארנסט, צעיר בן 19, נכנס למתחם והחל לירות לכל עבר. הוא רצח אישה בת 60, לורי גילברט קיי, ופצע עוד שלושה, ובהם רב בית הכנסת ישראל גולדסטין וילדה בת שמונה. "הגעתי לבית הכנסת יום אחרי האסון", משחזר ליטווק, "הלכתי ללוויה וראיינתי את הרב גולדסטין לעמוד הפייסבוק שלנו. עקבתי איך הוא הופך לדמות מוכרת בטלוויזיה הארצית, שם הוא קרא לאנשים לעשות מצוות לאור הטרגדיה שקרתה. ההתנהלות שלו ריגשה אותי מאוד, לראות אותו עומד עם תחבושות על הידיים אחרי שאיבד כמה אצבעות כתוצאה מהירי ועדיין מדבר בחיוביות ובאהבה. זה נתן לי משמעות לכל הטרגדיה הזו, ונינה ואני החלטנו שזה יהיה סיפור הרקע לסרט שלנו".
צילום: מתוך הסרט
הפקת הסרט החלה כבר בסוף 2022. הוא צולם בחלקה הצפוני של לוס־אנג'לס והנראות שלו ממגנטת. "צילמנו את הסרט באזור שבו צולמו מערבונים במשך עשרות שנים, ויש משהו מאוד מוכר בנוף ההררי מדברי", מתאר ליטווק, "בניגוד למערבונים שגדלנו עליהם עם סוסים ובתי מרחץ, עכשיו האזור מרושת בקניונים, בחוות סולריות ובקווי חשמל חיוניים. יחד עם הצלם ניסינו להעביר את העולם המדברי הזה בגרסה מודרנית עכשווית".
הזוג ליטווק מציגים בסרט רב שלא מוכן להשלים עם התקיפה של הקהילה שלו ומחליט לעשות הכול למען חקר האמת. מגלם אותו השחקן היהודי־אמריקאי מארק פוירסטין. "היו בעבר ניסיונות ליצור מערבונים דומים כמו "ילד הפריסקו" מ־1979, שבו ג'יין ויילדר גילם רב פולני במערבון קומי, אבל הסרט שלנו מראה לראשונה נקודת מבט של יהודים דתיים אמריקאים באופן שהוליווד לא עשתה עד היום, כי באופן מסורתי הם מציגים את היהודי כנעבעך, אדם ביישן, עניו או חסר תועלת", קובע ליטווק, "עבורם יהודי זה לארי דייויד, אדם סנדלר או הקורבנות של השואה, ובין לבין אין הרבה. היהודי מעולם לא הוצג על ידם כגיבור סרט פעולה, ודאי לא שהגיבור שלו הוא רב. גם הנשים בסרט שלנו חזקות ושונות זו מזו, הן לא דמויות מציקות מהקומדיה היהודית הקלאסית אלא יפהפיות עם סטייל והרבה אופי, ואנחנו מציעים דרך חדשה להביט על היהודי באמריקה".
אחד הקונפליקטים שאיתם מתמודד הרב הוא הקושי להסכים לאחוז בנשק ולעבור סדרת אימונים שתכשיר אותו. "בסרטים, בדרך כלל מי שצריך ללמוד לירות, שמים מולו כמה פחיות, מעלים קצת מוזיקה ותוך רגע הוא מקצוען", צוחק ליטווק, "בסרט שלנו אנחנו מנסים להביא תמונה ריאליסטית של שימוש בנשק, ולמרות ששם הסרט חמוד ומושך תשומת לב, אנחנו עוסקים בנושא הנשק בצורה רצינית ביותר. זו מציאות עצובה שאתה צריך להגן על עצמך בנשק, אבל עד שיסלקו את כל הרובים, חשוב שגם הצד המותקף יילמד להשתמש בהם".
בסרט משתתפים גם כמה שחקנים ישראלים ובהם מארק איווניר ואלונה טל, שמגלמת את אשת הרב. "זו הפעם השנייה שאני משתף פעולה עם מארק איווניר, שמשחק בסרט רב ישראלי. אלונה טל היא זמרת מצוינת עם אוזן טובה, ומשחקת בסרט דמות אמריקאית. אי אפשר לזהות שהיא ישראלית חילונית - היא נהדרת בתפקיד הרבנית והיה תענוג לעבוד איתה".
לקראת סיום עריכת הסרט החל שלב חיפוש אחר חברה שתפיץ אותו ושם ציפתה לליטווק חוויה לא נעימה. "הקרנו אותו לסוכן שעובד בחברת הפצה גדולה, ובסיום הוא החמיא לנו מאוד ואמר שנרוויח הרבה כסף במכירת הסרט לצפייה אונליין. כשאמרנו לו שהמטרה היא להקרין את הסרט על מסך גדול בבתי קולנוע הוא אמר שבארצות הברית יש ריכוז יהודים רק במספר מועט של מקומות, וכשהסברנו לו שלפחות חצי מהקהל שלנו הוא נוצרי־קתולי, הוא התפלא כי ממה שהוא מבין כולם שונאים אותנו", הוא מספר, "הייתי פשוט המום מהתגובה שלו. הוא אמור להיות מומחה הוליוודי עם הבנה עמוקה לגבי מה שאמריקה רוצה לראות, ובפועל לא היה לו מושג על מה הוא מדבר. מהעיסוק היומיומי שלי אני יודע היטב שנוצרים רבים מתעניינים ביהדות ובתלמוד ונהנים מבדיחות יהודיות, כשאף אחד בדיאלוג לא מנסה לשכנע את השני לוותר על הדת שלו וכולם נהנים מהאופציה ללמוד יחד. הגישה של הסוכן מסבירה היטב למה הוליווד טוענת שמשבר הקורונה הרג את הקולנוע, בזמן שבפועל הם ממשיכים להשקיע בסרטים שלא מצליחים כלכלית, כי חצי מאמריקה לא אוהבת ואפילו נפגעת מאידאולוגית הווק".
הסרט, שיוקרן בהקרנת בכורה לקהל הרחב בסוף השבוע הקרוב, הוקרן בפרמיירה חגיגית ביוני 2024, כחלק מפסטיבל הקולנוע היהודי בלוס־אנג'לס. "זה היה ערב נהדר עם אלף איש ביציע, פעם ראשונה שראיתי את הסרט עם קהל כל כך גדול", משחזר ליטווק, "הם צחקו, היו במתח, הריעו ואהבו מאוד את הסרט. זו הסיבה שהתעקשנו להוציא אותו על מסך מלא. הבנו שרק בקולנוע העוצמה של סרט כזה יוצאת באמת".
צילום: מתוך הסרט
האמנת שהסרט יצא בתקופה שהאנטישמיות בארצות הברית שוברת שיאים חדשים?
"עוד לפני התקרית בבית הכנסת, הסכנה לקהילות היהודיות בארצות הברית הייתה אמיתית, מה שהוביל אותי להצטרף ל'מגן עם', ארגון שהקים רב מחב"ד ששמו יוסי אילפרוט, ומטרתו להכשיר אנשים כמוני, שמעולם לא נשאו נשק, להגן על בתי כנסת. ועדיין לא האמנתי שיקרה אסון כמו 7 באוקטובר ובטח לא שנגיע למציאות הנוכחית, שבה אנשים מרגישים ביטחון לצעוק ביטויי שנאה כלפי היהודים ולעודד פגיעה בהם. זו גזענות שאיש באמריקה לא יעז לקבל כאשר מדובר בקבוצה אתנית אחרת, אבל משום מה היא נסבלת כאשר מדובר ביהודים. השורשים שלי הם הונגריים וסבא שלי נרצח במחנה דכאו, וכשגדלתי תמיד הגבתי בביטול כשאמרו לי שדברים כאלה יכולים לקרות גם באמריקה, אבל לצערי טעיתי".
מה המסר של הסרט מבחינתך?
"המסר שלי הוא שאפשר וחשוב לכתוב מאמרים ונאומים נגד אנטישמיות, אבל צריך גם להיות מוכנים אם רוצח בא לפגוע בך. התורה באמצעות יעקב מלמדת אותנו איך לפעול במקרה של סכנה - להתפלל, לפעול באופן דיפלומטי לפתרון הבעיה ובמקביל להתכונן למלחמה, וזה מה שהרב בסרט עושה בדיוק. הוא עושה הכול כדי לא להשתמש בנשק, הוא חצוי בתוך עצמו כל הזמן, אבל הוא גם לא יוותר מראש וייתן לרוצח פשוט לעשות את שלו. היהודים כרגע נמצאים בסכנה אמיתית, אנחנו צריכים להילחם בחזרה וגם להכיר תודה לכל מי שתומך בנו ועומד לצידנו בתקופה הקריטית הזאת".
בסיום הסרט רץ על המסך טקסט המבקש מהצופים עזרה בהפצת הסרט. "אני מדבר עם אנשים כל הזמן, והתחושה הייתה טבעית לעשות את זה. חשוב לי שמי שאוהב סרטים איכותיים שעוסקים גם בא־ל, במסורת, בערכים ובאמונה יראה ויתמוך בו, מה שיאפשר לנו לייצר עוד סרטים כאלה".
סלבדור ליטווק נולד ב־1965 בסנטיאגו, צ'ילה, ועבר עם משפחתו לניו־יורק כשהיה בן חמש. "המשפחה של אמא שלי מאסה בשלטון הקומוניסטי בהונגריה ועברה לצ'ילה בשנת 1956, כאשר משפחתו של אבי הגיעה לשם מאוקראינה ב־1905. ב־1970 מינו בצ'ילה את הנשיא הקומוניסטי סלבדור איינדה. המשפחה שלי לא הסכימה בשום אופן לעבור את זה שוב והחליטה לעבור לארצות־הברית", הוא מספר, "הייתי ילד גבוה עם רעמת שיער ג'ינג'ית ועם אנגלית כשפה שנייה והרגשתי מוזר ושונה, אאוטסיידר שמנסה כל הזמן להתאים את עצמו. גדלתי במשפחה חילונית, עשיתי בר מצווה בלי הרבה חשק, חגגנו חגים, הלכנו לבית כנסת במועדים חשובים ואמא וסבתא הדליקו נרות שבת, אבל אבא עשה קידוש מהיר, אכלנו ארוחת ערב ומיד פתחנו טלוויזיה".
כבר בגיל צעיר התגלה ליטווק כילד סקרן שאוהב ללמוד ולחקור. "התעניינתי במדע ובמדע בדיוני, ובאופן פרדוקסלי תמיד הייתה בי סקרנות בקשר לא־ל ולמשמעות היקום", הוא נזכר, "הנחתי שא־לוהים קיים ושיש סיבה לכל מה שקורה. בדיעבד אני חושב שכבר אז נמשכתי לצד המיסטי של הדברים, אבל לא חשבתי שכל זה קשור ליהדות כי לא נחשפתי אז ליהדות בהקשר של א־לוהים".
ליטווק סיים תואר באנגלית באוניברסיטת הרווארד, שם גם זכה במדליית זהב באליפות ארצית בנבחרת החתירה, ובמדיה התאמן ארבע שעות ביום במשך ארבע שנים. משם המשיך ללימודי משפטים ב־NYC והפך לדוקטור למשפטים, כאשר במקביל עולם היצירה משך אותו ובמהלך לימודיו יצר מופעי מולטימדיה בגריניץ' וילג'. לאחר שנתיים של עבודה כעורך דין עזב ונרשם לתוכנית במאים לתואר שני באוניברסיטת UCLA בלוס־אנג'לס. במקביל המשיך לחפש משמעות לחייו ועסק במדיטציה ובאומנויות לחימה, הוציא חגורה שחורה בטקוואנדו והתמקצע כמתופף. "השינוי הגדול בחיי התרחש בגיל 32, ב־1997, כשהייתי עד לפטירתה של סבתי ניצולת השואה וראיתי את הנשמה שלה מתאחדת עם הנשמה של סבא שלי, משהו שהיא חיכתה לו כל חייה מאז שנרצח בידי הנאצים", הוא נזכר, "זה היה כל כך עוצמתי שכשחזרתי ללוס־אנג'לס הלכתי לבית כנסת, פגשתי רב שדיבר על א־לוהים והבנתי שבמקום להמשיך לחפש בכל מקום אפשרי אולי כדאי שאחפש בחצר האחורית שלי, והתחלתי ללכת לשיעורי תורה ולבית כנסת. עם הזמן התחברתי כולי ליהדות, יצאתי למסע המשותף הזה יחד עם אשתי והיום אני יהודי דתי אורתודוקסי".
ב־2006 יצא סרטו הראשון של ליטווק, "מתי אנחנו אוכלים?", קומדיה על משפחה יהודית שחוגגת את הסדר המהיר בכל הזמנים. ב־2013 יצא סרטו השני, "מצילים את לינקולן", המספר את סיפורו האמיתי של לינקולן ושומר הראש שלו.
צילום: Marko Dashev
עוד הרבה קודם, ב־2005, חל אירוע מכונן נוסף בחייו. "במשך שנים שמעתי על התלמוד, ידעתי שהוא מלא בחוכמה אבל נמנעתי ממנו כי לא ידעתי איך להתמודד עם כמות כזו של מידע", הוא מספר, "ב־2005 הבנתי שזה מגוחך, שכל החיים אני לומד וקורא והחלטתי לנסות את הספר הראשון. כשרכשתי אותו, הקופאי הסביר לי על הדף היומי וסיפר לי שהיום מתחיל סבב חדש שיארך שבע וחצי שנים. הנתון הזה פשוט הדהים אותי, הרגשתי שזה מסר מא־לוהים והחלטתי ללכת על זה. מדובר בהתחייבות של קרוב לשעה ביום במשך שבע וחצי שנים. בשלוש השנים הראשונות עשיתי את זה לבד ואחרי כן הצטרפתי לשיעור יומי, וסיימתי את המסע ב־2012".
זמן קצר לאחר שסיים את הדף היומי פגש ליטווק את עורך ה־Jewish Journal דייויד סוויסה והציע לו לכתוב כתבה על התהליך שעבר סוויסה ענה בהצעה שיכתוב טור שבועי. "קראנו לטור Aaccidental Talmudist, הקמנו עמוד פייסבוק לקדם אותו ומשם החלו לקרות דברים שאפילו לא דמיינתי - המון עוקבים הצטרפו לעמוד והיום אני מלמד כל יום תלמוד לאלפי אנשים ואנחנו משתפים דבר תורה בכל שבוע למאות רבות. בגלל הקושי שלי להיכנס לעולם התלמוד אני מלמד אותו בדרך הכי נגישה שאפשר, בלי להוריד מערכו או להוזיל אותו בשום צורה".
דבר נוסף שמעסיק את ליטווק הפך לאחרונה לפומבי - הוא הוציא ספר עם בדיחות יהודיות שהוא מעלה לרשת. "אחת הסיבות שהתחלתי לספר בדיחות יהודיות היא כדי למשוך אנשים ללימודי התלמוד. יש הרבה בדיחות שבמקור לא היו יהודיות, ולפעמים אפילו לא מצחיקות, אבל כשמוסיפים להן את הגישה, המחויבות והיחס היהודי הן הופכות לכאלה".
מה התוכניות שלך להמשך?
"אנחנו מתפללים כל יום שהסרט יצליח כמה שיותר, מה שיאפשר לנו להמשיך ליצור פרויקטים דומים. אנחנו כבר עובדים על מותחן נוסף, שהפעם יתרחש בעיר מקלט בתקופה המקראית. רבי מו הוא עכשיו גם דמות בפני עצמה ויש גם מחשבה לסרט נוסף איתו ואולי גם סדרת טלוויזיה".
מתי נראה את הסרט בארץ?
"מאז 7 באוקטובר ועד עכשיו הדברים הפכו למורכבים יותר, כי רוב הסרטים שמגיעים לישראל כרגע הם מהאולפנים הגדולים ביותר וגם הם מתקשים להרוויח כסף. אבל אני מאמין שיש לנו קהל בישראל שיאהב את הסרט, והמטרה היא להקרין אותו בכמה בתי קולנוע ולראות אם הקהל יגיע".