הקולות והמראות בסרטון הפתיחה במרכז "שבעה באוקטובר" שבמצפה שדרות, ממחישים היטב את הכאוס ששרר בעוטף עזה בדקות הראשונות של מתקפת חמאס. מתוך כעשרים מסכים עולים קולות הירי והקריאה לעזרה של תושבי העוטף, ומולם המבוכה וחוסר האונים של המוקדנים במשטרה ובמד"א. ריבוי המסכים מייצר תחושה של בלבול גדול, והעמידה מולם בתוך מבנה ממוגן מייצרת אצל המבקרים תחושה אותנטית של ניהול חמ"ל בזמן מלחמה.
לאחר הסרטון ניגשנו למסכים ולאוזניות כדי להתחבר לארבעה סיפורים מאותו בוקר נורא. סיפורה של דריה קרפ בת העשר מקיבוץ רעים, שראתה את אביה ובת זוגו נרצחים על ידי המחבלים; סיפורה של עמית מן, הפרמדקית שנרצחה בקיבוץ בארי לאחר שטיפלה במשך שעות בפצועים; סיפור מיגונית המוות מצומת רעים; וסיפורה של משטרת שדרות.
יותם עברי | צילום: תנועת אור
החוויה הוויזואלית הגיעה לשיאה בשלב הבא באמצעות חוויית מציאות מדומה מזירות שונות ברחבי העוטף. לי יצא לצפות במשקפי VR בנער אופיר אנגל משחזר את חטיפתו מקיבוץ בארי, ובשוטר רמו אל־הוזייל מרהט משחזר חילוץ של עשרות צעירים מפסטיבל הנובה. הביקור במרכז שבעה באוקטובר הסתיים בסרטון שמתאר את ההתגייסות האזרחית של תושבי ישראל בשבועות הראשונים של המלחמה, והותיר טעם של תקווה.
הכי מעניין
אלפי מבקרים כבר הגיעו למרכז הזה מאז פתיחתו בחודש אפריל, חלקם אנשי ממשל ממדינות שונות בעולם. המרכז הוקם ביוזמת "ישראליז", עמותה שהוקמה בשנת 2017 על ידי קבוצה של יוצאי יחידות מובחרות במטרה לשפר את תדמית ישראל בעולם. יותם עברי, מנכ"ל העמותה, מספר שהיוזמה להקמת המרכז בשדרות עלתה בסוף 2024. "ראינו שמתחילים להפיץ שקרים על אירועי שבעה באוקטובר והרגשנו שמוכרחים לספר את האמת באמצעות חוויה שנוגעת ללב ומספקת גם מידע וגם רגש. חשבנו שהמקום הכי מתאים לספר את הסיפור הזה הוא כאן, ושהוא צריך להיעשות על ידי סיפורים אנושיים ולא באמצעות רכבים שרופים ואנדרטאות". עמותת ישראליז חברה לעמותת התיירות של עיריית שדרות, ויחד הן מתפעלות את מרכז המבקרים, שכולל כמה תחנות.
לפני הביקור במרכז עלינו לגבעת התצפית המכונה גם גבעת קובי, כשמו של קובי הרוש, ייבדל לחיים ארוכים, קצין הביטחון של שדרות. אל הגבעה הזאת היה הרוש עולה בתקופה שבה עדיין לא הושמעו אזעקות צבע אדום בעיר, כדי להתריע לאן משוגרות הרקטות מהרצועה.
אין הרבה מקומות שמספרים באופן ברור כל־כך את סיפורם של יישובי עוטף עזה כמו הגבעה הזאת. מצד אחד שלה אפשר לראות מכאן בבירור את בתיה של עזה ואת חורבות בית־חאנון ובית־לאהיא. באחד הביקורים הקודמים שלי כאן, שנה לפני המלחמה, ראיתי באמצעות משקפת גם עמדה מאוישת של חמאס. מהצד השני של התצפית רואים כמעט את כל העיר שדרות על שכונותיה החדשות והיפות, ומסביב אפשר לראות גם את אשקלון, אשדוד, קריית־גת והרי חברון.
שלמה אזולאי | צילום: ללא
בפברואר 2022 נחנכה פה "אנדרטת הארבעה", שמנציחה את ארבעת הלוחמים שנפלו מול הגבעה הזאת במבצע צוק איתן. סגן־אלוף דולב קידר ולוחמיו סג"מ יובל היימן, רב־סמל נדב גולדמכר ורב־סמל בכיר קסהון־דני ביינסאן, נהרגו בקרב מול מחבלים שחדרו מתוך מנהרה, כשיעדם, ככל הנראה, היה לבצע פיגוע גדול בשדרות. במרכז האנדרטה, על שטח בטון גלי המדמה את שטח הקרב, מוצבות שתי דלתות מברזל המדמות את שתי דלתות הג'יפ הצבאי שממנו קפצו הלוחמים כדי להסתער על המחבלים. משה היימן, אביו של סג"מ יובל היימן, מיוזמי האנדרטה, הסביר אז שהאנדרטה עשויה מבטון וברזל, שני חומרים קשיחים, המייצגים הן את גבורת הנופלים והן את עמידותם של תושבי שדרות לאורך השנים מול האיום הביטחוני.
לא מספיק פרימטר
בתצפית פגשנו את ראש העיר אלון דוידי, והוא הזכיר כי בין גדר הגבול ובין העיר שלו מפרידים 700 מטרים בלבד. כדי למנוע אסון נוסף, טוען דוידי, לא מספיק פרימטר. מוכרחים להחיל ריבונות על שני קילומטרים מתוך רצועת עזה, לשלוט ביטחונית בכל הרצועה ומעבריה ולהשמיד או להגלות את חמאס. אבל דוידי לא רוצה לדבר רק על עזה. הוא מפנה את המבט שלנו לצד השני, אל העיר, מספר על 700 המשפחות שייכנסו אחרי החגים לשכונת הבוסתנים החדשה, מבטיח להקים מלון בעיר ולהמשיך לספר את הסיפור של שדרות כדי למנוע אסונות נוספים.
מהתצפית ירדנו למרכז המבקרים. שם, לצד המרכז של ישראליז שמספר את אירועי 7 באוקטובר, ביקרנו במבנה נוסף, שמספר את הסיפור הביטחוני של שדרות מאז נפילת הפצמ"ר הראשון בעיר בשנת 2001. לצד תערוכה של תמונות וחפצים אישיים, מוקרן סרט חדש, "שדרות של תקווה", המתאר את ההתמודדות הביטחונית דרך עיניהם של תושבי העיר. לצד הכאב והקושי, הסרט מדגיש גם את החוסן והרוח של בני המקום.
אילן טוריץ | צילום: באדיבות ישראליז
שלמה אזולאי, שמנהל את מרכז המבקרים מטעם תיירות שדרות, גדל בעיר בילדותו וחזר אליה לפני ארבע שנים עם אשתו וילדיו. מהמרכז שהוא מנהל רואים גם את בניין מגוריו בשכונת נאות השקמה. אזולאי מראה לי את הגג שעליו עמד בבוקר 7 באוקטובר, ומספר על חוליית המחבלים שחדרה לעיר דרך שכונת האחוזה שבה אנו נמצאים, עד שחוסלה על ידי כוח של יחידת לוט"ר. מרכז המבקרים עוד לא הושלם, מבהיר אזולאי. המעלית שאמורה לחבר בין מבני המרכז לגבעת התצפית עוד לא הותקנה, ובהמשך ייפתחו פה גם קפטריה וחנות מזכרות. אבל כבר עכשיו יש הרבה מה לראות פה, והכול יהיה פתוח למבקרים בחול המועד סוכות.
אילן טוריץ, מנהל ההדרכות במרכז שבעה באוקטובר, מגיע לכאן מדי בוקר מירושלים. הוא גדל במרילנד שבארה"ב ועלה ארצה לבדו בגיל 18. בעבר ניהל את ההדרכות במרכז בגין, אבל לאחר שפרצה המלחמה הוא חיפש דרך לתרום למאבק ההסברתי והצטרף לעמותת ישראליז. "אני לא אוהב את המילה הסברה", אומר טוריץ. "היא נשמעת כמו תגובה או תירוץ. אני מאמין שפשוט צריכים לספר את הסיפור שלנו. בתור אחד שלחם בעזה ויש לו משפחה בחו"ל, גיליתי את הכוח של הסיפור האישי האינטימי. מי שמכיר אותי יודע שאני לא פושע מלחמה, וכך גם שאר הישראלים. כשמכירים אותנו ואת הסיפור שלנו, לא מאמינים למה שמספרים עלינו בעולם".