השחקן והבמאי אילן דר הלך היום (שני) לעולמו בגיל 89, בתום קריירה שנמשכה יותר משישה עשורים והשתרעה על פני התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה בישראל. עבור דורות של צופים הוא ייזכר במיוחד כאילן, בעלה של תיקי, בסדרה המיתולוגית "קרובים קרובים", אך לאורך השנים גילם עשרות תפקידים על הבמה ועל המסך.
דר נולד בשנת 1937 בתל אביב בשם אילן בלווייס, להורים ילידי פולין. הוא למד בגימנסיה הרצליה והשתתף במגמת הדרמה, שם למד אצל השחקנים אברהם ניניו ושרגא פרידמן. את דרכו המקצועית בתיאטרון החל בסוף שנות החמישים בתיאטרון האהל, ובהמשך היה בין השחקנים הראשונים של תיאטרון חיפה. בסוף שנות השבעים הצטרף לתיאטרון הקאמרי.
ב־1979 העלה בצוותא את הצגת היחיד "כמו כדור בראש". בהמשך הקריירה עסק לא רק במשחק אלא גם בבימוי ובתרגום, ובין היתר ביים בתיאטרון הספרייה את "הבט אחורה בזעם" ואת "הא הא".
הכי מעניין

לבנה פינקלשטיין ואילן דר בפרסי אופיר | צילום: אמיר מאירי
המשפחה של "קרובים קרובים"
החשיפה הגדולה ביותר של דר הגיעה ב־1983, עם עלייתה של "קרובים קרובים". בסדרה גילם את אילן, בעלה של תיקי, שאותה גילמה תיקי דיין, לצד חנה מרון, יהורם גאון ולאורה ריבלין. הסדרה הפכה לאחת הקומדיות המזוהות ביותר עם הטלוויזיה הישראלית של שנות השמונים, וב־2005 חזר דר עם חבריו לפרק איחוד.
בריאיון ל־ynet ב־2003 סיפר דר כי אנשי הצוות לא יכלו לדעת מראש עד כמה גדולה תהיה הצלחת הסדרה. הוא נזכר בעבודה האינטנסיבית על כל פרק ובקשר שנוצר בין השחקנים במהלך הצילומים, ותיאר את התמימות שאפיינה בעיניו את הסדרה ואת ההקפדה של הכותבים להישאר בעולם המשפחתי והיומיומי.
יהורם גאון, ששיחק לצדו ב"קרובים קרובים", ספד לו היום ואמר ל־ynet: "זה בפירוש בן משפחה שלי". גאון סיפר כי המפגשים והחזרות של צוות הסדרה היו עבורו "חגיגה אחת גדולה", והוסיף: "כואב לי הלב ממש. איזה איש נהדר ויקר הוא היה".
"שייך לדור הנפילים של התיאטרון הישראלי"
ב־1995 הצטרף דר לתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, עם הטרילוגיה של שמואל הספרי – "קידוש", "חמץ" ו"שבעה". בהמשך השתתף בשורה ארוכה של הפקות התיאטרון, ובהן "טוב", "שבר ענן", "האגם המוזהב", "אנדה", "אילוף הסוררת", "הקומה השלישית" ו"אוסלו". גם מקורות תיאטרון ותיקים מתעדים את השתתפותו ב"קידוש", "חמץ", "שבעה", "שבר ענן" ובהפקות נוספות של בית ליסין.
ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, ספדה לו: "אילן דר היה שחקן נפלא, מסור, פרטנר נהדר, בעל חוש הומור, אוהב אדם ואהוב על הפרטנרים שלו והקהל. אילן היה שייך לדור הנפילים של התיאטרון הישראלי ויחסר לנו מאוד", בתיאטרון מסרו כי הם מתאבלים על לכתו.
דר עצמו סיפר בעבר שהמעבר לבית ליסין החל בהצעה להשתתף בטרילוגיה של הספרי, וכי לאחר מכן נשאר בתיאטרון והרגיש בו כבית.
מתיאטרון וקולנוע ועד "מיתה טובה"
במקביל לקריירה הבימתית הארוכה הופיע דר בעשרות סרטים וסדרות. בקולנוע השתתף בין היתר ב"הבלש האמיץ שוורץ", "הגונב מגנב פטור", "רק היום", "לא לעלות יותר", "בן לוקח בת", ובהמשך גם ב"מיתה טובה", "דרייבר", "המוסד" ו"בשורות טובות".
בטלוויזיה גילם ב־1994 את השופט בנימין הלוי ב"משפט קסטנר", וב־1997 את ראש השב"כ אברהם שלום ב"קו 300". בשנים 2010–2012 גילם את סבא עמוס בסדרה "כאן גרים בכיף", והמשיך להופיע על המסך גם בשנים מאוחרות יותר.
ב־2014 השתתף בסרט "מיתה טובה", לצד זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, עליזה רוזן ורפי תבור, והיה מועמד לפרס אופיר לשחקן המשנה על תפקידו בסרט.
ב־2018 הוענק לדר התואר יקיר תל אביב־יפו, העיר שבה נולד ובה חי.
דר היה נשוי למעצבת התפאורה והתלבושות רות דר, והותיר אחריו בת אחת.
מותו סוגר קריירה ארוכה במיוחד של שחקן שנע במשך עשרות שנים בין תפקידים דרמטיים לקומיים, בין במות התיאטרון למסך הגדול והקטן. אבל עבור רבים הוא יישאר גם אחד מבני המשפחה ההיא מרחוב ויטק 9 – משפחה טלוויזיונית שנכנסה כמעט בלי להתכוון אל הזיכרון הישראלי.
עוד כתבות בנושא








