עם טוויסט מוצלח ואחד לא משכנע, בלרינה היא תוסף ראוי לסרטי ג'ון וויק

אגם הדרקונים"בלרינה" הוא הספינאוף הקולנועי הראשון מעולמו של "ג'ון וויק". העלילה מתרחשת בין פרקים 3 ו־4 של סרטיו של קיאנו ריבס ובמרכזו ניצבת הפעם גיבורה נשית - איב מקארו, בגילומה של אנה דה־ארמס. בילדותה נרצח אביה בידי כת מסתורית ואיב הצעירה הועברה אל ארגון מתנקשי ה"רוסקה רומה", שם היא קיבלה את הכשרתה. אך מהר מאוד איב מפירה את הפקודות ויוצאת למסע נקמה בעקבות הכת.

כבר בשלביו המוקדמים מקפיד הסרט להבהיר במה הוא שונה מסרטי סדרת האם. הטוויסט הראשון קשור להכשרתה של איב כ"קיקמורה", ומציב אותה הפעם לא כמתנקשת אלא דווקא כשומרת ראש. זהו רעיון מעניין שיש בו גם הלימה מגדרית שרואה באישה דמות של מגן במקום תוקפן. חבל שהקונספט מחזיק מעמד בדיוק סצנה אחת, ובסופה יוצאת הגיבורה למסע נקמה שמשליך את דוקטרינת שומרת הראש מכל המדרגות. הטוויסט השני מציע מענה נבון לאחת מבעיות האמינות המרכזיות בסרטי אקשן עם גיבורה נשית - ההתעלמות המוחלטת מהפער הפיזי בין נשים לגברים. הפעם, כבר בשלבי הכשרתה, מפנימה איב שנחיתותה הפיזית היא עובדה מוגמרת ויהיה עליה להילחם חכם ומלוכלך אם ברצונה להתגבר על אויב גברי חזק ממנה. ואכן, כוריאוגרפיית הקרבות בסרט לוקחת זאת בחשבון, כשאיב מוכה ללא הרף ונאלצת להפגין המון יצירתיות כדי לשרוד.

כמו כל סרטי הזיכיון, גם "בלרינה" אינו מצטיין בעלילה מורכבת, העיקר כאן הוא פיתוח עולם הזיכיון וכמובן, העמדת סצנות אקשן ארוכות ומורכבות. על כן, הבשורה החשובה היא שבאגף הפעולה הסרט אינו מאכזב. מלבד סצנת הפתיחה החלשה שהעלתה בליבי מעט חששות להמשך, רובו המוחלט של הסרט עשוי בסטנדרטים הגבוהים שאליהם התרגלנו. האקשן מהיר, אלים מאוד, יצירתי ווירטואוזי, ודה־ארמס המצוינת מוכרת את יכולותיה הפיזיות של איב באמינות מרבית ומוסיפה גם קורטוב של פגיעות נשית שמבדיל אותה מדמותו המאיימת של וויק. יחד עם זאת, כגיבורה, איב נותרת קלישאה והסרט אינו מצליח להעמיד הפעם דמות שתישאר בזיכרון שלנו כמו וויק האיקוני. ואגב וויק, הוא קופץ לביקור קצר ואיכותי, אך חשוב לומר שגם בלעדיו בלרינה הוא סרט אקשן משובח ותוסף ראוי למותג הקולנועי המצליח.

זיכיון האנימציה "הדרקון הראשון שלי" היה הצלחה גדולה ומוצדקת. לא פלא שאולפני יוניברסל ודרימוורקס בחרו בסרט הראשון בסדרה מ־2010 בתור הניסיון הראשון שלהם לעבד יצירת אנימציה אהובה לגרסת לייב אקשן. ובכל זאת, המפיקים נקטו משנה זהירות כשבחרו בדין דבלואה, במאי הסרט המקורי, לביים גם את הגרסה החדשה וניכר כי ההוראה המרכזית שניתנה לו הייתה לסטות כמה שפחות מהמקור. גיבור הסרט הוא היקאפ (מייסון ת'אמס), שחי בכפר ויקינגי נידח שנמצא במלחמת קיום מתמדת עם אויביו הדרקונים. בניגוד לכל תושבי הכפר הקשוחים ובמיוחד אביו ראש הכפר (ג'רארד בטלר, שדיבב את הדמות בגרסת המקור), היקאפ הוא שלומיאל שלא מוצא את מקומו. אך חברות אמיצה שנרקמת בינו לדרקון בשם שום־שן, פותחת צוהר לסיום האיבה. עכשיו נותר רק לשכנע בכך את הוויקינגים.

"הדרקון הראשון שלי" החדש הוא עיבוד מיותר אך נהדר למקור. דיסוננס? לאו דווקא. מיותר - כי למעשה מדובר בדיוק (!) באותו סרט ללא ערך מוסף מהותי. ונהדר - כי דבלואה משכיל לבצע את השינויים הנדרשים למעבר מוצלח בין הפורמטים באופן מיטבי ומרשים. ראשית, הוא מעדן את האלמנטים הקריקטוריסטיים בעיצוב הדמויות ובוחש קלות בדרמה לטובת שיפור האמינות הריאליסטית. ושנית, הוא מנצל היטב התקדמות טכנולוגית בת 15 שנים כדי ליצור ויזואליה יפהפייה ולעיתים שומטת לסתות ממש. גם אם מדובר בעיקר בקוסמטיקה, כחוויה קולנועית היא לגמרי הופכת את הדיל הזה למשתלם. העיבוד החדש לא יקבל ניקוד גבוה על מעוף יצירתי, אך בזכות מעוף דרקוניו המרהיב והמלהיב, כדאי לכם מאוד להצטרף למסע החדש־ישן הזה.

בלרינה ארה"ב 2025, בימוי: לן וייסמן. 124 ד'
הדרקון הראשון שלי ארה"ב 2025, בימוי: דין דבלואה. 125 ד'