יא ווארדי, מתברר שעברה כבר חצי מאה מאז צאת הסרט "חגיגה בסנוקר" לאקרנים בישראל. רוב הכוכבים שלו כבר אינם בין החיים, אבל חכם חנוכה, עזריאל וסלבדור יישארו כאן לעד עם כל פניני החוכמה שמוכרות כמעט לכל ישראלי - מ"בחייך!!!" ועד "אל תרתח אדון עזריאל!", מ"ימשיך כבודו" ועד "כל אמן שלו זה סוכר". אם לא ראיתם את היצירה המצחיקה הזאת או שאתם סתם מתגעגעים, אנחנו כאן כדי להכניס אתכם לאווירה. ואל תשכחו להודיע לכרמלה ש"אורחים נוספים הגיעו".
"במה כבודו עוסק"
קשה להאמין, אבל תחילתו של סרט הבורקס הזה נטועה עמוק בכתביו של שייקספיר ושל המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. תסריטאי הסרט אלי תבור מספר שכאשר באו המפיקים אליו ואל הבמאי בועז דוידזון, מיד לאחר הצלחת סרטם הראשון "צ'רלי וחצי" לבקש מהם עוד להיט, הם החליטו לחזור אל היצירה הוותיקה והמוצלחת "קומדיה של טעויות" שכתב שייקספיר, ולקחת משם את רעיון התאומים והחלפת הזהויות. את סיפור המסגרת של מועדון הסנוקר הם שאלו דווקא מהתיאור המשעשע המיוחס לביאליק על משחק הביליארד: "עומדים שני לֵיצים, אוחזים בעיצים, מכים בביצים, וכל המכניס ללוך - הרי זה משובח". אגב, תבור כתב כמעט את כל הסרטים המצליחים באותה תקופה (וגם אותם ביים דוידזון) - מסדרת "אסקימו לימון" ועד "אלכס חולה אהבה", אך התייחס לכך רק כחלטורה צדדית לצד העבודה המרכזית שלו כעיתונאי רציני.
צילום: מתוך הסרט
"פינג-פונג, יו-יו, סנוקר..."
כמו ב"צ'רלי וחצי", גם כאן הצמד המושלם זאב רווח ויהודה בארקן נבחרו להוביל את הסרט. רווח כחנוכה - בעל בית קפה ומועדון סנוקר שמתחפש בהמשך לשדכן הירושלמי חכם חנוכה ("כל עדשה מיקרוסקופ"), ובארקן בתפקיד כפול של האחים התאומים הזהים גברי ועזריאל ("כמו שני עלים של נענע"). גברי הוא פרחח חילוני שרמנטי ושחקן סנוקר מוכשר, ועזריאל הוא בחור תמים מסורתי ומגמגם העובד בחנות ירקות. בהתאם לתבנית של כל סרטי הבורקס שבאו בעקבות "העלייה ההמונית", חנוכה וגברי הם דמויות מזרחיות שנכנסות לעימות עם דמות אשכנזית ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, אך בזכות הערמומיות וחוכמת הרחוב שלהם מנצחים לבסוף. נוסחה שהתקבלה באהבה רבה בקרב ציבור העולים, שסוף כל סוף זכה לראות את עצמו על המסך הגדול, גם אם יצא נלעג לפעמים.
"בוא'נה, מה הבאת פה, סנדוויצ'ים?"
האשכנזים התורנים הפעם הם סלבדור (יוסף שילוח) והאחיין שלו מושון (טוביה צפיר). בתחילה חנוכה וגברי רק עוקצים בקטנה את מושון שמחנה את רכבו ("האוטו שלך חנוק, הרדיאטור נפל לתוך הקרבורטור!"), אבל בהמשך גם מפסידים לסלבדור סכום כסף גדול במשחק סנוקר ("אחרי הפיחות... זה 60,000 לירות"). וכעת עליהם למצוא דרך להשיב לו את החוב. בנקודה הזו כמובן נערה יפה נכנסת לתמונה, האחים התאומים והשונים מאוד באופיים מחליפים זהויות מול הרב ובתו הכלה, וקומדיה של טעויות אכן מתחילה להתגלגל, ולגלגל את הצופים מצחוק.
צילום: מתוך הסרט
"יא ווארדי איזו קציצה!"
הסצנה המפורסמת ביותר בסרט היא "סצנת הקציצות". חנוכה מגיע לביתו של הרב כשהוא מחופש לשדכן רבי חנוכה בן משה הלוי, כדי להציג את עזריאל התמים כחתן לבת הרב. אך כשעזריאל מבושש לבוא, חנוכה נאלץ להכניס במקומו את אחיו התאום גברי ומציג אותו מול הרב כ"צדיק אורגינל" כשלמעשה הוא בור ועם הארץ. הרב כמובן מנסה מיד לעמוד על קנקנו ולבחון את ידיעותיו בתורה. התשובות המתחמקות של גברי וגם של חכם חנוכה לשאלותיו של הרב כתובות באופן גאוני ("ימשיך כבודו") כך שאף צופה לא יכול להישאר אדיש אליהן, שלא לומר לצטט את כולן בזמן הצפייה בסרט ("כל אמן שלו זה סוכר!").
כשיונה מגישה את האוכל לשולחן, חנוכה וגברי מתנפלים על הקציצות החמות ("תן ת'לחם") וכשהרב תוהה האם "כבודו שכח לברך" גברי נבהל ומאשים את חנוכה "זה הוא, הוא שכח לברך", ומפנה את הרב אליו. חנוכה מביט באימה ברב, והמבט הזה שלו, הקורע מצחוק, נשאר תלוי ועומד לעד. אין כמעט חתולייה בארץ שלא מתהדרת בתמונתו של חכם חנוכה מביט דרך משקפיו הטלסקופיים ופיו מלא בקציצות עד להתפקע.
צילום: מתוך הסרט
"אל תרתח אדון עזריאל, אל תרתח!"
מאחורי כל הצחוקים מתברר שהיו גם לא מעט דמעות. למרות ההצלחה המסחררת של הסרט בקופות (600 אלף כרטיסים במדינה שמנתה רק שלושה וחצי מיליון אזרחים), הביקורות קטלו את עבודתו של דוידזון, החל מהטענה שהסרט משפיל מזרחים ודתיים ועד לזלזול בעבודתו הקולנועית. ״אחרי ׳צ׳רלי וחצי", כתבו עליו, "היה יסוד להניח שהאיש ייקח ללב את מה שנאמר על רמתו הקולנועית ויעשה מאמץ כן להימנע מלגרור את קהל הצופים למצולות כאלה. באה המציאות וטפחה על פנינו. צ׳רלי ייסר אותנו בשוטים? סנוקר מייסר אותנו בעקרבים״. עיתונאי אחר הוסיף ש״סנוקר מאפיין את כל התפל והטיפשי והרדוד והגס".
מן הצד השני, גם ההצלחה של הסרטים שהמשיך לעשות החלה להעיק על דוידזון והכניסה בו חרדות וחוסר ביטחון. לפעמים הוא היה צריך להתפנות מהסט למיון בשל לחצים בחזה. לבסוף הקושי הנפשי הכריע אותו והוא עזב את הארץ לאחר כמה שנים. בארצות הברית הוא המשיך ליצור סרטים ואף עבד עם ז'אן קלוד ואן־דאם ועם ניקולס קייג', אבל אנחנו הפסדנו במאי ישראלי, ואולי עוד כמה חגיגות בסנוקר.
"מתבייש מתבייש, אבל הגרון יבש"
כפי שכבר הבנתם, זהו סרט קומדיה המאופיין בהומור מוגזם ובמצבים מגוחכים, והביקורות של העיתונאים לא היו מופרכות לחלוטין. אין זה סרט פסטיבלים אלא סרט לקהל הרחב המכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר, וברור שלא לכולם הוא התאים. גם הבחירה (כמו בכל סרטי אותה תקופה) להציג את האנשים הדתיים כבעלי פגם או מום (מגמגמים, קצרי רואי וכו') ראויה לביקורת, ואכן פגעה קשות בתדמית הדת. אבל יפה לראות שאת דמות הדתי ואת דמות החילוני גילם אותו שחקן. גם יהודה בארקן שגילם את האחים התאומים, אבל גם זאב רווח שגילם את חנוכה ואת חכם חנוכה. כמו לומר שבכולנו נמצאים שני הקצוות: הדתי והחילוני, הפרחח והתמים, הנוכל והפראייר, ואפילו האשכנזי והספרדי. למעשה הרעיון הזה התרחש כבר בסרט "שני קוני למל", אבל אולי זה באמת חלק מסוד הקסם של החגיגה הישראלית הנפלאה הזו בסנוקר, שהיא נשארת ונשארת ונשארת.
עשרה דברים שלא ידעתם על הסרט
את המוזיקה לסרט כתב מתי כספי, ונעימת הנושא הרומנטית היא למעשה חלק מהלחן של השיר "ברית עולם" שיצא אחר כך.
אף שהיה תסריט לסרט, רבים ממשפטי המחץ הידועים אולתרו על ידי השחקנים במהלך הצילומים.
שמו המקורי של הסרט הוא "סנוקר", על עטיפת קלטות הווידאו הוסיפו "סנוקר - סרט שכולו חגיגה", ומשם השתרש השם "חגיגה בסנוקר".
בחודש מרץ 1975 צולם הסרט, ותוך שלושה חודשים כבר עלה בבתי הקולנוע לכבוד החופש הגדול.
את ניצה שאול, ששיחקה את בתו של הרב, הטיסו לצילומים במיוחד מלימודי התיאטרון שלה בלונדון.
במאי הסרט בועז דוידזון הציע לאחרונה למפיק משה אדרי לעשות סרט המשך עם אותם שחקנים בעזרת בינה מלאכותית, אך הוא סירב.
את המשקפיים עבי הזכוכית לסט הצילומים קנה זאב רווח בדרך אל הסט והפתיע את כולם איתם באמצע הסצנה.
זה היה הסרט האחרון שבו יהודה בארקן וזאב רווח שיחקו יחדיו.
על סט הצילומים נולד המושג הידוע "סרטי בורקס" כשהבמאי חיפש מקבילה ישראלית ל"מערבוני הספגטי" האהובים באיטליה.
לכבוד יום העצמאות האחרון הוציאו טיקטוק ישראל גרסה מותאמת לצפייה לאורך בעזרת טכנולוגיית ה־AI שהשלימה את החוסרים.
השוואה בין שני הסרטים היחידים בהם זאב רווח ויהודה בארקן שיחקו יחד
