כשאתמול בלילה, בעת ההכרזה הדרמטית על זוכה האירוויזיון לשנת 2025, מסך הטלוויזיה התפצל לשניים - אף ישראלי לא האמין למראה עיניו: מצד אחד ישבה נרגשת יובל רפאל הישראלית, ומצד שני כמעט התעלף ג'יי ג'יי האוסטרי. השניים התחרו ראש בראש על התואר היוקרתי ביותר בעולם המוזיקה, ולמרות שבסוף אוסטריה זכתה, ישראל רשמה הישג כמעט חסר תקדים.
כן, ב־52 השנים שהמדינה היהודית משתתפת בתחרות המדוברת, רק פעמיים היא זכתה במקום השני. הראשון שעשה זאת היה אבי טולדנו עם השיר "הורה", והשנייה הייתה עפרה חזה עם השיר "חי". מאז, אף אחד לא קטף מדליית כסף בפודיום הנחשק - אף אחד חוץ מיובל רפאל. ובכל זאת, לא התקדים ההיסטורי גרם לכך שלמאות אלפי ישראלים תישמט הלסת בעת ההכרזה על הזוכה.
למעשה, שאלה אחת העסיקה (ועדיין מעסיקה) אומה שלמה: איך זה יכול להיות שישראל הגיעה למקום השני אם כל אירופה אנטישמית? מי באמת הצביע ליובל? האם באמת שונאים אותנו אי שם מעבר לים או אולי טעינו כשהאמנו לתעמולה הפרו־פלסטינית ברשת? ובעיקר - האם התוצאה בתחרות מעידה גם על מעמדה של ישראל במציאות או לא באמת חוצה את גבולות המוזיקה?
הכי מעניין
"נתחיל מהמובן מאליו: ישראל קוצרת הצלחות באירוויזיון זה כחמישה עשורים לא בגלל קונספירציה יהודית או הפרוטוקולים של זקני האירוויזיון, אלא פשוט כי אנחנו שולחים זמרים וזמרות מוכשרים - במקרים רבים, איכותיים יותר משאר המתחרים", הסבירה בריאיון למקור ראשון הדס מימון, ראש תחום בכיר פרסום וקמפיינים בינלאומיים במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות.
"אין דרך לבדוק מי מצביע לנו בתחרות, מפני שזהותם של המצביעים אנונימית לחלוטין", ממשיכה מימון. "אני חושבת שהאופי האנונימי של ההצבעות מאפשר לתומכי ישראל אנוסים, כאלו שחוששים להביע בפומבי את הזדהותם אתנו, לתרום את חלקם הצנוע לטובת מדינה שהם חוששים לומר שהם מחבבים. עם זאת, לא מן הנמנע שההצלחה נובעת גם הודות להתארגנות של יהודי תפוצות".
ממש כך. עשרות אם לא מאות אלפי יהודים ברחבי אירופה מתארגנים מדי שנה על מנת לתמוך במועמד הישראלי באירוויזיון ולחזק בכך את תדמיתה של ישראל בעולם. "הפלסטינים ותומכיהם מתארגנים כדי להטיל אימה וטרור נגד יהודים וישראלים - אנחנו כדי לנצח בתחרות שירים", משתפת בגאווה הדס מימון. "זה מדגם מייצג של ההבדל בינינו לבינם".
מפגין פרו פלסטיני באירוויזיון | צילום: Fabrice COFFRINI / AFP
גם אלון אמיר, מהמומחים הגדולים באירופה בכל הקשור לתחרות האירוויזיון, סבור כי הצלחתה של ישראל בתחרות לא מובנת מאליה, אלא תלויה בבחירת השיר ובביצוע של הזמר בזמן אמת. "כדי להבין את הצלחתה של יובל בתחרות, צריך להתחיל מעובדה אחת פשוטה אך קריטית: הבאנו השנה לאירוויזיון שיר טוב", הוא מסביר בריאיון למקור ראשון.
"מעבר למשמעות הפוליטית של ההצבעה ולמעמדה המורכב של ישראל בעולם, מי שאוהב בלדות ולא מתחבר לדאחקות - ראה בישראל מועמד ראוי להצביע לו השנה", הוא מוסיף. "ראינו כמובן התארגנות גדולה מאוד של יהודי התפוצות בהובלת קמפיין של משרד החוץ, אבל זה לא הכול - יש באירופה אנשים שלא בקיאים בענייני המלחמה ופשוט מצביעים לשירים שהם אוהבים".
בנוסף אליהם, טוען אמיר, יש אנשים שכן בקיאים בענייני המלחמה ושאוחזים בעמדות פרו־ישראליות מובהקות, אך לא יודעים כיצד לתת להן ביטוי. "למעשה, באמצעות ההצבעה לישראל, הם תומכים במאבק שלנו", הוא מסביר. "תמיד מי שצועק הכי חזק נותן רושם שהוא הרוב, אבל הרוב תמיד שקט. מפני שאין באירופה הפגנות פרו־ישראליות, תומכינו פשוט מצביעים לנו באירוויזיון".
"השתתפותנו והצלחתנו בתחרות מחזקת את הלגיטימציה שלנו להיות חלק ממה שמתרחש מחוץ לגבולות המדינה גם בתקופת המלחמה"
ללא קרדיט | הדס מימון, ראש תחום בכיר פרסום וקמפיינים בינלאומיים במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות
אלון אמיר, ששימש בעבר כמנהל יחסי ציבור של משלחות ישראל לתחרות וכשופט בינלאומי בתחרויות קדם שונות באירופה, טוען כי לא ניתן להפריד בין הישגה של עדן גולן בשנה שעברה להישגה של יובל רפאל השנה. "לאחר שעדן הגיעה למקום השני בהצבעת הקהל, הרבה אנשים שעד אז נמנעו - קיבלנו ביטחון", הוא מציין. "הם גילו שהם לא לבד, שיש עוד הרבה אנשים שחושבים כמוהם".
וזה לא הכול. "ההצבעה היא לא רק בעד ישראל, אלא גם נגד המוסלמים", מבקש להדגיש אמיר. "יש הרבה מאוד אנשים שמתנגדים לכמות המוסלמים שהגיעו לאירופה וזו הדרך שלהם לומר זאת". בפועל, לדברי המומחה, ההתגייסות של יהודי התפוצות, של תומכי ישראל, של מתנגדי המוסלמים ושל מי שפשוט אהב את השיר של יובל - גרמו לכך שישראל תגיע השנה למקום השני בתחרות.
"קיים עוד מדד אחד שעוזר לנו להבין מי באמת מצביע בעד ישראל באירוויזיון", חושף אלון אמיר. "מדובר במבחן הספוטיפיי. למעשה, השירים שישראל הביאה לתחרות בשנתיים האחרונות לא באמת הפכו ללהיטים באירופה. ומה זה אומר בפועל? שההצבעה היא כן הייתה מפגן תמיכה בישראל, ולא בשיר. כלומר, גם אם הבאנו שירים מצוינים, מי שהצביע לנו עשה זאת מתוך אידאולוגיה".
יובל רפאל על בימת האירוויזיון | צילום: EPA/GEORGIOS KEFALAS
יובל רפאל בחזרות לאירוויזיון | צילום: באדיבות EBU – צילום: Sarah Louise Bennett
יובל רפאל בחזרות לאירוויזיון | צילום: Alma Bengtsson באדיבות EBU
ושוב חוזרים להתגייסותם המרשימה של יהודי התפוצות לטובת המועמדת הישראלית בתחרות. התארגנות אמנם מרגשת מאוד, אך לא ספונטנית לחלוטין. "משרד התפוצות פעל בשיתוף פעולה עם משרד החוץ, בעיקר ברשתות החברתיות, כדי להגביר מודעות בקרב יהודי התפוצות ותומכי ישראל להצביע בעדנו באירוויזיון", מספרת הדס מימון.
"לא בגלל זה הגענו למקום השני, אבל זה אולי נתן פוש של עוד כמה מקומות למעלה", היא מבקשת להבהיר. "מעבר לכך, אנחנו כל הזמן מתחזקים קשר עם קהילה של משפיענים, אליהם העברנו את כל הגרפיקות וביקשנו שיפיצו. כמובן שהקידום הוא אורגני - הם לא מקבלים שום תמורה, אלא לוקחים חלק במאמץ ההסברתי באופן התנדבותי לחלוטין".
למרות ההתרגשות הגדולה והמוצדקת, ולצד ההישג המתוק, חשוב לזכור כי המציאות באירופה עדיין מרה. בזמן שיובל רפאל הופיעה אמש, מפגין פרו־פלסטיני ניסה לפרוץ לבמה. ועוד, לאורך כל השבוע האחרון התקיימו הפגנות אלימות נגד ישראל בכל רחבי באזל. כלומר, גם אם ישראל הגיעה למקום השני בתחרות, האנטישמיות עדיין חיה ובועטת.
"כדי להבין את הצלחתה של יובל בתחרות, צריך להתחיל מעובדה אחת פשוטה אך קריטית: הבאנו השנה לאירוויזיון שיר טוב"
רוית סהר | אלון אמיר, פרשן ומרצה על פוליטיקה באירוויזיון
"הצלחתנו באירוויזיון מעבירה מסר על הלגיטימיות של מדינת ישראל באירופה ובעולם", מסבירה הדס מימון. "למעשה, השתתפותנו והצלחתנו בתחרות מחזקת את הלגיטימציה שלנו להיות חלק ממה שמתרחש מחוץ לגבולות המדינה גם בתקופת המלחמה". דבר שהוא כנראה ברור מאליו עבורנו, אבל זה בהחלט לא ברור בכלל ליתר העולם.
"בהיבט הזה, להגיע למקום השני באירוע המוזיקלי הגדול בעולם - זו אמירה חזקה מאוד", היא מוסיפה. "יש פה תרומה גדולה לפנים של המדינה. האם מישהו שהיה אנטי־ישראלי יהפוך לפרו־ישראלי בגלל האירוויזיון? כנראה שלא, אבל גם אם הצלחנו לחזק את יהדות התפוצות ולהרים את רוחם של אזרחי ישראל, עשינו בהחלט דבר בעל ערך גדול".
הפגנה פרו ישראלית בבאזל | צילום: Fabrice COFFRINI / AFP
בעיני אלון אמיר, הצלחתה של ישראל באירוויזיון אכן מעידה על מגמה מעודדת באשר למעמדה של ישראל באירופה, אך לטענתו המדינה לא עשתה מספיק על מנת לנצל את המומנטום החיובי שנוצר. "בסוף הכול נשאר בגבולות האירוויזיון", הוא קובע. "לצערי לא ראיתי אף משרד ממשלתי רוכב על גל האהדה לישראל ומשתמש בהישגה המשמעותי בתחרות כדי להפיק תועלת למדינה".
טעות חמורה, או אולי לא. אולי כל השיח סביב האירוויזיון יצא קצת משליטה. "אנחנו פרובינציאלים וקטנים, בטוחים שכל העולם נגדנו, ולכן אנחנו מאבדים קצת פרופורציות", מאשר המומחה. "אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד גם להירגע. להבין שלא כל דבר זה הדבר הכי חשוב. שזה כיף ונעים להגיע למקום השני באירוויזיון, אבל שזה לא באמת יגרום לכך שמישהו יסתכל עלינו אחרת". לפחות עד הדוז פואה הבא.