יוסי וייס (טל פרידמן) הוא אבא לדנה (ג'וי ריגר), נערה אוטיסטית ובעלת פיגור קל. הוא מוצא את עצמו מפוטר מעבודתו כמדריך טיולים, שבגללה נעדר הרבה מהבית, ומתייצב חזיתית מול בעיות המשפחה היומיומיות. אשתו יעל (מיכל ברנשטיין), שנאלצה להפסיק התמחות ברפואה עם בואה לעולם של דנה ובשל הטיפול בה, חוזרת כעת לעבוד כמתמחה בבית חולים, ויוסי צריך להתמודד לא רק עם הטיפול בדנה אלא גם עם אחיה הבכור הבטלן ועם אחיה הצעיר בעל הנטיות העברייניות.
יוסי "ישתדל" לעשות את זה, לא אחת בדרכים לא חינוכיות או לא ממש פוליטיקלי קורקט, אלא בסגנון הפרידמני הטיפוסי: בכל סיטואציה הוא ינסה לגעת בנפשם של ילדיו, וגם לגזור על הדרך פאנץ' משוגע. ואם הוא מצליח ליישם זאת גם במציאות, הוא בטח אבא שכיף לחיות איתו, או חבר שכל אחד היה רוצה לצידו.
הסדרה – שאותה יצר פרידמן עם רן דברת והבמאי עודד דוידוף – היא שיא נוסף ברשימת הפרויקטים האישיים שעליהם עובד פרידמן בשנים האחרונות, מאז שעזב את "ארץ נהדרת". בסדרה התיעודית "להיות אבא" משנת 2017 חשף את שני ילדיו הגדולים המאומצים, בני העדה האתיופית, ואת בנו הצעיר הביולוגי. בתו תמר, בדיוק כמו דנה בסדרה, היא אוטיסטית עם מוגבלות שכלית קלה. מאז הפכה תמר, בעידודו של פרידמן, לכוכבת רשת.
בתוך חיי המשפחה המורכבים האלה, פרידמן מבקש להראות שיש גם לא מעט רגעים מצחיקים לצד אהבה גדולה וכבוד. סדרות כמו זו, וכמו "על הספקטרום" ב־yes, הופכות את הגיבורים הצעירים שלהן לכוכבים שובי לב שרצויים בכל סלון בארץ. גם בעולם לא נשארים אדישים – "על הספקטרום" נמכרה גם לאמזון, ובימים האלה עובדים על פיילוט אמריקני לסדרה.
התקווה היא שכאשר נפגוש דמויות כאלה גם ברחוב נחבק אותן. אך סקר משנה שעברה, שחשף ש־90 אחוזים מההורים לא היו רוצים שהילדים שלהם ישתתפו בחוג עם בעלי מוגבלויות ו־70 אחוזים הודו שלא ירצו לשבת בבית קפה שמעסיק עובדים עם מגבלה נפשית, מראה שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור כחברה.
כיוון שדמותה של דנה מבוססת על דמותה של תמר, ריגר הפכה לבת־בית אצל הפרידמנים. כדי לדייק בדמיון הוויזואלי אפילו יצרו לריגר רווח בשיניים כמו שיש לתמר, והיא מגיעה לתפקיד חמושה במימיקות ובמניירות שחוזרות על עצמן. קצת קשה להתרגל לריגר בתפקיד הזה, והשאלה אם דמותה משכנעת נשארת תלויה באוויר בתום שני פרקים שבהם צפינו.
דנה כבר בת 18, אבל תישאר ילדה נצחית, ופרידמן מנסה להמחיש את הבדידות שבה חיה נערה כזו שתישאר סמוכה על שולחן הוריה. במקביל, גם פרידמן עצמו הוא ילד נצחי, ובמפגש ביניהם נוצרת כימיה שמייצרת הרבה רגעים אנושיים מצחיקים, שמוכיחים שגם משפחה שאחד מבניה מיוחד היא עדיין משפחה ככל המשפחות. הדמויות של הנשים המבוגרות במשפחה, רבקה מיכאלי כאמו של יוסי וליא קניג כסבתו, מוסיפות נופך איכותי וכיפי לסדרה.
אגב, בתוך "אבא משתדל" מסתתר פוטנציאל לסדרת דרמה קומית נוספת וחשובה לא פחות – על בית החולים שבו עובדת אם המשפחה כמתמחה. דמויות הרופאים בבית החולים – אם זה הרופא המעליב, הרופאה שבולעת מילים, או המתמחה החתיך ומנהל בית החולים שמחפש שקט תעשייתי – הן בעלות פוטנציאל לסדרה על מערכת הבריאות הגוססת בישראל: הוויה דולורוזה בחדרי המיון, אחוזי ההדבקה המפלצתיים בחיידקים, האשפוז במסדרון ועוד. כשהתקציבים הנחוצים מבוששים להגיע, נותרות על השולחן האופציות של טרגדיה יוונית או של קומדיה נשכנית. אנחנו בעד האופציה השנייה.
אבא משתדל כאן 11, ימי שני, 22:00  
