שני הכרכים שלפנינו הם קנקן מלא כל טוב, המציע למעיין בו מגוון עיונים. ייחודו של הספר כפול: ראשית, הוא פרי הגיגיהם של 27 כותבות וכותבים. אכן, אין עדיין נשים בתפקידי ר"מ בישיבות, אך בקובץ משתתפות שלוש נשים מלומדות, ממנהיגות מדרשת עין הנצי"ב. הישיבה והמדרשה הן מוסדות של הקיבוץ הדתי, ושיתוף הפעולה הלמדני הזה הוא הד לרוח הטובה הנושבת לא רק משני בתי המדרש הללו אלא גם ביניהם. שנית, לכל פרשה בתורה מוצעים שלושה עיונים - אחד בפשוטם של הכתובים, אחד על פי המדרש, ואחד ברוח החסידות. התוצאה היא מניפה ססגונית של גישות ורעיונות, המתלכדים תחת חופת ישיבת מעלה גלבוע.
הדמות הדומיננטית במפעל ספרותי זה היא הרב יהודה גלעד, מראשי הישיבה ועורך הספר, אשר כשליש מהמאמרים הם פרי עטו. הרב גלעד וחלק מעמיתיו מציעים לנו מעיוניהם בשלושת המסלולים. מתברר אפוא שהקריאה הרב־קולית היא נחלת הנהגת הישיבה כולה, וזהו מסר ברור לתלמידים באשר לריבוי הפנים של פרשנות המקרא ומקומו בישיבה.
תורה מן ההר | צילום:
אחד המאפיינים שהרשים אותי הוא שחלק מן העיונים מושתת אומנם על אדני הפשט, הדרש או ספרות החסידות, אולם בה בעת תומכים הכותבים את תובנותיהם בשירי זלדה ורחל, יצחק למדן, נתן זך וחיים חפר, ולצידם בספרי ש"י עגנון, תומאס מאן, דויד גרוסמן, מרטין היידגר, ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי, ארי דה־לוקה ואפילו ספר המתים הטיבטי. אין זו נחלת כותב אחד או מאפיין גילאי, אלא בבואה אותנטית של העולם המפולש של הישיבה.
הכי מעניין
כך למשל, הרב דוד ביגמן, ראש הישיבה בעבר וכיום נשיא הישיבה, קורא את פרשת נח קריאה פסיכולוגית, וחותם במילים: "היכולת שלנו להכיר במורכבות התורה, מאפשרת לנו לראות את המסרים הרב־ממדיים שלה. כך אנחנו יכולים לוותר על הדרישה שהאמת התורנית בשלמותה תצא מכל פסוק ופסוק בפני עצמו, ולהבין כי האמת משתקפת דווקא מהרוחב, מהסתכלות על מכלול הפסוקים יחד, על סתירותיהם וניגודיהם".
עיון מרתק במיוחד מציעה הרבנית שלומית פיאמנטה. היא בוחנת את סיפור המקלל שבסוף פרשת אמור מנקודת המבט של שלומית בת דברי, אם המקלל. במהלך משוכלל היא מובילה לדברי הנצי"ב, הרואה בה אישה בעלת תושייה נדירה, שנחלצה להציל את בנה מלינץ'. ובלשונה: "היא עמדה מול כולם, היא הגנה על בנה בגבורה, למרות שכנראה ידעה שיומת. היא רוצה שמותו יהיה בדבר ה', לא באלימות ובזעם. היא דורשת משפט. גם אם גזר הדין קשה, הוא צריך להישמע. וזה היה הרגע בו התפייסתי איתה".
במהלך מעניין מציב הרב יהודה גלעד בראש עיונו לפרשת שלח את השאלה "מה באים המרגלים לרגל?", ומציע כי הם באו לבדוק דווקא את רוח העם. ובלשונו: "המרגלים שתרו את הארץ חשבו שהם בוחנים ובודקים את הארץ, אך הם לא ידעו שהם עצמם היו מושא הבדיקה". רק "יהושע וכלב, שבאו מתוך מבט של אמונה ובטחון בצור ישראל, אמנם לא התכחשו למציאות המאתגרת, אך בשורה התחתונה הסיקו מסקנה הפוכה: עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה".
ההיתר לאכול בשר תאווה (בפרשת ראה) הוא הבסיס לעיונו של הרב יצחק קלימן בהסברו של רבי מרדכי יוסף ליינר, מייסד חסידות איזביצה, בספרו "מי השילוח", ובעקבותיו בדברים שכתב הרב יצחק הוטנר, מגדולי הרבנים בארצות הברית במחצית השנייה של המאה העשרים, לתלמיד לשעבר שבחר להיות רופא. בתגובה ללבטיו על מקומה של התורה בחייו הציע לו לראות בעבודתו לא ביטוי של חיים כפולים אלא של חיים רחבים.
שני הכרכים של "תורה מן ההר" מזמנים שפע נקודות מבט שמהן מפיקים הכותבים רעיונות רעננים ובעלי זיקה ברורה לחיים. הם חושפים טפח מפניה הססגוניים של ישיבת הקיבוץ הדתי, ומאתגרים את הקורא בכל אחת משלוש דרכי העיון. ואחרי כל השבחים, עריכת לשון מוקפדת יותר והגהה זהירה יותר היו מיטיבות עם המיזם.
עוד כתבות בנושא
