"אני עדיין חיה את המלחמה והאסון ומסרבת לתת להם להתרחק"

אני נמשכת לגיבורים שחוצים את הגבולות הפנימיים

טל שניידר | אבישג שאר־ישוב

טל שניידר | צילום: אבישג שאר־ישוב

תוכן השמע עדיין בהכנה...

תכולת הספרייה נמצאים בה, בין השאר, כל הספרים שפרסמו עד כה שורדי השבי ובני משפחותיהם, וכן ספרים נוספים שנכתבו על אירועי שבעה באוקטובר. את כולם רכשתי במהדורה מודפסת: היה לי חשוב שהעדויות הללו יקבלו מקום ממשי על המדף, כחומר שאפשר לגעת בו, ולא רק כקבצים דיגיטליים. לצידם נמצאות בספרייה ביוגרפיות שנשלחות אליי מהוצאות הספרים, וכן ספרי עיון העוסקים במדינאות ובפוליטיקה. לאורך השנים חיפשתי ורכשתי גם ספרים בתחום המגדר: מ״המאבק על הקול״ של מרגלית שילה, ספר חשוב המתעד את מאבקן של נשות היישוב על הזכות לבחור ולהיבחר, דרך ספרה של אליס מילר על המאבק שניהלה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים, ועד ספרים העוסקים בנשים בזירה הפוליטית ובפריצתן של נשים לתחומים שהיו סגורים בפניהן.

שיטת מיון בספרייה שבחדר העבודה שלי מרוכזים בעיקר ספרי עיון, ולצידם ספרי לשון, ספרות ושירה; ספרי הפרוזה והרומנים נמצאים במקום אחר בבית. על מדף השירה נמצא למשל ארז ביטון, מהמשוררים הנערצים עליי. אני לא מקפידה על שיטת מיון נוקשה או על חלוקה סדורה לנושאים. מדי כמה חודשים, כשהמדפים הקרובים אליי כורעים תחת העומס, אני מניידת ספרים למקום אחר ומארגנת מחדש את הגיאוגרפיה הספרותית של הבית. לאחרונה השארתי בהישג־יד כמה מהספרים ששימשו אותי בעת כתיבת "מלחמה משלהן" ובהם: ״צבא נולד״ מאת זהבה אוסטפלד, לשעבר הארכיונאית של צה״ל; ״המפקד האליון״ מאת פרופ׳ יגיל לוי; ו״זהויות במדים״ מאת פרופ׳ אורנה ששון־לוי.

מדף קרוב ללב בעת הזאת, שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה, הספרים הקרובים ביותר לליבי הם אלה שכתבו אנשים ששרדו את התופת, חטופים ששבו מעזה ולוחמים שחזרו משדה הקרב. הספרים האלה קרובים אליי משום שבתוך ראשי אני עדיין חיה את המלחמה ואת האסון, ואני מסרבת להניח להם להתרחק ולהפוך לזיכרון תחום בזמן. אני ממשיכה לחפש ולקרוא כל פרט על מה שעברו האנשים שהיו שם, אולי מתוך ניסיון להבין, ואולי מתוך ידיעה שיש דברים שלעולם לא נוכל להבין עד תום.

הכי מעניין

טל שניידר היא הכתבת המדינית והפוליטית של ״זמן ישראל״ ו־The Times of Israel. ספרה "מלחמה משלהן", על נשים בחזית מלחמת 7 באוקטובר, ראה אור לאחרונה בהוצאת ידיעות ספרים

על ארבעה ספרים

אבא בא

אייל אשל

סלע מאיר

ספר קרוב לליבי, ובו מספר המחבר על ימי החיפוש וההמתנה לבתו, רוני אשל ז״ל. שוחחתי עם אייל לאורך השנים הקשות האלה, ואף יצאתי איתו לסיור בחמ״ל השרוף, המקום שבו נפלו רוני ושאר התצפיתניות והחיילות. כבר בשלב מוקדם ידעתי שהוא מבקש לפרסם את הדברים שכתב. כשקראתי את הספר – שערכה גלילה רון־פדר – הבנתי שיש בו איכות שתאפשר לו להגיע גם לקוראים צעירים ולספר להם את סיפורה של רוני ואת סיפורו של אב שאינו חדל לחפש תשובות.

אבא בא | ללא

אבא בא | צילום: ללא

חמש נקישות בדלת

ג׳קי חוגי

כנרת זמורה

חוגי הוא חבר ותיק, ואני מעריכה מאוד את עבודתו המקצועית כעיתונאי. הספר מתחקה אחר שרשרת האירועים שקדמה ל־7 באוקטובר, אך עושה זאת מנקודת מבטו של האויב. זהו ספר המיועד למי שמבקש להפנות את המבט לצד השני, כדי לנסות להבין כיצד הכינו האויבים שלנו את הטבח.

חמש נקישות בדלת | ללא

חמש נקישות בדלת | צילום: ללא

דרך המלכה

רפי טופז

יצירה עברית

ספר מסע ישראלי על אישה שמחליטה לפרוץ את הגבולות שהחיים התוו לה. אני אוהבת את סוגת ספרי המסע משום שהדרך מעמתת את הגיבורים עם שינויים, הפתעות ומבחנים שלא יכלו לצפות מראש, גם כשהמסע מתרחש קרוב לבית. יותר מכול אני נמשכת אל גיבורים שמעזים לחצות את הגבולות הפנימיים של עצמם.

דרך המלכה | ללא

דרך המלכה | צילום: ללא

אורחים

איילת גונדר־גושן

אחוזת בית

גם במרכז ספר זה ניצבת משפחה ישראלית שחייה מיטלטלים בין מדינות בשל שרשרת אירועים אקראיים־חלקית. התנועה הגיאוגרפית היא גם תנועה נפשית: כשהקרקע משתנה תחת רגליהן של הדמויות, נחשפים הסדקים ביחסים, בזהות ובתחושת הבית.

אורחים | ללא

אורחים | צילום: ללא

כ"ה באלול ה׳תשפ"ו07.09.2026 | 15:45

עודכן ב