טיילור מוסקוביץ (25)
מאיפה: ניו–יורק
מתי הגיעה: לפני 9 ימים
לפחות שלושה אנשים שראו שמצלמים אותך ביקשו לדעת אם כיסוי הראש הוא בקטע דתי. מודה שגם אני לא הייתי סגור על זה.
אה, זה בסדר, אל תרגיש רע עם עצמך. כן, זה מגיע משם. האמת שאני נמצאת פה עם קבוצה וכל השבוע הלכתי עם כובע בייסבול, אז זה פחות בלט, ופתאום ראו אותי עם זה בשבת אז התחילו לשאול גם כן שאלות. השיער שלי מאוד מקורזל, מה שאתה רואה פה מתחת זה עוד רגוע, אגב.
מכיר היטב מקורזל, תאמיני לי. לפי הקבוצה שבה ישבת אני מבין שאתם מתגלית.
כן, הגענו לפה כחלק מקבוצת תגלית. טיילנו בארץ והיה ממש נחמד. היינו בגולן, בקיבוץ שפדיחות שאני לא זוכרת את השם שלו והאמת שמחר חוזרים, ובכלל לא בא לי לחזור. אנסה להשיג לי עוד איזה טיול כזה בינואר הקרוב. הייתה לנו אחלה קבוצה למרות שרק אני שומרת שבת. האמת שהיו קטעים שהתחרפנתי מהם, כי הם באמת לא הבינו יהדות. אחרי נטילת ידיים, התחילו להעביר את החלה מאחד לשני כאילו זה איזה טקס. מילא שלא הכירו את מה שעושים, אבל נראה לך שאגע בלחם אחרי שכל כך הרבה ידיים נגעו בו?
רגע, איפה בעלך? תקראי לו שיֵשב איתנו גם.
אה, הוא לא פה, הוא נשאר בניו־יורק. הוא מבוגר ממני בכמה שנים טובות ורציתי להיות בטיול עם אנשים בשכבת הגיל שלי, אז הוא היה ממש סבבה עם זה שאסע לבד ואיהנה. חוץ מזה אנחנו נשואים פחות משנה אז אין ילדים ואין כלום, ואפשר לשחרר.
תעריכי, לא כולם היו זורמים עם זה.
כן, מגיעה לו מילה טובה, אבל גם לא להגזים, שלא יעלה לו לראש. הוא היה בתגלית לפני כמה שנים ונהנה מאוד. הוא מבין כמה הוא לא באמת היה קשור לקבוצה אילו היה מגיע איתנו, אז באמת שהכול טוב. הוא גם עובד בבנק וזה לקראת סוף שנה ויש לא מעט עבודה, אז הוא מסודר. לא משעמם לו, אל תדאג.
לא באמת חשבתי שמשעמם לו בניו־יורק, זה בסדר. הוא גם דתי?
כן, שנינו עברנו סוג של חזרה בתשובה בחב"ד. גדלתי בלונג־איילנד בבית חילוני אבל עם טוויסט אמוני. אבא שלי סוג של היה בעדי ה', אז אמונה לא הייתה דבר שזר לי.
קשוח, מה זאת אומרת סוג־של?
הוא לא חי חיים דתיים, אז בגלל זה המשמעות לא הייתה כל כך דרמטית. אמא שלי הפכה לנכה, ככה שזה מן הסתם גם פגם באמונה שלה. אבל אז הכרתי את בעלי והוא מגיע ממשפחה שכן עושים בה ראש השנה ופסח, התחברנו לזה ומשם המשכנו עם חב"ד ואנחנו איתם עד היום.
איפה אתם ממקמים את עצמכם היום מהבחינה הדתית?
אני מודרנית עד לקצה שאפשר למשוך את זה. אני שומרת שבת וכשרות וחוגגת את החגים. אני מתלבשת די צנוע. תשמע, זה די מטורף מה שראיתי פה. מתלבשים פה די חשוף. אני לובשת דברים קצרים רק אם הסיטואציה באמת מצריכה את זה, כמו ספורט או משהו.
במה את עובדת?
תנחש.
משהו עם אופנה או מורה?
די, אתה צוחק עליי? מה? מי גילה לך? אני לא מאמינה לך.
איזה מהם?
מורה! נו, מי גילה לך?
הטון שלך גילה לי.
באמת? לא חשבתי שזה בולט. כן, אני מורה למתמטיקה. כולם אומרים לי כמה הם שונאים את המקצוע ואת המורים שלהם, יום אחד יגידו את זה בטח עליי.
את מלמדת בבית ספר יהודי?
כן, זה בית ספר אורתודוקסי יהודי בניו־ג'רזי, ילדים טובים כאלו. תקשיב, בכלל לא תכננתי להיות מורה. התחלתי בכלל ללמוד רפואת שיניים, אבל כל הנושאים של כימיה פחות דיברו אליי והחלטתי לעבור להיות מורה.
מנסה לחשוב איך היה לך ללמד בבית ספר ישראלי.
אנשים מעניינים מאוד, הישראלים, מזכירים לי כל הזמן את הניו־יורקרים. ישירים מאוד, עונים מהר מאוד. לפעמים נראה שזה קצת יותר מדי ישיר, למען האמת. אני אוהבת שמתייחסים אליי ורוצים לדעת עליי דברים. נעים שמתעניינים בך, אבל לפעמים זה קצת יותר מדי וההרגשה היא שחודרים לך לפרטיות. אני לא רגילה לזה, אבל אפשר לחיות עם זה. מה שכן, חייבת לציין שני דברים מוזרים שהיו לי פה.
קדימה, אין כמו לסיים שיחה בקצת מוזרות.
דבר ראשון, שמתם לב שכמעט אין פה מפיות במסעדות? תמיד הייתי צריכה לחפש בנרות. דבר שני – המוכרים בשוק פה מוזרים. אתה מתחיל להתמקח איתם ואז הם אומרים לך שהמחיר לא למיקוח. אז למה זה שוק? לא מבינה.
באמת בעיה. אז לא לחכות לכם בנתב"ג, את אומרת.
בעלי דווקא ישמח, אבל הכול תלוי בעבודה בסוף, אז לך תדע.
