לכאורה, זהו ספר שצריך לבוא עם אזהרת טריגר על הכריכה. ואולי במדינה מוכת כאב כמו שלנו הופך אי־פריון לחלק מובנה ממאגר הכאב שמצופה מכולנו להחזיק חזק ולהתמודד איתו.
"לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל", רומן הביכורים המדובר של יערה יעקב, סופּר מנקודת מבטה של ילדה להורים במאבק חיים, והעניק רגעים קומיים שבעצם היו שוברי לב. בספרה השני נותר שברון הלב לבדו כשהחלום הביולוגי של בני זוג מתנפץ.
"אחרי לידה נותנים פטל. אחרי הפלה תה". המשפט הזה, שפותח את הספר, הוא הרגע שבו הים נחצה והקוראת עוברת בחרבה. כל קוראת והחרבה שחרשו חייה במסע אל עבר האימהות.
הכי מעניין
לקסם הבא אזדקק | צילום:
האֵם שנכתבת בספר נדרשת לדרך אכזרית במיוחד בכל סולם של כאב. ידיים מטפלות שאין בהן טיפת חמלה, מכשור רפואי פולשני ומכאיב שדורש קהות חושים יזומה ורופאים כמלאכי חבלה שעיניהם נטועות במסכים כשהמטופלת מבינה שהנה זה שוב נגמר לפני שהתחיל. הרגעים האלה הופכים לרצף של דגלים אדומים, שמופרעים מדי פעם ברגעי חסד מחשידים. מכל אלה נשים נדרשות להתעלם בדרך אל המטרה הנעלה. במפעל הגדול של החיים אין לפועלים רגע לעצור ליד לקוחה שהחליקה על רצפת הייצור.
צירוף המילים ששב אל הגיבורה מהסביבה לאורך הדרך הוא "יש לך מזל". מילים אלה, המאפיינות כל כך את ההקשבה (או אי ההקשבה) הישראלית, מגיעות גם בתהומות ביש־המזל העמוקות ביותר. תמיד תימצא המדרגה שיש למטה ממנה כשכאב האובדן מכה שוב, ולא יעלה על הדעת ש"כאבים יכולים לחיות זה לצד זה בלי שזה יגיד משהו על עוצמתם".
הדרישה לאמפתיה בלי שזו מתקבלת נוכחת גם בסיטואציות המשפחתיות הרחבות יותר שמובאות בסטיות הבודדות מהכביש המהיר אל ההיריון. אותה יד מלטפת נעדרת גם שם – בקשר ראשון עם בן זוג, בחיים כבת לאימא שנעזבה ובמערכות יחסים חברתיות מוכות ניכור ואלם מתמשך, דווקא כשהחיים סביב טיפולי הפריון דורשים מעטפת הגנה של רכות רדיקלית. זהו גם הסיפור על הים שנחצה לשניים בין בני זוג ועל שקר לשון הרבים ב"אנחנו בהיריון" – "אנחנו בטיפולים" – "עברנו הפלה".
הספרות מאפשרת מבט חדש על כל מה שטעית לחשוב שטלטל רק את עולמך. ספרות טובה מניחה גם רטייה קרה על כאבים פועמים דרך הכרה בעוול ונטיעת המחשבה על כל מה שיכול היה להיות אחרת. כאן הספר בונה קומה נוספת ומציב במרכז הבמה את כל מה שנדרש להיעלם ממנה, מסרב לאפשר לסיפור להמשיך להתקדם אל הסוף הטוב ללא הפרעה. אינספור פלישות שמתרחשות בשטח ההפקר שבדרך אל המטרה הגדולה.
הרגעים הללו מוחזקים בכתיבה שמרחפת גם באזורים הטובעניים ביותר, לא מכבידה בפיתולים מטפוריים מתחכמים ומכניסה אל החדרים הקשים ביותר בתבונת מילים.
גם בלי הקתרזיס המתבקש של לידה בריאה, יש בקריאה חוויה של נחמה בלתי־ברורה מול רצף העוולות. נחמה על המעגל השלם שיוצרים איש ואישה ששכינת־קשר ביניהם, ונחמה בזכות לחיות בזמנים שבהם נשים משאירות לנשים אחרות רטיות קרות שכאלה כדי לסמן גבולות, להפיג בדידות ולמלא בכוח.
ספרים חדשים שכדאי לבדוק
יחסים מסוכנים, איילת שני ואפרת הראל–היימן, מודן
בספר זה הכותבות צוללות אל מנגנונים סמויים במערכות יחסים שיכולים להצביע על זוגיות רעילה, גזלייטינג, לאב בומבינג, אישיות נרקיסיסטית ועוד.
יחסים מסוכנים | צילום:
כמו משאלה של אף אחד, מירי רוזובסקי, שתים
רוזובסקי, סופרת, עורכת ומו"לית, צוללת בספר המסות שלה אל תוך מעשה הכתיבה. מה קורה כשדמות אומרת אמת שסירבנו לשמוע לה, מה קורה לכתיבה לאחר ההפיכה לאם ועוד.
כמו משאלה של אף אחד | צילום:
מסכת יציאה, יהודה שוחט ויוסי קלאר, ידיעות ספרים
קובץ סיפורים על יוצאים בשאלה בחברה החרדית. בספר שלוש מסכתות: קמא, מציעא ובתרא - ניצני ההתחלה, שלב הביניים והמעבר לעולם החדש.
מסכת יציאה | צילום: