מיה שפילמן לא תכננה להפוך לסופרת. במשך שנים עבדה כטכנאית אולטרסאונד, גידלה חמישה ילדים וניהלה חיי משפחה. אלא שלפני כחמש שנים נקלעה למשבר שטלטל את חייה. "אימי האהובה ניתקה כל קשר איתי ועם ילדיי. זה פגע בי קשות", היא מספרת. דווקא מתוך הכאב הזה נולדה תפנית בלתי צפויה, שהובילה אותה בחזרה לספסל הלימודים ולמפגש עם סופרת יהודייה מהמאה ה־19.
"בשלב מסוים, כשבעלי האהוב רונן ראה אותי שוקעת יותר ויותר במחשבות המטרידות על הסכסוך עם אימי, הוא יעץ לי עצת זהב: אולי תלכי ללמוד", היא משחזרת. שפילמן (53), נשואה ואם לחמישה, החליטה להיענות להצעה. במקביל לטיפול פסיכולוגי שסייע לה להתמודד עם המשבר, היא החלה ללמוד, המשיכה לתואר שני ולמחקר על נשים ונשיות ביהדות.
באחד הימים, במהלך חיפוש אחר נושא לעבודת התזה בספרייה הלאומית בירושלים, נתקלה בהספד ישן בעיתון "המליץ". הוא הוקדש לגרייס אגילר, סופרת יהודייה בריטית מהמאה ה־19, ששפילמן לא הכירה עד אז. המפגש המקרי הזה הפך לתחילתו של קשר יוצא דופן, שבסופו נולד ספרה החדש, "אהבת נצח אימהית", עיבוד ליצירתה של אגילר "נשות ישראל", שראתה אור בשנת 1845.
הכי מעניין
מיה שפילמן ובעלה רונן | צילום: באדיבות המצולמים
"גרייס היא החברה הכי טובה שלי"
אגילר, שנולדה בלונדון בשנת 1816 למשפחה יהודית ספרדית שמוצאה בחצי האי האיברי, הייתה מהקולות הבולטים בספרות היהודית של המאה ה־19. היא כתבה שירה, סיפורת ויצירות העוסקות בהיסטוריה ובזהות יהודית, וזכתה להכרה גם מחוץ לקהילה היהודית. היא סבלה מבעיות בריאות מגיל צעיר, התחנכה בעיקר בביתה והלכה לעולמה בגיל 31, בלי שנישאה או הקימה משפחה.
בספרה "נשות ישראל" ביקשה להאיר את חייהן של נשים בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית, ולהציג את עולמן הרגשי ואת מקומן בעיצוב העם. אגילר האמינה בחשיבות החינוך היהודי לנשים וטענה שכדי שיוכלו להנחיל לדור הבא את מורשתן, עליהן לקבל בעצמן השכלה רחבה.
שפילמן נשבתה בכתיבתה ובדמותה. "גרייס היא החברה הכי טובה שלי", היא אומרת. "התחלתי לקרוא את הספרים שלה והוקסמתי. אני יכולה לומר בפירוש שגרייס אגילר שינתה את חיי. התאהבתי בדמותה וביצירותיה. גרייס ממש התחברה אליי ובנתה לי עמוד שדרה חדש".
לדבריה, דווקא העיסוק של אגילר בדמויות נשיות מן המקרא אפשר לה למצוא עוגן בתקופה שבה יחסיה עם אמה היו במשבר.
"מצאתי בגרייס נחמה. אם אמא שלי לא מבינה אותי, אני נקשרת לאימהות התנ"ך. הן עוזרות לי".
הקשר לכתיבתה של אגילר לא נותר בתחום האקדמי. שפילמן ניסתה ליישם בחייה גם את רעיונות החמלה והסליחה שמצאה בספרים. "גרייס מלמדת חמלה. ולפי זה אני מנסה לחזור להורים שלי שוויתרו עליי. הלכתי איתם לגישור שלא צלח", היא מספרת. למרות האכזבה, היא ממשיכה לקוות שיום אחד יצליחו לשקם את יחסיהם.
עטיפת הספר "אהבת נצח אימהית" | צילום: יח"צ
מה הרגישה שרה כשאברהם הציג אותה כאחותו?
ספרה החדש של שפילמן, שיצא לאור בהוצאת כרמל, מביא עיבוד ליצירתה של אגילר ומתמקד בנשות המקרא, מחוה ועד אסתר. באמצעות נקודת מבט נשית ואימהית הוא מבקש לקרוא מחדש סיפורים מוכרים, ולשאול שאלות שלא תמיד מקבלות מקום בקריאה המסורתית של הטקסט.
"בספר 'נשות ישראל' באה לידי ביטוי חוכמתה ורגישותה של גרייס, שידעה להבין ללב נשים", אומרת שפילמן. "גרייס מתארת ברגישות מה קורה לאישה כמו רבקה אימנו, שנישאת לגבר שהיא בכלל לא מכירה, או מה קורה בליבה של שרה אימנו כשהיא נפגעת מאברהם אבינו, אחרי שעזבה בשבילו הכול, והוא מציג אותה כאחותו".
"מצאתי בגרייס נחמה. אם אמא שלי לא מבינה אותי, אני נקשרת לאימהות התנ"ך. הן עוזרות לי"
מירי שימענוביץ | מיה שפילמן
דרך הסיפורים האלה מבקשת אגילר לתת מקום לרגשות של נשים שפעלו בתוך מציאות היסטורית מורכבת. שפילמן מוצאת בהם מסרים שנוגעים גם לחייהן של נשים כיום.
אחד הקטעים שריגשו אותה במיוחד עוסק בחוה, האם הראשונה. "למרות שחוה חטאה בגן עדן, השם נותן לה אחר כך מתנה נפלאה: להיות אמא בפעם הראשונה", היא אומרת. "גרייס מתארת בספרה את ההרגשה העילאית של אישה שזוכה להיות אמא בפעם הראשונה. מדהים איך גרייס, שמעולם לא נישאה ולא הייתה אמא, מתארת בצורה מרגשת ואמיתית את התחושה הזאת".
מילואים אילוסטרציה | צילום: פלאש 90
מאימהות התנ"ך לנשות המילואים
שפילמן מוצאת בכתיבתה של אגילר גם הקבלה למציאות הישראלית של השנים האחרונות. כך למשל, בתיאורה של שרה הנפרדת מביתה ויוצאת עם אברהם אל הלא נודע, ובהמשך מלווה אותו ביציאתו למלחמה להצלת לוט.
לפי הקריאה שהיא מציעה, שרה אינה רק דמות הנלווית לאברהם. היא אישה שעזבה את ביתה ואת סביבתה המוכרת, ובהיעדרו של בעלה ממשיכה להחזיק את שגרת החיים.
"שרה אשתו מלווה אותו במבטים אוהבים אל האופק, מתפללת לשובו, וכמו כל אשת מילואים בימינו חוזרת למאהל", מתארת שפילמן. "פשוט מדהים איך גרייס הצעירה, במאה ה־19, מבינה ללב נשים שבני זוגן יצאו למלחמה".
גם בסיפורה של יוכבד, אמו של משה רבנו, היא מוצאת ביטוי לפחד ולאהבה האימהית. "גרייס שואלת איך אמא יכולה להניח את בנה הפעוט והאהוב בתיבה בנהר, שם אורבות לו סכנות, ומתפללת ומאמינה שהשם יציל אותו".
בעיניה, הסיפור מהדהד גם את המציאות הישראלית הכואבת, ובפרט את סיפורם של הדר ואיתי ברדיצ'בסקי מכפר עזה, שנרצחו במתקפת 7 באוקטובר, בעוד שני ילדיהם התאומים ניצלו.
החיבור הזה, בין סיפורי התנ"ך, כתיבתה של סופרת יהודייה מלפני כמעט מאתיים שנה וחוויותיהן של נשים כיום, עומד בלב הספר החדש.
עבור שפילמן, המפגש עם אגילר היה הרבה יותר מגילוי ספרותי. הוא אפשר לה לחזור ללימודים, למצוא שפה חדשה לעיסוק באימהות ובזהות נשית, ולהתמודד עם משבר משפחתי שעודנו מלווה אותה.
"גרייס יקרה, אני רוצה להגיד לך תודה על המתנות שהשארת, על הספרים שהפכו עבורי למגדלור המאיר בחושך", היא אומרת. "תודה שהראית לי שאפשר למצוא נחמה ואומץ גם בתקופות הכי קשות".
עוד כתבות בנושא
