מתברר שהחודש אמור להיפתח הסניף הראשון של איקאה בהודו. איזה מזל שזה לא קרה קודם כי אז "המסע המופלא של הפקיר", מסע שמתחיל בכמיהה להגיע לחנות של איקאה, לא היה מתרחש. ואולי המסע המדובר הוא בכלל מסע הפרסום של איקאה שנועד לדחוף את כניסתה לאחד השווקים המסחריים הגדולים בעולם? החיבור בין הבדיוני למציאותי, בין הרצון לספק חוויה אסקפיסטית לאמירה אקטואלית הוא קו עדין ואמיץ שבו הסרט מנסה לצעוד. חבל שהוא לא ממש מצליח.
אג'ה הוא נוכל רחוב החי בעוני בכפר קטן ברג'סטאן. הוא חולם לטוס לפריז ולבקר בחנות של איקאה ואולי גם למצוא את אביו הצרפתי. לאחר הסתבכות עם מאפיונר מקומי הוא מקבל את מבוקשו ומכאן הוא נסחף לשלל הרפתקאות שאמורות ללמד אותנו כמה לקחים על החיים. "אנחנו", אגב, מיוצגים בסרט על ידי שלושה נערים הודיים שנשלחו למעצר ובתחילת הסרט גיבורינו פורש בפניהם את עלילותיו. חשוב לזכור זאת, כיוון שהמסגרת הסיפורית הזו והעובדה שכבר בתחילת הדרך אג'ה מציג את עצמו כנוכל, מעניקה לנרטיב חופש פעולה גדול מאוד. ובאמת, הכול יכול לקרות בסרט הזה – שוטר הגירה שפוצח לפתע בשירה וסוחף משרד בריטי אפרורי לסצנת מחול, מסע בכדור פורח שנוחת בדיוק על ספינת פיראטים העושה את דרכה ללוב, מפגש עם כוכבת קולנוע זוהרת שהופכת מיד לידידה קרובה, ומזוודה צבעונית מלאה בכסף שמתקבלת עבור יצירת אמנות שנויה במחלוקת.
כן, לפנינו סוג של ברון מינכהאוזן מודרני. אלא שבעוד אצל מינכהאוזן הממד הפנטסטי היה חד־משמעי, כאן ישנו חוט ריאליסטי בדמות העיסוק בבעיית הפליטים הסוערת באירופה, השזור לאורך הדרך ומעגן אותנו תמיד חזרה אל הקרקע. מסעו של אג'ה מסתנכרן שוב ושוב עם זה של הפליטים. יחד איתם הוא נרדף על ידי השלטונות, נשלח ממדינה למדינה כמו סחורה מאיקאה ונשללות ממנו זכויות אנושיות בסיסיות.
יחד עם זאת, באף רגע הוא אינו נמצא בסכנה ממשית ודווקא ברגעי האמת הללו הוא תמיד נוכח יותר כשותף צדדי ופחות כצד פעיל באמת. בכך, הסרט מחמיץ הזדמנות להזדהות עמוקה יותר עם הסבל האנושי, מן הסתם כדי לא לקלקל את הכיף. אלא שגם מן העבר הזה הסרט קצת מפוספס. למרות חופש הפעולה הסיפורי שהוא נטל לעצמו, העלילה אינה מצליחה לייצר אפילו רגע אחד של סחף אמיתי, של ריגוש מרומם נפש. הכול חביב מדי וקצת מזיע ממאמץ, והקסם הקולנועי שהסרט כל כך מייחל ליצור פשוט אינו מתרחש. וכך, הסרט יוצא מעט קירח מכאן ומכאן. באגף ה"פיל גוד" הוא סביר לכל היותר, אבל באזור ה"חשוב" לא ממש ברור אם ראוי להעריכו על העלאת המודעות לכמה מהבעיות הגלובליות הבוערות כיום או לנזוף בו על האופן הפוטוגני והמרוכך מדי שבו הן מוצגות. נראה כי מסמרי הפקיר הזה עשויים מפלסטיק.
המסע המופלא של הפקיר צרפת–ארה"ב 2018
במאי: קן סקוט, 92 ד'  
