מהאופניים של אריאל ביבס ועד הגיטרה של שחר מתיאס: תערוכה חדשה לזכרם

עשרות חפצים אישיים של נרצחי 7 באוקטובר, הנופלים והחטופים יוצגו לראשונה בתערוכת "1,000 זיכרונות" – עדות לחיים שהיו, מעבר לכותרות

האופניים של כפיר ביבס | באדיבות המשפחה

האופניים של כפיר ביבס | צילום: באדיבות המשפחה

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יום ה־1,000 מאז מתקפת 7 באוקטובר תיפתח בבית אריאלה בתל אביב תערוכת "1,000 זיכרונות" – מיזם הנצחה חדש המבקש לספר את סיפורם של הנרצחים, הנופלים והחטופים דרך החפצים האישיים שהותירו אחריהם.

בתערוכה יוצגו עשרות פריטים שנמסרו על ידי בני המשפחות, כאשר כל חפץ מלווה בסיפור אישי המתאר את האדם שהיה: התחביבים שאהב, החלומות שרדף, המשפחה שהקים, החברים, הרגעים הקטנים והחיים שנקטעו.

בין המוצגים שיוצגו לראשונה נמצאים אופניו של אריאל ביבס ז"ל, הסטטוסקופ ומדי הפרמדיק של עמית מן ז"ל, הכומתה של התצפיתנית נועה פרייס ז"ל, ספרו האישי של נדב גולדשטיין־אלמוג ז"ל, הגיטרה של שחר מתיאס ז"ל, החולצה של איתי חן ז"ל שאיתה נחטף ב־7 באוקטובר, צעיף מכבי חיפה של ליאור טרשצ'נסקי ז"ל, קופסת הלגו של נטע ברעם ז"ל, ערכת הדי.ג'יי של דן דמרי ז"ל, הפיג'מה של ים גולדשטיין־אלמוג ז"ל, נעלי הכדורגל של רון יהודאי ז"ל, השידה שבנה ירדן בוסקילה ז"ל יחד עם אביו, לצד עשרות פריטים נוספים.

הכי מעניין

ייחודה של התערוכה הוא במבט שהיא מבקשת להציע. במקום להתמקד ברגעי האסון, היא מבקשת להחזיר את תשומת הלב לחיים שקדמו לו: לילד שאהב לרכוב על אופניים ולבנות בלגו, לפרמדיקית שהקדישה את חייה להצלת אחרים, למוזיקאי שלא הספיק להשלים את יצירתו, לנער שחיכה למשחק הכדורגל הבא ולאב שנהנה לטייל עם משפחתו. כל חפץ הופך לעדות אישית, אינטימית, שמאפשרת להכיר את האדם שמאחוריו.

התערוכה תוצג בבית אריאלה, במתחם כיכר החטופים בתל אביב, ותהיה פתוחה לקהל הרחב לאורך יום ה־1,000, שיחול ביום חמישי הקרוב. הכניסה חופשית.

התערוכה היא חלק מאירועי יום ה־1,000, שבמסגרתם יתקיימו ברחבי הארץ יותר מ־80 מוקדי זיכרון והתכנסות. היום ייפתח בשעה 6:29 בבוקר – השעה שבה החלה מתקפת הטרור – ובהמשך תתקיים דקת זיכרון אזרחית בשעה 10:00, לצד אירועים, טקסים ומפגשי זיכרון ברחבי הארץ. בכיכר החטופים יתקיימו לאורך היום אירועי הזיכרון המרכזיים, שייחתמו בעצרת בערב.

"עבור המבקרים, '1,000 זיכרונות' אינה רק תערוכה של חפצים, אלא ניסיון להעניק פנים וסיפור לאנשים שמאחורי השמות, ולהזכיר שלפני שהפכו לסמלי האסון הלאומי, הם היו ילדים, הורים, בני זוג, חברים ואנשים עם חלומות, תחביבים ושגרת חיים" נמסר ממארגני התערוכה.